שינויים בחוק הפדרלי הפלילי של ארצות-הברית, אשר נכנסו לתוקף לאחרונה, מרחיבים את סמכות בתי-המשפט בכל הנוגע לחיפוש ולתפיסת חומר דיגיטלי גם מעבר לאזור סמכות שיפוטם. הרחבת הסמכות חלה במקרים בהם חשוד מסתיר את מיקומו, מטשטש את פרטיו (anonymization), או כאשר מדובר בעבירות של הונאה ממוחשבת, בהן בוצעה עבירה במחשבים ממחוזות שונים בארצות-הברית. השינויים לחוק הוצעו על-ידי  הוועדה המייעצת על חוקים פליליים כחלק מכנס השיפוט של ארצות-הברית לשנת 2014. השינויים אושרו על-ידי  בית המשפט העליון והועברו לקונגרס כנדרש לצורך אישורם.לעומת ההסדר בחקיקה הפדרלית, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – המצאה, חיפוש ותפיסה), התשע"ד-2014, הנמצאת בהכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט, מרחיבה את סמכות בית-המשפט בישראל אף יותר מהסמכות החדשה שניתנה לבתי המשפט האמריקאים. הסמכות המוצעת מסמיכה את בית-המשפט הישראלי לצוות על מחזיק בחומר מחשב להעבירו לרשויות, אף אם מקורו מחוץ לישראל. כמו כן, הגדרת המונח "מחזיק" כוללת בחובה גם ספקי שירות דואר אלקטרוני וספקי שירותי אחסון. הגדרה רחבה זו עלולה להוביל לכך שחומר מחשב יימסר לרשויות ללא ידיעתו של בעל החומר עצמו.

 מפלגת WE הבריטית, שהוקמה ב-2015 ועוסקת בשיווי זכויות נשים, יצאה בחודש נובמבר האחרון בקמפיין הקורא לבטל את החקיקה הקובעת כי הפלה עולה לכדי עבירה פלילית. חוקיות ההפלות מוסדרת בממלכה המאוחדת בשני דברי חקיקה מרכזיים: הראשון הוא חוק עבירות נגד האדם משנת 1861; והאחר הוא חוק ההפלות משנת 1967 שלמעשה ביטל את פליליותן של ההפלות המלאכותיות. עם זאת, על צפון אירלנד, המהווה חלק מהממלכה המאוחדת, לא הוחל החוק משנת 1967 וכפועל יוצא – ההפלות בצפון אירלנד אינן חוקיות, למעט מקרים בהם נצפית סכנה לאם או לעובר. התוצאה היא שנשים רבות מצפון אירלנד נדרשות להגיע למרפאות באנגליה כדי לבצע את ההפלה באופן חוקי ולשלם מכיסן על הפסקת ההריון, בעוד ששאר אזרחיות בריטניה יכולות לעבור הליך זה ללא תשלום. הסוגיה הגיעה לאחרונה לפתחו של בית-המשפט העליון של בריטניה, כאשר נערה בת 15 מצפון אירלנד עתרה נגד שירות הבריאות הלאומי משום ששירותי הבריאות סירבו לממן את הליך ההפלה שעברה באנגליה. מעבר לפן הכלכלי, כוללת סוגיית ההפלות גם פן פלילי מאיים במיוחד. כיום, בהתאם לחוק משנת 1861, ניתן בצפון אירלנד לפתוח בהליך פלילי נגד נשים העוברות הפלה ונגד רופאים המשתתפים בהליך, ולגזור עליהם עונש מאסר בפועל לתקופה של עד מאסר עולם, וזאת גם במקרה של היריון כתוצאה מאונס או במקרה של היריון בו התגלו מומים קשים בעובר. מטרת מפגלת WE היא להפוך את השיח בנושא ההפלות משיח פלילי–עונשי לשיח העוסק בזכויות אדם ובזכות האלמנטרית של נשים לבריאות. חוקיות ההפלות בישראל קבועה בסעיפים 312–321 לחוק העונשין ובתקנות העונשין (הפסקת הריון). הפסקת היריון על-פי החוק כרוכה בהסכמתה של האישה ובאישור ועדה רפואית מוסמכת המורכבת משלושה חברים. על אף שסעיף 316(א) מפרט נסיבות מצומצמות לאישור הפסקת הריון על-ידי הוועדה – בפועל הוועדה מאשרת כ-98 אחוזים מהפניות.

