פרמיית השליטה בעסקות מיזוג מסוג going private | מורן אופיר (כרך כ)

מאמר זה משווה בין שני כללים משפטיים מתחרים להסדרת פרמיית השליטה בעסקות מיזוג מסוג going private, וזאת לנוכח מאפייניו של שוק ההון המקומי. כלל השוק המתואם, המאפשר הקצאת זכויות שונות לבעל השליטה המוכר את שליטתו במסגרת עסקת המיזוג ולבעלי המניות מקרב הציבור, השותפים אף הם לעסקה, נבחן אל מול כלל ההזדמנות השווה המתואם, התובע הקצאת זכויות שוות הן לבעל השליטה המוכר את שליטתו והן לבעלי המניות מקרב הציבור. ניתוח אנליטי המשווה בין שני כללים אלה תוך התמקדות בשיקולי יעילות מוביל למסקנה שכלל השוק המתואם עדיף על כלל ההזדמנות השווה המתואם, שכן שני הכללים יעילים באותה מידה במניעת עסקות חלבניות אך כלל השוק המתואם יעיל יותר בעידודן של עסקות משביחות. תוצאות ניתוח זה נבחנות במאמר לנוכח המספר ההולך וגדֵל של עסקות מסוג going private הנצפה בשוק ההון הישראלי בשנים האחרונות. תופעה מתגברת זו מעצימה את חשיבות יישומו של הכלל המשפטי הראוי, המאפשר הקצאת זכויות שונות לבעל השליטה ולבעלי מניות המיעוט, וזאת כל עוד מובטח לבעלי מניות המיעוט לכל-הפחות ערכם לפני העסקה להעברת השליטה.

להורדת המאמר המלא.

פורסם בקטגוריה אופיר מורן, כרך כ, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

מה עושים המרצים כשהם אינם מלמדים? | גיא זיידמן (כרך יט)

מאמר זה מנסה לחשוף לפני הקוראים – שאנשי הסגל האקדמי מוכרים להם בעיקר בתפקידם כמורים – רבדים נוספים ביחס להכשרתם, לפעילותם האקדמית וליחסי-הגומלין בין אנשי האקדמיה המשפטית (המודל שבו יתמקד מאמר זה) לבין אנשי האקדמיה בתחומים אחרים ואנשי-המקצוע האחרים הפועלים במשפט, כגון עורכי-דין ושופטים. החלק הראשון מבקש לענות על השאלה כיצד אדם נהפך למרצה באקדמיה בכלל ובפקולטה למשפטים בפרט. הדיון מתחיל במקורות האקדמיה המודרנית, ופורש את היריעה החל באפיקי ההכשרה, דרך הליכי המיון והסינון במוסדות ההשכלה הגבוהה ועד להליכי הקידום של האקדמאים, וכולל גם התייחסות לקשיים שאקדמאים נתקלים בהם כיום – מימון מסלול ההכשרה הארוך והקושי בקבלת משרת מרצה תקנית. החלק השני מבקש לענות על השאלה מה בעצם מרצה עושה. הדיון מתמקד בשלושת ההיבטים המרכזיים של פעילות הסגל האקדמי – הוראה, פעילות פנימית ענפה בתוך הקהילה האקדמית וכתיבה אקדמית. הדיון פותח לפני הקורא צוהר לעולמם הפנימי של אנשי אקדמיה וללבטים שלהם בעבודתם: האם לפרסם בעברית או באנגלית? כיצד לקיים הליך של שיפוט עמיתים בצורה ישרה והוגנת? ובמיוחד כיצד ליצור את התנאים שיקדמו יצירתיות? החלק השלישי מציע מבט "מעבר" לבית-הספר למשפטים. החלק פותח בדיון בגידול שחל בהוראת משפטים אל מול ירידת מספר המבקשים ללמוד את מדעי הרוח, וממשיך בבחינת מגמות ההאטה בביקוש ללימודי משפטים בישראל ובארצות-הברית. לאחר-מכן נידונים הקשרים של אנשי האקדמיה המשפטית עם עמיתיהם בכלל הקמפוס, עם אנשי-המקצוע האחרים הפועלים בתחום המשפט, ואף עם החברה בכללותה. בסיומו המאמר מציע מבט צופה פני עתיד באשר להשפעת השינויים הטכנולוגיים על מקצוע המשפט הן באקדמיה והן בפרקטיקה.

להורדת המאמר המלא.

פורסם בקטגוריה זיידמן גיא, כרך יט, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה

הבראה ללא הקפאה: הצעה למשטר חדש להסדרי חוב באג"ח סחירות | אסף חמדני ויוסף קלמנוביץ' (כרך כ)

רשימה זו מנתחת באופן ביקורתי את המשטר החל על הסדרי חוב של אגרות-חוב סחירות בישראל, כפי שהתפתח בפסיקה, ומציעה משטר חדש להסדרי חוב. במישור הדין הקיים, טענתנו המרכזית היא שבתי-המשפט בישראל פיתחו בשנים האחרונות משטר משפטי ייחודי של חדלות פירעון א-סימטרית – או חדלות פירעון light – אשר מתאפיין בהטיה מובנית לרעת מחזיקי האג"ח: מחד גיסא, הופעלו כלים של חדלות פירעון שתכליתם לסייע בגיבוש הסדר גם במחיר פגיעה בזכויותיהם של מחזיקי האג"ח; מאידך גיסא, לא הופעלו כלים שתכליתם להבטיח הגנה על נושים, כגון הפקעת השליטה מידי ההנהלה או קביעת הליך מובנה של קבלת הצעות מתחרות להבראת החברה. הטיה מובנית זו לטובת בעלי השליטה תוקנה באופן חלקי בפרשת אי-די-בי, שבה הוכרה אפשרותם של נושים לכפות על חברה בקשיים כניסה להסדר הבראה. עם זאת, הכשל הבסיסי של העדר הפרדה בין משטר חדלות פירעון לבין הסדר חוב המתבצע לא במסגרת הליך חדלות פירעון (out of bankruptcy) נותר בעינו. במישור הדין הרצוי, אנו מציעים לקבוע הבחנה ברורה בין שני מסלולים להסדר חוב באג"ח סחירות. המסלול האחד יתבצע מחוץ להליכי חדלות פירעון, לא יצריך את מעורבותו של בית-המשפט, ויתבסס על אישור ההסדר ברוב משמעותי של מחזיקי האג"ח. המסלול האחר יתבצע במסגרת הליכי חדלות פירעון, תוך החלה מלאה של המנגנונים שתכליתם להבטיח הגנה נאותה על זכויות הנושים בהליכים אלה, לרבות מינוי בעל-תפקיד וקביעת הליך מובנה של קבלת הצעות מתחרות להסדר חוב. הניתוח המובא במאמר זה תומך בקביעת הפרדה עקרונית חדה יותר בין הליכי חדלות פירעון לבין הליכי ארגון מחדש של חוב מחוץ לחדלות פירעון, וזאת גם במקרים שבהם לחברה אין חוב סחיר. עמדה זו מנוגדת למגמה של הצעת חוק חדלות פירעון להמשיך בטשטוש ההבחנה בין הליכי חדלות פירעון לבין הליכי הסדר חוב מחוץ לחדלות פירעון.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה חמדני אסף, כרך כ, מהדורת הדפוס, קלמנוביץ' יוסף | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

מדיניות המס בעידן של תחרות גלובלית | צילי דגן (כרך כא)

התחרות הבין-לאומית על השקעות ועל תושבים משפיעה בצורה משמעותית על המטרות הקלסיות של מדיניות המס – יעילות, חלוקה, קהילה וזהות לאומית – ועל מנגנונים של השתתפות דמוקרטית. השאיפה לספק את טעמם של התושבים והמשקיעים הניידים על-מנת להשיא את העוגה המצרפית בתנאי תחרות פוגעת ביכולתה של המדינה לצמצם פערים בחברה, מדרבנת אותה למשוך לתוכה תושבים חדשים ואטרקטיביים, ופוגעת במסורות הדמוקרטיות שלה. בכך היא מציבה בפני מקבלי ההחלטות שורה של דילמות משמעותיות.

המאמר מדגים את ההשפעה התחרותית ואת הדילמות הללו באמצעות השינויים שנעשו בחקיקת המיסוי הבין-לאומי בישראל בשנים האחרונות.

להורדת המאמר המלא.

פורסם בקטגוריה דגן צילי, כרך כא, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

רשימה: מתאוריה לטסט: משפט, אתיקה ומכוניות אוטונומיות | עדי טוכמן בן-עזרא

מתאוריה לטסט: משפט, אתיקה ומכוניות אוטונומיות

עדי טוכמן בן-עזרא*

פתח דבר. פרק א: המכונית האוטונומית; 1. התפתחויות טכנולוגיות; 2. יתרונות המכונית האוטונומית. פרק ב: סוגיות של אתיקה ומשפט; 1. במה המכונית האוטונומית ייחודית ומדוע היא מעוררת שאלות חדשות של אתיקה ומשפט?; 2. שני סוגים של אלגוריתמים והשלכותיהם המוסריות; 3. היבטים משפטיים; 4. המחשת הדילמות באמצעות תרגיל מחשבתי. סיכום.

