לא למתמטיקאים בלבד: מבחן התוחלת באיסור השימוש במידע פנים ובחובת הדיווח | עידו באום ודב סולומון (כרך כד)

מידע על אירועים עתידיים בחייה של חברה הוא מידע חשוב מבחינת המשקיעים. בדיני ניירות ערך בישראל התקבלה זה כבר ההכרעה כי חובה על החברה לגלות לציבור המשקיעים מידע מהותי מסוג זה, וכי אנשי פנים של החברה או מי שמחזיקים במידע כזה, לפני גילויו לציבור, כפופים לאיסור שימוש במידע, בהיותו מידע פנים. בתי המשפט נדרשים לקבוע מהי הנקודה על ציר התפתחותו של האירוע העתידי שבה מידע על אודות אירוע מתפתח נהפך למידע מהותי. בפסקי הדין של המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעשור הראשון לפעילותה, וכן בפסקי הדין של בית המשפט העליון בערעורים על החלטותיהם של שופטי המחלקה הכלכלית, ניכרת נטייה לאמץ את "מבחן התוחלת" (המכונה לעיתים "מבחן ההסתברות/עוצמה") כמבחן המרכזי לקביעת מהותיותו של מידע על אודות אירוע עתידי. עם זאת, גם לאחר עשור של פסיקה הדין אינו ברור ואינו אחיד. בעברת שימוש אסור במידע פנים אומץ מבחן התוחלת בפסיקת בית המשפט העליון, אך נקבע סף הסתברותי נמוך מאוד – ואולי אף אפסי – לבחינת מהותיות המידע. לגבי המבחן בחובת הדיווח הובעה תמיכה במבחן התוחלת באמרת אגב של בית המשפט העליון, אלא שביחס ליישום המבחן נקבע בפסיקת המחלקה הכלכלית כי רף ההסתברות הנדרש לצורך מהותיות המידע צריך להיות גבוה במיוחד. רשימה זו עומדת על התפתחות הפסיקה, על עמימות הדין ועל הסיבות לעמימות זו. לנוכח היישום הדיפרנציאלי של מבחן התוחלת, הרשימה דנה בהשלכות הצפויות של הכלל שהתעצב בפסיקה על אכיפת איסור השימוש במידע פנים, על המידע המובא לידיעת המשקיעים ועל תמריציהם של מקבלי ההחלטות בחברה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה באום עידו, כרך כד, מהדורת הדפוס, סולומון דב | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

לא מחכים לאביר הלבן – קריאה לאימוץ כלל השוויון במידע במאבקי שליטה | אבנר שמלה קדוש (כרך כז)

טקטיקת ההתגוננות המכונה "האביר הלבן", שבמסגרתה הנהלת חברה מזמינה רוכש ידידותי שיתחרה בהצעת הרכש של משתלט עוין, לא זכתה אלא בעיסוק מועט בספרות המשפטית ובפסיקה בישראל. לנוכח מבנה השליטה הריכוזי שאפיין בעבר את שוק ההון המקומי, השימוש באביר הלבן כטקטיקת התגוננות לא היה נפוץ בישראל, בוודאי בהשוואה למצב בארצות הברית. אולם בשנים האחרונות – עקב התרחבות מגמת הביזור של גרעיני השליטה בשוק ההון הישראלי, אשר מעבירה את מרכז הכובד של בעיית הנציג אל מישור היחסים שבין הנהלת החברה לבין בעלי המניות – השימוש באבירים לבנים נהיה רלוונטי מתמיד בזירה הישראלית ולכן מחייב דיון מחודש בסוגיה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כז, מהדורת הדפוס, שמלה קדוש אבנר | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

בקשת גילוי מסמכים מוקדמת לפי סעיף 198א לחוק החברות – האם בתי המשפט מגשימים את מטרתו? | צבי גבאי ועמיחי טסלר (כרך כז)

הזכות למידע היא התשתית והבסיס ליתר זכויותיו של בעל המניות, והיא קרדינלית לביסוס ממשל תאגידי תקין ולשמירת ערך החברה. אחד הכלים המאפשרים גישה למידע נקבע בסעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט־1999 – בקשה לגילוי מסמכים לפני הגשת הבקשה לאישור תביעה כנגזרת בהליך העיקרי.

ייחודיותה של בקשה זו טמונה בשלב המוקדם בהליך המשפטי שבו ניתן להגישה, לפני הנחת המחלוקת העיקרית בין הצדדים לפני בית המשפט. ההצדקה לכך היא הצורך בגישור על פערי מידע. מטבע הדברים, מבקשים חסרי תום לב עלולים לעשות שימוש לרעה בבקשה, באופן שיגרום נזק לצדדים כמו גם למערכת המשפט בכללותה, ולפיכך קבע המחוקק תנאים לקבלת הבקשה.

