סקירת חדשות מעולם המשפט | 15.6.2013

 משפט בינלאומי

 פרופ' רובי סיבל (האוניברסיטה העברית) פרסם מאמר באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדיניות הדן בסוגיית השימוש לרעה במשפט הבינלאומי נגד ישראל (תקציר בעבריתמאמר מלא באנגלית). סיבל טוען כי לישראל רקורד מרשים של ציות לחוק הבינלאומי, כי הקו הירוק אינו מוגדר היטב כגבול מחייב מבחינה משפטית, וכי נראה כי קיים ניסיון לתפור חוקים והגדרות במשפט הבינלאומי כך שיחולו באופן מיוחד אך ורק בעניינה של ישראל.

 ראש ממשלת פקיסטן, נאווז שריף, הורה למשרד החוץ הפקיסטני לזמן את שגריר ארצות-הברית בפקיסטן כדי למתוח בפניו ביקורת על מבצעי התקיפה בשטחה באמצעות כלי טייס בלתי מאוישים.

 בית-המשפט הפלילי הבינלאומי (ICC) דחה את בקשת לוב להעמיד את סייף קדאפי, בנו של הרודן לשעבר, בקובעו כי מערכת השיפוטית של לוב אינה מסוגלת לשפוט אותו ולכן סמכות השיפוט עליו נמצאת אצל ה-ICC לפי סעיף 17 של תקנון בית-המשפט. בהליך דומה, קבע הפרקליט הראשי של ה-ICC כי על מדינת קניה להוכיח שהיא מסוגלת לנהל את המשפט נגד נשיא המדינה, אוהורו קניאטה, שעומד כרגע לפני בית-המשפט, לפני שהיא תשחרר את ניהול המשפט.

 בית-הדין הפלילי המיוחד ליוגוסלביה (ICTYהרשיע שישה מנהיגים פוליטיים וצבאיים בוסניים בגין השתתפותם בפשעים נגד האנושות הכוללים רצח, אונס, גירוש, ועינוי של מוסלמים כחלק מתכנית טיהור של אדמות שנכבשו על-ידי הקרואטים הבוסניים.

משפט וטכנולוגיה

 בסינגפור נכנס לתוקפו בתחילת החודש חוק המציב דרישת רישוי של אתרי אינטרנט חדשים. זאת על-מנת לפקח על תוכן האתרים ולמנוע הצגה של חומר המשדל לזנות, מערער הרמוניה בין-גזעית ובין-דתית או "יוצא נגד הטעם הטוב".

 בטור "Data protection in the EU: the certainty of uncertainty" ב"גראדיאן" הבריטי, תוקף קורי דוקטורוב את רפורמת הגנת המידע האירופית (הדירקטיבה Personal data protection: processing of data for the purposes of prevention, investigation, detection or prosecution of criminal offences or execution of criminal penalties, and free movement of data. לסיכום קצר ראו Q&A), וטעון שהרפורמה, ששמה דגש על הזכות "להיעזב בשקט" וזורה חול בעיני הציבור, כאשר היא טוענת כי אפשר יהיה לשמור על אנונימיות, בהיתעלמה מהיכולות הטכנולוגיות לבצע די-אנונימיזציה.

פרשת PRISM

 לפני מספר שבועות, פרסם הרפרנט המיוחד של האומות-המאוחדות לענייני חופש הביטוי והדעה, דו"ח על הקשר בין חופש הביטוי לעוצמת המעקב של המדינה אחרי הפרט – לרבות התייחסות לנתוני ה-metadata (לסקירה קצרה של הדו"ח, ראו את התייחסות ה-EFF אליו). והנה, במהלך השבוע האחרון התפוצצה פרשת PRISM.