פתח דבר

החלפתן של מכוניות הנהוגות בידי אדם במכוניות אוטונומיות תוביל לשינויים רבים במגוון תחומים. כך, למשל, תידרש חשיבה מחודשת בתחום הביטוח; עולם השיווק ייפתח לאפשרויות חדשות ומלהיבות; ההגנה על הזכות לפרטיות תהיה מאתגרת יותר (בדומה לאתגרים רבים הנובעים מהפיתוחים הטכנולוגיים של דורנו); אפילו שוק הדיור עשוי להשתנות – עלויות הנובעות ממרחקים גאוגרפיים יצומצמו ואת זמן הנסיעה ניתן יהיה לנצל באופן יעיל. במוקד רשימה זו אדון באחת מהסוגיות החשובות שמעוררת המכונית האוטונומית: החלפת התגובה האנושית הספונטנית בהכרעות מחושבות מראש. כפי שאנסה להמחיש להלן, בעובדה זו לבדה יש כדי להעלות שאלות עמוקות של מוסר ושל משפט, שראוי להתמודד עימן טרם כניסתן של מכוניות אוטונומיות לכבישים הפתוחים, ואף לעצב את מדיניות השימוש במכוניות האוטונומיות לאורן.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה טוכמן בן-עזרא עדי, מהדורה מקוונת, רשימות | עם התגים , , , , , , , , , , , | 3 תגובות

קודש וחול במרחב הציבורי: משפט חוקתי לאור תיאוריה של המרחב | ליאור ברשק (כרך כ)

המאמר מנתח סכסוכים בין דתיים לחילונים על המרחב הציבורי בישראל באמצעות תפיסה של המרחב הציבורי המתבססת במידה רבה על עבודתה של ארנדט. תפיסת המרחב של ארנדט מוצגת במאמר בקווים כלליים ובאופן חלקי, תוך שימת דגש בחלק מהיבטיה. על-פי תפיסה זו, המרחב המשותף הוא מרחב מלאכותי אשר עצם קיומו מחייב הטלת הגבלות על חירות המשתמשים בו. המרחב המשותף הינו מימד של המצב האנושי, שהוא מובחן וקודם ביחס לערכים, לאינטרסים ולרגשות של הקבוצות השונות המשתמשות במרחב. המשך המאמר בוחן לאור תפיסת מרחב זו סכסוכים שונים על המרחב הציבורי, ובכלל זה פרשת כביש בר-אילן, פרשת נשות הכותל, המאבק על הפרדה באוטובוסים והמאבק על הצגת מזון לא-כשר בפרהסיה. המאמר מצביע בקצרה על קיומה של תפיסת מרחב חלופית לזו המשורטטת במאמר – תפיסת מרחב ליברלית ואנרכית, המתייחסת למרחב כקדם-פוליטי וכעמיד בפני מגוון רחב יותר של התנהגויות. על בסיס עבודתו של האנתרופולוג ויקטור טרנר, המאמר מציע שסוגים מנוגדים אלה של מרחב חברתי מתקיימים בחברה שלנו בו-זמנית, כאשר לכל אחד מהם יש מבנה נורמטיבי שונה: מחד גיסא, קיים המרחב הציבורי, אשר העיקרון השולט בו הוא הגנה על התנאים המכוננים של הציבוריות; מאידך גיסא, קיים המרחב הליברלי, המחויב להגנה מְרבּית על חירותם השלילית והעדפותיהם השרירותיות של פרטים. שני עקרונות נורמטיביים-מרחביים אלה הם מרכזיים לארגון המרחב בחברה שלנו, אך ההבנה הליברלית של המרחב מקשה על בתי-המשפט להכיר בערך הציבוריות של המרחב, כערך מובחן מהאינטרסים ומהחירויות של המגזרים הנאבקים על המרחב, ולהגן עליו כראוי. ניתוח הולם של סכסוכים על המרחב מחייב הנהרה של עקרונות סותרים אלה ותיווך ביניהם.

להורדת המאמר המלא.