 הממשלה הסקוטית הודיעה כי בכוונתה להעלות את גיל האחריות הפלילית המינימלי מגיל 8 לגיל 12 עד שנת 2018. החלטה זו התקבלה בעקבות המלצת גוף מייעץ שהוקם על-ידה לצורך בחינת הסוגייה. נכון להיום, גיל האחריות הפלילית בסקוטלנד הוא הנמוך באירופה. עם זאת, השינוי הצפוי אינו מיישר קו עם שאר מדינות הממלכה המאוחדת – אנגליה, וויילס וצפון אירלנד –  בהן גיל האחריות הפלילית הוא 10 שנים. שינוי זה נועד להתאים את גיל האחריות הפלילית בסקוטלנד לסטנדרטים כפי שנקבעו בוועדת האו"ם לזכויות הילד משנת 2007, לפיהם קביעת גיל האחריות הפלילית מתחת לגיל 12 אינה מקובלת מבחינת הסטנדרט הבינלאומי. בישראל, עד תיקון מס' 3 לחוק העונשין בשנת 1978, עמד גיל האחריות הפלילית על 9 שנים. אולם כיום, לפי חוק העונשין, גיל האחריות הפלילית הוא 12 שנים. סוגיית הקטינוּת במשפט הפלילי בישראל עלתה לדיון בשנה החולפת על רקע גל אירועי הטרור שהוביל לחקיקת תיקון מס' 22 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול). ככלל, החוק בישראל אינו מתיר גזירת עונשי מאסר על קטינים בטרם מלאו להם 14 שנה, ואולם התיקון שהתקבל כהוראת שעה לתקופה של שלוש שנים, קובע כי בית-המשפט רשאי להורות על השמתו במעון של קטין שהורשע בעבירות הריגה, רצח או ניסיון רצח לתקופה שייקבע, ורק לאחר שימלאו לקטין 14 – לגזור עליו עונש מאסר בפועל.

 בגרמניה נדחה לאחרונה ערעור בעניין החלטה קודמת לפיה קבוצת מוסלמים קיצונית (סלפים), המכנה עצמה "משטרת השריעה", לא הפרה את החוק האוסר על לבישת מדים פוליטיים. הקבוצה פעלה בעיר וופרטל והפצירה בבליינים להפסיק לשתות אלכוהול, לחדול מלהקשיב למוזיקה וכן לא להמר בכסף. התביעה התקשתה בבניית התיק במטרה להגיש כתב אישום ותחילה ניסתה לתבוע את הקבוצה על הפרת הסדר הציבורי, אך לבסוף התמקדה באיסור על לבישת מדים פוליטיים. בית-המשפט דחה את האישומים בטענה שההפרה יכולה להתקיים רק אם ההתארגנות תהיה דומה במאפייניה לזו של המפלגה הנאצית ורק אם התלבושות יהיו בעלות אופי מאיים יותר. לאחר מעצרם של חברי הקבוצה הסתיימה פעילותם בעיר, אך פעילויות כאלו ממשיכות להתקיים בערים נוספות ברחבי אירופה ללא אכיפה משמעותית המרתיעה קבוצות דומות. פרופ' אמנון רובינשטיין מציג במאמרו "מיעוטים לא-ליברליים ואנטי-ליברליים" פרשנות שונה מזה של בית-המשפט בגרמניה אשר מגבילה זכויות קבוצתיות במקרים של ניצול לרעה של זכויות היתר שמתבטאת בכפייה על האחר. עמדת בית-המשפט משקפת רצון לאפשר אוטונומיה גדולה יותר לקבוצות המיעוט, שכן החלטתם מצביעה על מדיניות סובלנית כלפי מעשים אלו המתפרשים כחוקיים על ידי בית-המשפט, דבר שבסופו של יום, לדעת פרופ' רובינשטיין, עלול לסכן ולפגוע בקבוצת הרוב בשל אופיים האנטי-ליברלי המתבטא בכפיית דעתו של המיעוט על האחר. זכויות קבוצתיות ניתנות על בסיס קבוע בחלק רחב מהעולם המערבי אך לעיתים עולה השאלה, האם ראוי לקבוע גבול לזכויות אלה? אמנם בלב הרעיון הליברלי עומדת חירות האדם, אך לעיתים זכויות יתר עלולות לפגוע בקבוצת הרוב, שכן חירות בלתי מוגבלת יכולה להעניק לקבוצות המיעוט אפשרות לקיים פרקטיקות אנטי-ליברליות העלולות לפגוע בקבוצת הרוב, כפי שאכן קרה במקרה של "משטרת השריעה".