חרף יתרונותיו הרבים וחשיבותו של כלי זה, בפועל בתי המשפט בישראל בוחנים בקשות גילוי מסמכים מוקדמות בשתי גישות קוטביות, שמחמיצות את המטרה: בגישה האחת בתי המשפט בוחנים בקשות בחשדנות רבה וממעטים לאשרן, וזאת משלל טעמים, כמודגם במאמר; ואילו בגישה האחרת בתי המשפט מפרשים בצמצום רב את התנאים בחקיקה שנועדו להגן על חברות ונושאי משרה מפני "מסע דיג" פסול, ולמעשה די לדידם בחשד גרידא להצדיק היעתרות לבקשה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה גבאי צבי, טסלר עמיחי, כרך כז, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

עיקול נכס כאמצעי אכיפה של פסק דין – פגיעה בחייב ופגיעה בצד שלישי | נינה זלצמן (כרך כז)

עיקול נכס של חייב על פי פסק דין הוא אמצעי משפטי המופעל כלפי החייב בהליכי הוצאה לפועל של פסק הדין. מטרתו היא לאכוף על החייב את ביצוע פסק הדין באמצעות נכס שבבעלותו.

חוק ההוצאה לפועל קובע שני שלבים לביצוע הליכי העיקול. בשלב הראשון יוטל עיקול על נכס של החייב. החל במועד זה, וכל עוד הוא בתוקף, העיקול "מקפיא" את הנכס כפי מצב הזכויות בו באותה עת, ומונע כל פעולה העלולה לסכל את יכולת ביצועו של פסק הדין באמצעות הנכס. בשלב השני יופעלו הליכים כופים למימוש הנכס המעוקל ולביצוע פסק הדין.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה זלצמן נינה, כרך כז, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

המאבק המשפטי במימון טרור: בעקבות החוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור | שי פרבר (כרך כז)

בשנת 2018 חוקקה הכנסת חוק ייחודי למאבק במימון טרור, הנקרא החוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל, התשע"ח־2018. מטרתו של חוק זה, המכונה גם חוק ההקפאה, היא להקפיא סכומי כסף שהרשות הפלסטינית משלמת לפעילי טרור ולבני משפחותיהם מכספי המיסים שישראל גובה ומעבירה לרשות הפלסטינית בשנה העוקבת. בדרך זו חוק ההקפאה נועד להקטין את התמריץ הכלכלי לפעילות טרור. שלבי גיבושו של חוק ההקפאה והדיונים שעסקו בו לוּוּ מאבקים רבים בין הכנסת לממשלה, שכן הוא טמן בחובו שורה של סוגיות מדיניות, כלכליות ומשפטיות בעלות השלכות רוחב. חוק ההקפאה מקפל בחובו אינטרסים מגוּונים – מדיניים, הומניטריים, בטחוניים, משפטיים וכלכליים – אשר מתנגשים זה בזה ומחייבים הפעלת איזונים עדינים ביניהם. המאמר יטען כי הרעיון העומד בבסיסו של חוק ההקפאה משתלב הן עם מגמות במשפט הישראלי, ובראשן זו הבאה לידי ביטוי בחוק המאבק בטרור, הן עם הוראות המשפט הבין־לאומי, והן עם הדין הפנימי של מדינות נוספות בעולם המערבי הנאבקות במימון טרור, לרבות Taylor Force Act האמריקני.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כז, מהדורת הדפוס, פרבר שי | עם התגים , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

על "המשפחות החדשות", על צוואות וירושות ועל מה שביניהן | יחזקאל מרגלית (כרך כז)