בעקבות הדלפתו של עובד סוכנות המודיעין המרכזית (CIA), אדוארד סנודן, התגלה כי ארצות-הברית אוספת נתוני תקשורת של שיחות טלפוניות של אזרחים אמריקניים באמצעות חברת ורייזון ותקשורת מבוססת רשת (שיחות צ'ט, הודעות דואר אלקטרוני, סיסמאות, שיחות וידאו וכו') באמצעות חברות האינטרנט המובילות (אפל, מיקרוסופט, גוגל, פייסבוק, יאהו, וכד'), במסגרת פרויקט PRISM. מנהלי החברות המעורבות, לרבות פייסבוק וגוגל מיהרו לפרסם הודעות הכחשה לפיהן הם לא ידעו על קיומה של דלת אחורית כזו ישירות לשרתים שלהן, וכי לא השתתפו בתוכנית זו. חברת גוגל אף פנתה לפרקליט המדינה בבקשה שיאשר את פרסום היקף העברת הנתונים מגוגל לסוכנויות המודיעין. פרסומים לפיהם יאהו וחברות אחרות עתרו שלא לחשוף פרטי מידע אודות משתמשים בבית-המשפט החשאי (הפועל תחת חוק המעקב המודיעיני אחרי זרים, להלן), רק מוסיפים לערפל בנוגע להיקף איסוף המודיעין ולרמת מעורבותן ומודעותן של חברות האינטרנט הגדולות בפרשה.

יש שיטענו כי המפתיע מבין שני הסיפורים האלו הינו איסוף ה-metadata, אותם נתוני תקשורת שפרויקט PRISM אוסף על תקשורת טלפונית בין אזרחים (שאינם כוללים את תוכן השיחה, אך את משכהּ, הצדדים בה, וכד'), על-ידי ממשלת ארצות-הברית, ואולי אפשר למצוא לכך חיזוק בהודעה לעיתונות שפרסמה מחלקת המודיעין הלאומית, המדגישה כי PRISM אינה מיועדת לאיסוף מודיעין על אזרחים אמריקניים, אך, גם השימוש בMetadata- עלול להיות חדירה בוטה לפרטיות, כפי שמציין מטפל נפשי אנונימי בבלוג שלו, המאפשר לאנשי המודיעין לדעת מיהם מטופליו ומתי הם נמצאים במשבר. יש החוזים כי פרשת PRISM היא אינדיקציה להיקף הריגול התעשייתי של ארצות-הברית, ובעקבות החשיפה תתעורר ריאקציה של איסוף המודיעין התעשייתי על אודות ארצות-הברית על-ידי מדינות מתחרות יוגבר.

התשתית החוקית לאיסוף המודיעין הסיגינטי מסוג זה נשענת על שני פרטי חקיקה – סעיף 215 לpatriot ACT האמריקני וחוק המעקב המודיעיני אחרי זרים (Foreign Intelligence Surveillance Act). בכירים בממשל האמריקני טוענים כי מעקב במסגרת PRISM גם אחרי אזרחים אמריקניים מותר עד לנקודה בה הם מזוהים בתור שכאלה (אזרחים).

הממשל האמריקני מנסה להצדיק את השימוש בתוכניות אלו לא רק באמצעות הפנייה לחוק הפוזיטיבי גרידא, אלא גם בטענה שהיא הביאה לסיכולן של תריסרי תקיפות פוטנציאליות. ג'ונתן טרולי תוהה מה עלה בגורלם של אותם סיכולים, עליהם לא נשמע דבר עד שראש סוכנות הביטחון הלאומית (NSA), קית' אלכסנדר, ציין זאת בשימוע בסנאט. האם המעורבים בהם הועמדו לדין? יתר על כן מומחים טוענים כי המודיעין שנאסף על-ידי ה-NSA מילא תפקיד שולי בסיכול פרשיות טרור.

וויליאם גלסטון (Brookings Institution) מעלה את חששותיו בעקבות חשיפת הפרשה. גלסטון נרתע ממערכת שיכולה – בידיו של עריץ – לפעול נגד חירויות אזרחים. הוא סבור שסעיף 215 של ה-Patriot act האמריקני, שמהווה את הבסיס החוקי לאיסוף המודיעין הסיגינטי שבמוקד פרשת PRISM, פוּרש על-ידי הממשל באופן רחב מדי, וספק אם הוא יעמוד בתקיפה חוקתית. לכאורה, למערכת האיסוף הוכנסו איזונים ובלמים, אך בפועל קשה לאמוד אם הם מספיקים. נאסר על חברי קונגרס המחזיקים בעובדות הרלוונטיות מלדון בהן בפומבי, וספקן עלול לחשוד שבית-המשפט החשאי אינו אלא חותמת גומי (שאלות דומות נשאלות גם בישראל). על-מנת שהציבור יוכל לגבש עמדה בנושא, הוא סובר שיש להעביר לידיו את מלוא העובדות.

פרשנים מקומיים ברחבי העולם מעירים כי התשתית החוקית לביצוע מעקבים מהסוג של PRISM מצויה לא רק בארצות-הברית, כי אם גם במדינותיהם-שלהם (כך, למשל, מצביע מייקל גייסט הקנדי בטור "Why Canadians Should Be Demanding Answers about Secret Surveillance Programs" על הדמיון בין סעיף 215 של ה-Patriot act להוראות סעיף 21 לחוק סוכנות המודיעין הקנדית). יהונתן קלינגר, מעיר ברשימתו "מתהלבים מפריזם? בעפולה הייתם?" כי החוק הישראלי (ובפרט חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת)) מקנה לרשויות אכיפת החוק סמכות לקבל חומר בהיקף רחב על אזרחים ישראליים מספקיות התקשורת.

בשולי הדברים כמובן שעולים הקולות הקוראים להעמיד לדין את מדליף הידיעה, אדוארד סנודן,  לצד אלו המשבחים אותו כפטריוט. ג'וליאן קו העיר בבלוג Opinion Juris בטור"The NSA Leaker’s Dumb Choice of Refuge: Hong Kong", כי נראה שבחירתו של סנודן, למצוא מקלט זמני בהונג-קונג, אינה כה נבונה בשל הסכם ההסגרה המיוחד של ארצות-הברית והונג-קונג. יחד עם זאת, לאור היעלמותו של סנודן ממלונו בעיר, כנראה שהוא מתכוון להגיע לסין. אומנם לסין ישנו הסכם הסגרה עם ארצות-הברית, אך מומחים מעריכים שהסגרתו בפועל עשויה להיחסם על-ידי סין או להתעכב ארוכות. הבריטים, מצידם, הודיעו כי סנודן אינו אישיות רצויה בממלכה, המארחת בעל כורחה מדליף אחר, ג'וליאן אסאנג', מייסד ויקיליקס, אשר מצא מקלט מדיני בשגרירות אקוודור בלונדון.

משפט חוקתי

 מזכ"ל האום, באן קי-מון, שלח מכתב לשלטון המצרי ובו מודגשת הדרישה כי החוקה החדשה תבטיח זכויות אדם. הצהרה זו פורסמה לאחר שארגוני זכויות אדם במצרים הביעו חשש מהחוקה המוצעת.

 מדינת בורונדי חוקקה חוק חדש אשר מגביל את חופש הביטוי העיתונאי. החוק החדש מחמיר עם כמות הפגיעה אשר תגרם על-ידי פרסום הכתבה, כך שגם פרסום אשר יפגע במורל הלאומי לא יוּתר לפרסום.

 ארגון האומות המאוחדות פנה לליבריה בדרישה כי גם נשים ישולבו בהליך כינון החוקה.

 בית-המשפט החוקתי של מצרים קבע כי בתי-המחוקקים והאסיפה המכוננת של המדינה נבחרו באופן בלתי-חוקי ועליהם להתפזר מיד לאחר הבחירות שיתקיימו בתחילת 2014.

 דגלס אלדין (Dixon College) תוהה האם הגיעה העת, עתה משמקום מושבו של בית-המשפט העליון הבריטי אינו בפרלמנט, לגרסה בריטית של מרבורי נ' מדיסון "Will Britain Have a Marbury?".

 הפרלמנט הניגרי העביר חוק אשר מגדיר נישואים חד-מיניים כעבירה פלילית. תחת עבירה זו זוג חד-מיני נשוי יכלא לעד 14 שנים, ועדים לחתונה, תומכים בנישואים חד-מיניים וארגוני זכויות למען חד-מיניים יכלאו לתקופה של עד 10 שנים.

דיני משפחה

 ארגון זכויות אדם של מדינת אריזונה עתר נגד חוק המונע הפלה בשל אפליה על בסיס מין העובר.

 בית-המשפט האינטר-אמריקני לזכויות אדם דחק באל סלבדור לאפשר הפלה על-מנת להציל את חיי אם עתידית ממוות בזמן הלידה.

 בית-המשפט העליון בישראל פסק כי יש לשערך את הסכום שנכתב בכתובה. השופט אליקים רובינשטיין מפרט בפסק-דינו כיצד יש לחשב את ההצמדה של הסכום הנקוב בכתובה.

 בארצות-הברית, מרביתן של תרומות הזרע נעשות באופן אנונימי, לעומת המצב בארצות אחרות בהן ישנה דרישת רישום תורמי הזרע, באופן בו זהותם תהיה זמינה לילדיהם הביולוגיים עם הגעתם של האחרונים לגיל 18. מאמרם של גלן כהן (Harvard) וטרוויס קואן (Harvard), בשם "Can You Buy Sperm Donor Identification? An Experiment", בוחן את ההשלכות הכלכליות של החלת מדיניות רישום תורמי זרע בארצות-הברית, ומעריך את העלות הכלכלית של רישום התורמים.

דיני ראיות

 בעניין R v. T העיד מומחה לניתוח סימני נעליים, בהתאם להמלצות שירות המדע הפורנזי (Forensic Science Service), כי הראיה, נעליים שנלקחו מהמערער והתאמתן לטביעות רגליים בזירת-הפשע,   מבססת "מידה מתונה של תימוכין מדעיים" (לרמת ההתאמה) על בסיס טבלאות סטנדרטיות של יחסי-נראות (Likelihood ratio) סטטיסטיים. בית-המשפט דחה את העדות הזו משלל סיבות. מאמרו של דיוויד קיי (Penn State University), בשם "Likelihoodism, Bayesianism, and a Pair of Shoes" מצטרף לביקורת הקיימת על החלטה זו, בשימו את הדגש על האבחנה בין הסקה סטטיסטית מבוססת נראות (הגישה ההסתברותית) להסקה בייסיאנית.

 מאמרו של לורנס סלואן (Brooklyn Law School), בשם "Intuition versus Algorithm: The Case of Forensic Authorship Attribution", מתייחס לדילמה הקיימת בין השימוש בגישות סטטיסטיות לניתוח פורנזי לבין ההסתמכות על שיקול-דעת וניסיון מומחים לפי פרמטרים קונקרטיים של תיק. זהו מצב העניינים בתחום זיהוי סגנונות כתיבה (authorship attribution) – מומחים טכניים ובלשנים מפתחים מודלים מתמטיים, בעוד שלצדם ממשיכים להופיע כעדים מומחים בבתי-המשפט מומחים לבלשנות פורנזית שאינם מסתמכים על בדיקות מתמטיות. המערכת המשפטית נוטה להעדיף, וכנראה שבצדק, את השיטות המתמטיות, ואולם מקום בו אין זה ברור שהאלגוריתמיקה אכן מספקת תוצאות טובות יותר, השאלה מסתבכת. המאמר דן בספרות הפסיכולוגית על שאלת האלגוריתם מול האינטואיציה, ומיישם אותה לסוגיית זיהוי סגנונות הכתיבה.

 בעניין Maryland v. King, בית-המשפט העליון של ארצות-הברית קבע, ברוב של חמישה מול ארבעה, כי המשטרה רשאית לאסוף דגימות DNA מחשודים שנעצרו בחשד לביצוע ולמעורבות בפשעים חמורים, ללא צו שיפוטי. על-פי דעת הרוב האינטרס הציבורי באיסוף DNA, ובאמצעותו קישור חשודים לפשעים בעבר או בעתיד מספיק חשוב על-מנת לדחות את הזכות לפרטיות של חשודים שנעצרו. שופטי המיעוט חששו כי בפועל איסוף ה- DNA יחרוג מחשודים בפשיעה חמורה, ויהווה פגיעה חמורה בפרטיות של אזרחים רבים חפים מפשע. ניתן למצוא פרשנות על ההחלטה באתר של בית-המשפט העליון של ארצות-הברית.

דיני מסים

 רשות המסים בישראל מקדמת הקמת בית-משפט לענייני מס. בית-המשפט, אשר קיבל תמיכה של גורמים רבים בממשלה, נועד להתמודד עם הערעורים הרבים בעקבות הגברת האכיפה והרפורמה במס ההכנסה שהתבצע לאחרונה.

 מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) פרסם מסמך העוסק במיסוי תאגידים בינאומיים הפועלים בישראל, לרבות סקירה השוואתית קצרה של הצעדים שננקטו מעבר לים כדי להתמודד עם הסטת רווחי תאגידים בינלאומיים.

דיני תאגידים וניירות-ערך

 דוויד זרינג מעיר בקצרה ברשימה בבלוג The Conglomerate  על הטיה מבנית ברשות ניירות הערך האמריקנית (SEC) המקטינה את התמריצים לאכיפה נמרצת נגד הונאות פיננסיות, וזאת בעקבות ממצאים לפיהם מספר התיקים שנפתחו ב-SEC על רקע זה הוא הנמוך ביותר בעשור האחרון.

 תביעה ייצוגית הוגשה נגד הבורסה לניירות ערך בתל-אביב, בטענה כי זו יכולה לשנות את מנגנון וגובה העמלות שהיא גובה ללא היתר.

דיני עונשין

 מאמרו של ג'ונתן קלואו (Monash University), בשם "Lawful Acts, Unlawful Images: The Problematic Definition of 'Child' Pornography", עורך ניתוח השוואתי של הסדרי החקיקה באוסטרליה, בקנדה, באנגליה, בווילס ובארצות-הברית באשר לפורנוגרפיית ילדים. שאלה מרכזית בנושא היא הגדרתו של "ילד" לצורך זה – האם קטינים שעברו את גיל ההסכמה עדיין מצויים בגדרי החוק? ומה באשר לבגירים הנחזים כקטינים?

 מאמרה של ג'יובאנה שאיי (Western New England University), בשם "The New State Post Conviction", עוסק בשני תיקים שנדונו בבית-המשפט העליון האמריקני בשנת 2011 (Maples v. ThomasMartinez v. Ryan). בשני המקרים האלו, בית-המשפט הרחיב את הנסיבות בהן התנהלות קלוקלת של סנגור ממונה בעניינו של נאשם שהורשע יכולה לאפשר לנאשם להעלות טענות בהליך הביאס קורפוס פדראלי. שאיי טוענת כי להחלטות אלו יש השפעה משמעתית על סדר הדין הפלילי, במיוחד לאור החקיקה הפלילית שלאחר ה-11 לספטמבר.

 המאמר הקצר של קרבלו סאלו (Santa Maria University), בשם "On the Possibilities of a Queer Criminology: Homophobia as the Object of Study in the Criminal Sciences — A Perspective Based on the Brazilian Reality", בוחן את הגישה הקווירית לקרימינולוגיה, כאשר פשעים הומופובים עומדים במוקד העיון.

מהנעשה בארץ

 הצעת החוק הממשלתית למאבק בטרור אושרה על-ידי ועידת השרים לענייני חוקה. הצעת החוק החדשה מאפשרת חקירה נוחה יותר של חשודי טרור, בין היתר, על-ידי הגדרה של אזור עזה כחבל טרור אשר מרים חזקה של חברים בפעילות טרור על המצויים בו.

 בית-המשפט העליון בישראל אישר לאדם לחזור בו מהסכם טיעון, וביטל את הרשעתו.

 משרד המשפטים פתח דף פייסבוק.

מהנעשה בעולם

 לשכת הסמים והפשע של האו"ם הגיעה להסכם עם יפן בנוגע לתוכנית חדשה אשר תאפשר להילחם בהברחת סמים ובני אדם באפריקה ובדרום-מזרח אסיה. התוכנית תילחם בעוני מקומי דרך השקעות בתעשייה וחקלאות אפריקאנית, והתקווה היא שבכך היא תפגע בסחר בלתי-לגיטימי.

 בדו"ח שהוצג למועצת זכויות האדם של האו"ם, הממונה על שופטים ועורכי דין באו"ם הפצירה בממשלות העולם להבטיח ייצוג משפטי הולם לנזקקים במדינתם.

 הפרלמנט הקמבודי העביר פה אחד חוק אשר מכריז על הכחשת זוועות שבוצעו על-ידי הקמר-רוז' כאקט פלילי. לטענת ארגוני זכויות אדם מדובר במהלך פוליטי אשר מיועד ליצור את הרושם כי האופוזיציה, אשר על חבריה נאסר מלהשתתף בהצבעה על הצעת החוק, מזדהה עם הקמר-רוז'.

קניין רוחני

 הבית הלבן פרסם רשימת פעולות אקזקוטיביות אשר מיועדות להקשות על הגשת תביעות בגין הפרת זכויות יוצרים על-ידי תובעים סדרתיים (Patent Trolls).

אקדמיה

 מאמרו של סטיבן דיוק (Yale), בשם "The Future of Marijuana in the United States", מתייחס לאיסור על צריכת מריחואנה בארצות-הברית, מונה חלק מהסיבות לכך שאיסור זה אינו מוצדק ומתאר את הערך שיש בביטול האיסור הזה בטווח הארוך. זאת בהמשך למגמה לה אנו עדים בשנה האחרונה, של ביטול האיסורים הפליליים על שימוש והחזקה במריחואנה. כך, למשל, מושל מדינת ורמונט חתם בתחילת השבוע על הצעת חוק המבטלת את האיסור על החזקת הסם, ובכך הפך אותה למדינה השבע-עשרה במספר בארצות-הברית שעשתה כן. עם זאת, תהליך הדי-קרימינליזציה של המריחואנה בארצות-הברית אינו חף מבעיות. ברנון דנינג (Samford) מצביע במאמרו  "One Toke Over the (State) Line: Constitutional Restrictions on State 'Pot Tourism' Restrictions" על האפשרות שלאור ההבדלים בדין הפלילי של מדינות שונות בארצות-הברית, עשויה להתפתח "תיירות סמים", במסגרתה תושבי מדינות האוסרות על שימוש והחזקה במריחואנה יבקרו במדינות המתירות זאת. דנינג בוחן את ההשלכות החוקתיות של הניסיון להסדיר תיירות סמים בקולורדו.

 מאמרו של לואיס גרוסמן (American University), בשם "FDA and the Rise of the Empowered Consumer", בוחן את ההתפתחות ההיסטורית של התפיסה לפיה הצרכן הוא מקבל החלטות מיודע, רציונלי ונושא-זכויות, ואת הצמצום המקביל בתפקידו של מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA), כשומר סף פטרנליסטי הפועל בשיתוף עם מומחים מתחומי המדע והרפואה כדי למנוע ממוצרים וממידע להגיע לידי הציבור.

 ג'רמי וולדרון (New York University) פרסם את עיקרי הדברים שנשא באזכרתו של רונלד דוורקין, "Ronald Dworkin: An Appreciation". בדבריו התייחס וולדרון לגישתו של דוורקין לשפיטה, תורת ה"תשובה היחידה" ולמחויבות שיש לעורכי-דין ולשופטים כלפי הקורפוס המשפטי כולו.

רשומה זו פורסמה בקטגוריה מהדורה מקוונת, סקירת חדשות מעולם המשפט, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לרשומה זו עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s