 לאחר מחלוקת ארוכת שנים בין אפל ובין סמסונג על הפרת פטנטים האחת של האחרת, בית-המשפט העליון פסק פה אחד לטובת סמסונג. בשלביו הקודמים של ההליך ניצחה אפל בתביעה נגד סמסונג בגין הפרת פטנט עיצובי של מכשיר האייפון, ונפסקו לה פיצויים כספיים נרחבים. בערעור הנוכחי נדונה השאלה האם סעיף 289 ב-Patent Act, המעניק סעד בגין הפרת פטנט עיצובי, חל על המוצר בשלמותו או על רכיבים בודדים ממנו בלבד? בניגוד לפסיקה הקודמת, לפיה סמסונג נדרשה לשלם פיצויים המתבססים על כלל הרווחים מהמוצר המפר, כעת נפסק כי הפיצויים המושתים על סמסונג צריכים להתבסס רק על אותם רכיבים או חלקים מסוימים מהמכשיר שהפרו את הפטנט, ולא על המוצר כולו.

לשם ההשוואה, בחודש יולי 2015 הונחה על שולחן כנסת ישראל הצעת חוק העיצובים, שנמצאת בשלבי הכנה לקראת קריאה שנייה ושלישית. מטרת ההצעה היא ליצור הסדר מקיף, מאוזן ועדכני שיחול על עיצובים במדינת ישראל ויחליף את ההסדר הקיים כיום בעניין זה בפקודת הפטנטים והמדגמים. בהצעת החוק הגדרת המונח "עיצוב" מתייחסת למראהו של מוצר או של חלק ממנו ובכך עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית-המשפט בארצות-הברית. בנוסף, בדברי ההסבר להצעה נכתב כי ייתכן שמאפיין חזותי יחיד בשילוב עם מוצר, לא יהיה די בו כדי לעלות לכדי הגדרת המונח "עיצוב", שכן על-מנת להגן על עיצוב כעיצוב רשום יש צורך בקיומן המצטבר של דרישת החידוש ודרישת האופי הייחודי, המנויות בסעיפים 6 ו-7 להצעת החוק.

 בית-המשפט הפדרלי בגרמניה (Federal Court of Justice) דחה את ערעורו של אוסקר גרונינג, חייל S.S. לשעבר, עליו נגזרו ארבע שנות מאסר בפועל לאחר שהורשע בסיוע לרצח של למעלה משלוש מאות אלף יהודים במחנה השמדה בפולין, כפי שפסק בית-המשפט בלאונברג. בהחלטה חשובה זו הרשיע בית-המשפט את גרונינג, כיום בן 95, על אף העובדה שלא דרש ראיות לביצוע חלק מהרציחות, וקבע כי די היה בשירותו במחנה ובסיוע שלו לנטילת רכוש מהיהודים כדי להרשיעו. ניתן למצוא דמיון מסוים בין מקרה זה לבין החלטות אשר התקבלו בבתי-המשפט בישראל ביחס לתפקידם של הקאפו במחנות ההשמדה ולתרומתם הישירה להרג שהתבצע במחנות אלו. על אף ההבדל בין המקרים – חיילי קאפו רבים נשפטו לדין על מעשיהם עבור השירות שביצעו במחנות ההשמדה, על אף שלא נטלו חלק ברצח. ההחלטות התבססו על החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, התש"י-1950, אשר קובע תחולה רטרואקטיבית עבור פשעים שבוצעו במהלך תקופת השואה על-ידי הנאצים וכלל משתפי הפעולה בתקופה זו.