המבנים של המשפחה, של הזוגיות ושל ההורות עוברים בעשורים האחרונים טלטלה של ממש הן בחו"ל והן בארץ, ואנו עדים לזניחת מבנים "מסורתיים" ומונוליתיים לטובת מנעד רחב ומגוּון של "משפחות חדשות". אולם עושה רושם שהיבט מרכזי וחשוב של הדיון כולו טרם נדון לעומקו, לפחות בארץ, הן בספרות המחקר והן בפסיקתם של בתי המשפט. מדובר בהסדרת היבטים שונים של הצוואות והירושות של אותם יילודים שנולדו ב"משפחות החדשות", אשר לא אחת התאפשרה הבאתם לאוויר העולם אך ורק הודות לטיפולי הפוריות השונים. המאמר שלפנינו מבקש למלא חוסר אקוטי זה. המאמר יסקור, ראשית דבר, את מבני ההורות ב"משפחות החדשות" ואת האתגרים והקשיים שהם מעלים בתחום הצוואות והירושות. לאחר מכן יציג המאמר את תפיסות העומק של המחוקק הישראלי בתחום האחרון, תוך עמידה על העדפת המסגרות הרשמיות והפורמליות הן של הזוגיות והן של ההורות על מערכות יחסים הקיימות דה פקטו, גם אם לא דה יורה. לאחר שידון באימוץ כמקרה בוחן המשקף נאמנה את הקשיים והאתגרים הכרוכים בערעור על מבנה ההורות ה"מסורתי", שבו שני הורים ביולוגיים מגדלים את ילדם, יסקור המאמר, אחד לאחד, את הקשיים והדילמות המורכבים והסבוכים בהקשר של מושא דיוננו העולים ב"משפחות החדשות", במיוחד כאשר טיפולי פוריות הם שאפשרו את לידתו של הילד. בין היתר מדובר בהקשרים הבאים: תרומת זרע מגבר זר, הולדה לאחר המוות, צו הורות פסיקתי, צו ההורות בהליך "פונדקאות" והאפשרות של הכרה ביותר משני הורים משפטיים לילד. לבסוף, המאמר יציע את המודל של קביעת הורות משפטית בהסכמה כמודל הצודק, הגמיש, היעיל והנוח ביותר להשלמת ההכרה המשפטית בזכותם של הילדים שנולדו במשפחות אלו לרשת את מי שהתכוונו ורצו להיות הוריהם-מורישיהם.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כז, מהדורת הדפוס, מרגלית יחזקאל | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

ההבחנה בין סיכון משפטי לסיכון מסחרי – האם היא מוצדקת? | עדי ליבזון וגדעון פרחומובסקי (כרך כד(2))

שאלת האחריות של נושאי משרה בגין הפרות חוק עלתה בהחלטות בעניין חורב ובעניין בזק. בדומה לגישה בדלוור, החלטות אלו מבוססות על הבחנה מובלעת בין סיכון משפטי לסיכון עסקי. בעוד נושאי משרה נהנים מהגנה רחבה מפני אחריות אישית בגין נזק שנגרם לחברה כתוצאה מנטילת סיכון מסחרי, הם חשופים לאחריות אישית כאשר הנזק נגרם כתוצאה מנטילת סיכון משפטי. ברשימה זו אנו בוחנים את ההצדקות לקיום ההבחנה, מציעים הצדקה חדשה לקיומה, ומצביעים על כיוונים אפשריים לשיפור הדין בהקשר זה ולמתן אפשרות לנטילת סיכון משפטי מוגבל בנסיבות מיוחדות.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כד, ליבזון עדי, מהדורת הדפוס, פרחומובסקי גדעון | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

האם התמקצעות שיפוטית חשובה? התמקצעות ועומס בבתי המשפט המחוזיים | נטע נדיב (כרך כז)

מערכת המשפט נתונה בעומס שיפוטי רב. מאמר זה מציע שהתמקצעות שיפוטית (judicial specification), במובן של עיסוק מרכזי בתחום משפטי מסוים, תסייע בהפחתת העומס הרובץ על בתי המשפט באמצעות ניהול ההון האנושי השיפוטי וקיצור משך ההליך. המחקר מבקש לבחון את שאלת ההתמקצעות השיפוטית דרך המקרה של תיקי חדלות פירעון בבתי המשפט המחוזיים. הבחינה המוצעת במאמר זה בדבר תרומתה של התמקצעות שיפוטית בהליכי חדלות פירעון של יחידים חשובה ואקטואלית, ויש בה כדי לתרום לבחינת הדין החדש. חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, מבקש להתמודד עם העומס השיפוטי בהליכים אלו מבחינת משך ההליך והסמכות העניינית לדון בו, וזאת לאחר שהמחוקק עמד במפורש על הצורך בהקלה פרוצדורלית באותם הליכים. כך, תיקי חדלות פירעון של יחידים, המהווים נתח משמעותי מהתיקים, מתאימים לבחינה של שאלת ההתמקצעות השיפוטית. זאת, במיוחד לנוכח העובדה שקידום הרעיון של בתי משפט ייחודיים בהקשר של חדלות פירעון יושם במדינות אחרות.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כז, מהדורת הדפוס, נדיב נטע | עם התגים , , | כתיבת תגובה

ריבונות עם אחריות ככלי הכרעה בצמתים של חיכוך לאורך חיי המשכון | אבי וינרוט ואריק מגידיש (כרך כז)

מִשכּוּן נכס יוצר זירות עימות משפטיות בין בעלי זכויות קניין שונים, ולעיתים גם בין צדדים נוספים שיש להם אינטרס בנכס הממושכן. הכלי הנורמטיבי ששימש עד כה להכרעה בעימותים אלו הוא עקרון תום הלב. אולם ברבים מן המקרים העומדים להכרעה שני הצדדים תמי לב ובעלי אינטרס לגיטימי. במאמר זה אנו מציעים כלי הכרעה חדש המבוסס על ראייה כללית של הקניין כריבונות שבצידה אחריות, שיש צורך לאזן ביניהן. גישה זו אינה כופרת בריבונותו של בעל זכות הקניין, אך מוסיפה לה מימד של אחריות, ומחייבת עריכת איזון בין שיקולי התועלת של בעל המקרקעין לבין הנזק שנגרם לגורמים אחרים. מאיזון זה נובע שבמקרה של עימות בין שני בעלי זכויות יש להכריע על בסיס מאזן של נוחות ונזקים המתקיים ביניהם. אין די בבעלות על קניין לצורך זכייה בדין, אלא יש לאזן בין התועלת שהבעלים מפיק מניצול זכות הקניין לבין הנזק שנגרם לזולת. כללים אלו מאפשרים להגיע להכרעות שאינן בינריות, תוך יצירה של מעין "חלוקת אחריות", אשר עד כה הייתה מקובלת רק בדיני הנזיקין, ולא בדיני הקניין. על בסיס כלי הכרעה מחודש זה אנו משרטטים "מפת דרכים" נורמטיבית ומגיעים למסקנות אופרטיביות.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה וינרוט אבי, וינרוט אברהם, כרך כז, מגידיש אריק, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה

ישיבת קבע בישראל וסמכותו של שר הפנים | אמנון רובינשטיין ולי רוזן (כרך כו)

מאמר זה עוסק בשאלת הרשיונות לישיבה בישראל. שאלה זו נוגעת בעיקר ללא־יהודים הרוצים לשהות דרך קבע בישראל. מספרם של האנשים המבקשים לשהות בישראל, בין לתקופה מוגבלת ובין לישיבת קבע, אינו גבוה, אך מדובר בסוגיה חשובה לכל משטר ליברלי. בישראל רשיון ישיבת קבע מעניק למחזיקים בו מגוון זכויות רחב, ומהווה אחד הקריטריונים לקבלת אזרחות לא מכוח חוק השבות. בידי שר הפנים הסמכות הבלעדית להעניק רישיון זה. מתן הסמכות רחבת ההיקף לשר הפנים, ללא קביעת קריטריונים או אמות מידה ברורים להפעלתה, פותח פתח להשפעה רבה של תפיסתו האידיאולוגית והפוליטית של השר המכהן, וזאת בניגוד לעקרון שלטון החוק, הדורש קריטריונים ברורים להפעלת סמכות. לצד סמכות זו השר נהנה מפטור יוצא דופן מהחובה לנמק את החלטותיו לעניין מתן אשרות הקבע. משכך, קשה לקיים ביקורת שיפוטית על החלטותיו של השר ולבחון את השיקולים שהובאו בחשבון בעת ההחלטה, את הלגיטימיות שלהם ואת המשקל שניתן להם. למעשה, שר הפנים זוכה בשיקול דעת בלתי מוגבל, וקובע לבדו את עתיד הבקשות של לא־יהודים לישיבת קבע בישראל. שר הפנים, כפי שנראה, יכול לשלול כליל את תהליך ההתאזרחות. מטרת מאמר זה היא להצביע על הבעייתיות הנובעת ממגמה ארוכת שנים זו, ולעודד את הדיון בה, באשר מגמה זו פוגעת באופייה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית וליברלית. מדיניות זו פוגעת באוכלוסיות הלא־יהודיות שחיות שנים רבות בישראל, ועלולה להגביר את המתח בין אזרחי המדינה לבין הלא־יהודים השוהים בה. יש לציין כי הבעיה אינה מתעוררת לגבי רוב האוכלוסייה הערבית בישראל, שכן לרובם המכריע יש אזרחות, הכוללת, כמובן, זכות לישיבת קבע.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כו, מהדורת הדפוס, רובינשטיין אמנון, רוזן לי | עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה