ענישה כתגובה על פגיעה בטובת הפרט או הקבוצה קיימת לא רק בקרב בני–אדם, אלא גם בקרב מינים אחרים של בעלי–חיים חברתיים. במקרים מסוימים פעולות ענישה כאלה מיועדות להביא לידי עלייה בשיתוף–הפעולה בין בני אותו מין. תופעה זו מניחה בסיס לחיפוש אחר היסודות הביולוגיים של הענישה באינטראקציות בין בני–אדם. מעניינים במיוחד הם מקרים של ענישה שנושאת עלות למעניש ללא תמורה ישירה (ענישה אלטרואיסטית). מחקרים התנהגותיים מראים כי במשחקים כלכליים בני–אדם עשויים להעניש את אלה שגרמו עוול לאחרים גם במחיר עלות לעצמם. נוסף על כך, מחקרי דימות מוחי בקרב בני–אדם מצאו פעילות מוחית בעת תכנון ענישה לזולת באותם אזורי מוח שפעילים בזמן ציפייה לתגמול חיובי אישי. תופעות אלה מרמזות שיש דחף בסיסי להעניש, אשר מושפע מגורמים אבולוציוניים. אטען כי העברת סמכות השימוש בכוח מן הפרט אל מוסדות החברה מחייבת ענישת פושעים כדי לשמור על סדר חברתי, אף אם ענישה כזאת אינה מתבקשת משיקולים נקמניים ואף אם היא אינה אפקטיבית במניעה הרתעתית.

להורדת המאמר המלא