פורסם בקטגוריה ברשק ליאור, כרך כ, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה

"מלחמה ושלום": תביעות שלום-בית בבתי-הדין הרבניים וכשלונן ביישוב משברי נישואים | יוסף שרעבי (כרך יט)

המאמר דן בעילת התביעה לשלום-בית בפסיקתם של בתי-הדין הרבניים, בהתפתחותה, בתמורות שחלו בה, ובכשליה בהשגת תכליתה העיקרית – יישוב משברי נישואים.

בחלק הראשון הדיון מתמקד בהתפתחות התביעה ומעמדה מאז הוקמו בתי-הדין הרבניים לפני קרוב למאה שנים. החלק השני מתמקד בניתוח הגישות הקיימות בקרב הדיינים ביחס אליה: גישת הזכות המשפטית, גישת האמת המשפטית, הגישה הפרגמטית וגישת ההפרדה בין תפקידי הרב והדיין. חלק מן הגישות נוטות יותר לנוקשות פורמליסטית ושואפות לאידיאת הזוגיות על-פי ההלכה, ואילו אחרות הן גמישות וריאליסטיות יותר, ונוטות לפרגמטיות ולהשלמה עם פירוק הנישואים ביתר קלות. חרף האמור, המסקנה העולה מניתוח הגישות השונות היא שאף לא אחת מהן – גם לא מאלה שניחנו ביתר גמישות – מצליחה לצקת תוכן מהותי בתביעות שלום-בית ולקדם באופן ממשי את שיקום הנישואים במסגרת ההליכים המשפטיים בבתי-הדין הרבניים, עד כדי כך שבקבלת תביעות אלה לא נותר אלא שימור טכני וחלול של מסגרת הנישואים.

בחלק השלישי נידונים מרכיביה המשפטיים השונים של תביעת שלום-בית. שלום-בית, כאידיאה של היחסים הזוגיים, קיבל במסורת ההלכתית חיזוקים משפטיים לכל אורך השנים, ובמסגרת השיפוט הרבני במדינת-ישראל הוא השלים את ההתמרה (הטרנספורמציה) המשפטית הסופית שלו לכלל עילת תביעה משפטית לכל דבר ועניין. עילה זו נבחנת במאמר מכמה היבטים: מהות העילה וייחודיותה, מרכיביה (כגון היסוד הנפשי וקביעת האשָם), המבחנים שפותחו לבחינתה (כגון כנות התביעה והסיכויים לשיקום הנישואים), הסעדים הקשורים אליה ומנגנוני הטיפול בה (ובכלל זה גורמי הסיוע הטיפולי שליד בתי-הדין). כל זאת בהקשר של המצב המשפטי בדיני המשפחה בישראל, אופי התפקוד המוסדי של בתי-הדין הרבניים והתמורות החברתיות שחלו בעשורים האחרונים.

בחלק הרביעי נידונות סוגיות מפורטות בפסיקת בתי-הדין הרבניים בנושאים הבאים: מרידה, מזונות אישה, החלטות-ביניים, צווים וסעדים זמניים, עיכוב פירוק שיתוף, תביעות חלופיות, תנאים והסכמים לשלום-בית, העדר סיכוי לשלום-בית ופירוד ממושך, ושיקולים מיוחדים בתביעות שלום-בית.

בחלק האחרון נעשה ניסיון להציג מבט כולל המעריך את מצבן הנוכחי של תביעות שלום-הבית ואת המגמות המסתמנות בהתפתחותן. בחלק זה מנותחות ארבע קבוצות של גורמים שהובילו למצב הנוכחי: גורמים דתיים (היבט ערכי; יראת הוראה), גורמים מערכתיים (התמורות במוסד בית-הדין הרבני; מאבקי הסמכות עם בתי-המשפט), גורמים חברתיים (פערי התפיסה בין הדיינים לבין ציבור המתדיינים; פעולה מול סביבה לעומתית) וגורמים הליכיים (משפטיזציה; שלב הגעת הסכסוך לבית-הדין; טבעו של מעשה הפסיקה לעומת טבעה של החקיקה; השימוש המניפולטיבי שנעשה בהליך זה על-ידי הצדדים ובאי-כוחם).

לנוכח הדיון המצביע על כשלונה – הן המובנה הן המעשי – של התביעה בהשגת תכליתה, המאמר עומד על הצורך בחשיבה מחדש על נחיצותן ותרומתן של תביעות שלום-בית ועל שינוי מן היסוד בדרך הטיפול בהן.

להורדת המאמר המלא.

פורסם בקטגוריה כרך יט, מהדורת הדפוס, שרעבי יוסף | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה