תובענות ייצוגיות, תכלית החברה ותפיסת בעלי העניין בעידן התאגידי המודרני – הקרן למימון תובענות ייצוגיות כזכוכית מגדלת | עלי בוקשפן (כרך כד)

המאמר מתבונן על הליך התובענה הייצוגית ועל הקרן הציבורית למימון תובענות ייצוגיות, שהיא מנגנון ייחודי שקיים בדין הישראלי, כעל "חוליה חסרה" משמעותית ועתירת פוטנציאל במפגש שבין המשפט לשיח התאגידי בעידן הנוכחי.

מעבר לשכיחותן הרבה של התובענות הייצוגיות במשפט הישראלי ולמגוון הנושאים הנדונים במסגרתן, תובענות אלה מוגשות בעיקר נגד גופים עסקיים, ולא שלטוניים. התעצמות מעמדם והשפעתם של התאגידים כיום, אשר מסבירה את נוכחותם המסיבית כנתבעים בעולמן של התובענות הייצוגיות, והעובדה שמטרתן של תובענות אלה היא בעיקרה מימוש זכויותיהם של בעלי עניין (stakeholders) שאינם בעלי מניות (stockholders), מזמינות לפיכך דיון עשיר ומעודכן בהיבטים החברתיים, הציבוריים והמעין-רגולטוריים הטמונים במנגנון התובענה הייצוגית ובביטוייו במשפט העסקי. היבטים אלה רחבים מאלה שמוזכרים בשיח המקובל בספרות המשפטית העוסקת בתובענות ייצוגיות, ואשר כוללים את זכות הגישה לערכאות, הרתעה מפני הפרת הדין על ידי מפֵרים פוטנציאליים והשגת יעילות דיונית.

המאמר מבקש להיכנס לשדה בלתי חרוש זה, כמו גם לדיון ראשון בקרן הציבורית למימון תובענות ייצוגיות, שהיא כאמור מנגנון ייחודי בישראל שאינו מוכר כמעט בדין המשווה. טענתו המרכזית של המאמר – אשר נשענת, בין היתר, על תיאור היסטורי והשוואתי של מנגנון התובענה הייצוגית – היא כי התובענה הייצוגית חוזרת כיום במובנים מסוימים, גם אם מכיוון שונה מבעבר, למקורותיה הציבוריים. טענה זו מומחשת בכינונה בישראל של הקרן הציבורית המסייעת במימון תובענות ייצוגיות ובקשות לאישור תובענות ייצוגיות "אשר יש חשיבות ציבורית וחברתית בהגשתן ובבירורן". בדרך זו התובענה הייצוגית פועלת, בלוויית הקרן האמורה, כ"רגולציה חכמה" הממתנת את נחיצותה של אכיפה רגולטורית ישירה במגזר העסקי, ובעיקר משמשת אמצעי משפטי אפקטיבי להנגשת סעדים ולהטמעת ערכים חברתיים וציבוריים, לרבות זכויות אדם, המבססים את ההקשר החברתי-הכלכלי הרחב יותר שבו המגזר העסקי פועל ואת אחריותו החברתית והציבורית, אשר מגיעה בעת הזו לשיאים חדשים.

לקריאת המאמר המלא.

פורסם בקטגוריה בוקשפן עלי, כרך כד, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

לצאת מהקופסה: הפחתת רצידיביזם באמצעות תעסוקה – פתרונות החורגים מהדין הפלילי | זיו לידרור ועידן פורטנוי (כרך כד)

מטרתו של מאמר זה היא להציע הצעות שונות בתחום השיקום התעסוקתי של אסירים ככלי להפחתת רצידיביזם, ולנתחן בהתייחס להצדקות המוסריות, החברתיות והכלכליות של כל אחת מהן. בכך המאמר מבקש להוסיף על הכתיבה הקיימת בתחום הפלילי על אודות מטרת השיקום כמטרה מרכזית, אך חשוב לא פחות – להביא לידי שינוי מעשי בדין הישראלי, שלהערכתנו יכול לתרום תרומה של ממש להפחתת שיעורי הרצידיביזם. מטרה זו עולה בקנה אחד עם מהות העבודה בקליניקה המשפטית, שבה נבט הרעיון למאמר זה, המנסה לשלב את התיאוריה עם עולם המעשה.

ביסוד המאמר שתי הנחות מוצא, שנבקש להציג בחלקו הראשון: האחת בדבר ערכה של התעסוקה מבחינת העובד, אשר חורג מהיותה אמצעי פרנסה בלבד; והאחרת נוגעת במרכזיותה של מטרת השיקום כאחת ממטרות הענישה. הנחת מוצא אחרונה זו משותפת לכתיבה רבה בשנים האחרונות (הן בתחום המעשי והן בתחום התיאורטי), וכבסיס להצעותינו נבקש להציג בקצרה את ההצדקות הנורמטיביות והתועלתניות למרכזיותו של השיקום. אחת מטענות היסוד במאמר היא כי לצד ההצדקות התועלתניות, חובת המדינה כלפי האסיר המשוחרר כוללת בחוּבּה גם תפקיד טיפולי. על כן, בתוך הליך השיקום יש חשיבות גדולה לטיפול – הן במובן של תפקיד השיקום לקדם את רווחתו האישית של האסיר המשוחרר והן במובן של האופן שבו השיקום נעשה (care).

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כד, לידרור זיו, מהדורת הדפוס, פורטנוי עידן | עם התגים , , | כתיבת תגובה

שלב ההתחייבות במוסד המתנה: אובליגציה שאינה אובליגטורית | דור פסקא ורונן קריטנשטיין (כרך כב)

קיימת מחלוקת בספרות המשפטית לגבי ההסדרה הראויה של דיני המתנה, הווי אומר, אם ההתחייבות לתת מתנה צריכה להיות הדירה ובלתי אכיפה או אכיפה ובלתי הדירה, בדומה להתחייבות שבחוזה מכר. נימוקים שונים עומדים לצידי החולקים, כמו גם רקעים ו"בתי מדרש" שונים אשר מצויים ביסוד עמדותיהם. הגישות השונות נעות על מנעד בין אי-אכיפה מוחלטת לבין אכיפה מוחלטת.

במאמר זה אנו מבקשים לנתח את המחלוקת הקיימת בספרות לגבי דינה של הבטחת מתנה כפונקציה של הרגישות לאפיוניו של מוסד המתנה. כלומר, נבקש להראות כי ככל שקיימת אצל החולקים רגישות רבה יותר לאפיוניו של מוסד המתנה, הם נוטים יותר לקביעה כי הדוקטרינה החוזית לא תוחל או תוחל בשינויים אשר מפוררים אותה עד בלי הכר; וככל שרגישותם לאפיוניו של מוסד המתנה פחותה עד כדי התעלמות מוחלטת מהם, הם מצדיקים ביתר שאת את החלת הדוקטרינה במלוא עוצמתה. נבקש "למקם" את ההוגים השונים, החולקים בגדרי הדיון, על המנעד המוצע, ובתוך כך ננתח גם את הגישה העולה מהסדרי הדין הישראלי באשר להבטחות מתנה, ונציבה במקום הראוי לה בין החולקים.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כב, מהדורת הדפוס, פסקא דור, קריטנשטיין רונן | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

נטילה שלטונית של מקרקעין: חששות, מנגנוני הגנה ויחסי גומלין | שי שטרן (כרך כד)

שלושה הם עקרונות היסוד של דיני הנטילה השלטונית שבמסגרתם השלטון יכול ליטול בכפייה את זכויותיו של הפרט במקרקעין: קיומו של הליך הוגן, דרישת הצורך הציבורי ודרישת הפיצוי. עקרונות אלה הינם למעשה מנגנוני הגנה אשר הוטמעו בדיני הנטילה השלטונית כדי להגן מפני חששות אינהרנטיים הנובעים מהענקת הכוח לשלטון ליטול זכויות במקרקעין בכפייה. מאמר זה מציע מודל חדשני שבמסגרתו יש להכיר במערך יחסי הגומלין שמנגנוני ההגנה המוטמעים בדיני הנטילה השלטונית מקיימים על מנת לאפשר לשלטון להפעיל את כוחו באופן ראוי, מחד גיסא, ולשמר מידת הגנה מספקת מפני החששות האינהרנטיים לדיני הנטילה השלטונית, מאידך גיסא.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כד, מהדורת הדפוס, שטרן שי | עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה

סימפוזיון: בלוק המפלגות – מדוע אנו בוחרים במפלגות גדולות ומקבלים מפלגות קטנות? | איתיאל בירן ועמוס עצמון

סימפוזיון: בלוק המפלגות

II. מדוע אנחנו בוחרים במפלגות גדולות ומקבלים מפלגות קטנות?

איתיאל בירן* ועמוס עצמון**

מבוא. פרק א: רקע עובדתי. פרק ב: התפלגות ופרישה. פרק ג: אחוז החסימה. פרק ד: אחוז החסימה – "עלייה" וקוץ בה. פרק ה: הצעה לדיון מחודש. סיכום.

מבוא

בתוך פחות משנה ולראשונה בתולדות מדינת ישראל, נערכו שלוש מערכות בחירות רצופות, שרק לאחרונה הסתיימו בהקמת ממשלה. הבחירות לכנסת ה-21 נערכו באפריל 2019, הבחירות לכנסת ה-22 נערכו בספטמבר 2019 והבחירות לכנסת ה-23 התקיימו במרץ 2020. רבות דובר על ההשלכות השונות של מערכות בחירות אלו על החברה בישראל. בתוך שלל ההיבטים העולים מתוך הפלונטר הפוליטי הזה, ברצוננו להפנות זרקור אל עבר תופעה ייחודית ומעניינת, ולנסות לענות על השאלה מדוע אנחנו בוחרים במפלגות גדולות ומקבלים מפלגות קטנות?

בבחירות לכנסת ה-23 הועמדו לבחירתו של האזרח הישראלי לא פחות מ-29 מפלגות שונות.[1] מבין 6,453,255 אזרחים בעלי זכות בחירה, מימשו את זכותם האזרחית 4,615,135 בוחרים, המהווים 71% מכלל הזכאים. אלו הצליחו להכניס לכנסת שמונה רשימות בלבד – הליכוד, כחול-לבן, הרשימה המשותפת, ש"ס, יהדות התורה, העבודה-גשר-מרצ, ישראל ביתנו וימינה. כשבוחנים את הרשימות מקרוב, מגלים שמתוך שמונה הרשימות, חמש מהוות איחוד של מפלגות שונות. ימינה היא חיבור בין האיחוד הלאומי, הבית היהודי והימין החדש; יהדות התורה היא שילוב בין דגל התורה לאגודת ישראל; העבודה-גשר-מרצ היא תוצאת איחוד בין העבודה, גשר ומרצ; הרשימה המשותפת היא שילוב בין חד"ש, רע"מ, בל"ד ותע"ל; כחול לבן מחברת בין יש עתיד, חוסן לישראל ותל"ם.[2] כל זה אינו חדש. איחוד בין מפלגות שונות הוא לחם חוקה של הפוליטיקה הישראלית. כך, למשל, מקורה של מפלגת הליכוד הוא בברית בין הרשימה הממלכתית, המרכז החופשי, התנועה לארץ ישראל השלמה וגח"ל (שבתורה מהווה איחוד בין תנועת החירות והמפלגה הליברלית). מפלגת העבודה מקורה באיחוד, בין מפא"י, אחדות העבודה-פועלי ציון ורפ"י. אף מפלגת האיחוד הלאומי, המהווה חלק ממפלגת ימינה, כשמה כן היא, איחוד שנוצר במרץ 1999 בין מולדת, תקומה וחירות.

אז מה ייחודי במערכות הבחירות האחרונות? התוצאות שונות וכללי המשחק שונים. בבחירות לכנסת ה-21, יממה לפני סגירת הרשימות המתמודדות הומצא מושג חדש בישראל. מפלגת הבית היהודי ומפלגת האיחוד הלאומי הודיעו שירוצו ברשימה אחת עם מפלגת עוצמה יהודית – במה שכונה על ידיהן "בלוק טכני".[3] משמעות המושג, שלא היה ידוע בפוליטיקה הישראלית עד אז, היא איחוד לצורכי בחירות והיפרדות מיד לאחריהן. כלומר המפלגות מצהירות מראש שתתפלגנה לסיעות נפרדות מיד לאחר הבחירות. הן אפילו לא מנסות לאחד מנגנוני פעולה, מוסדות או תקנון. מתוך שמונה מפלגות שנבחרו לכנסת ה-23, שלוש התפצלו בסמוך לאחר הקמת הממשלה. כחול-לבן התפצלה לסיעותיה – יש עתיד, חוסן לישראל ותל"ם – ומתל"ם אף התפצלה סיעת "דרך ארץ". העבודה-גשר-מרצ התפלגה למרכיביה המקוריים, ואף סיעת העבודה עצמה התפלגה דה-פקטו, עת הצהירה חברת הכנסת מירב מיכאלי שתצביע נגד הממשלה, אף שהיא נחשבת כחלק מהקואליציה מבחינה טכנית. סיעת ימינה התפצלה גם כן, ימים בודדים טרם כינון הממשלה כשנציג סיעת הבית היהודי, הרב רפי פרץ, בחר להתפצל מהסיעה המאוחדת ולהיכנס לממשלה. במילים אחרות, אנו עדים לתופעה חדשה יחסית בפוליטיקה הישראלית והיא התאחדות ללא איחוד. ריצה משותפת במפלגות גדולות לעבר מטרה אחת – בחירות. אחריהן, חזרה לשגרת המפלגות הקטנות. בפועל, מדובר בתמרון טכני שנועד לעבור את משוכת הבחירות כפי שנבנתה על ידי המחוקק, אך ללא שינויים מהותיים בגודל המפלגות, על אף שזו הייתה כוונתו של המחוקק מלכתחילה. ועל כך נרחיב מיד.

התהליך שבו אנו מתמקדים קשור בטבורו למגבלות אחוז החסימה וחוקי התפלגות המפלגות. אלו מהווים זירת התנגשות בין רצון הבוחר, כוונתו של המחוקק והחופש הפרלמנטרי של נציגי המפלגות להתנהל תחת "חוקי המשחק" שנקבעו.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בירן איתיאל, מהדורה מקוונת, עצמון עמוס, רשימות | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

הגבול שבין חופש הביטוי לבין בריונות רשת – האם יש לנו זכות חוקתית להיות בריונים? | ענת ליאור (כרך כג)

בריונות רשת הינה תופעה חברתית בקרב בני נוער המתאפיינת בשיח אלים, עוין, מתריס ובריוני במרחב הקיברנטי. תופעה זו נהייתה רווחת ובולטת מאוד בשנים האחרונות בישראל וברחבי העולם, ולפי סקר שנערך בשנת 2018, כל ילד שלישי בישראל נחשף לאלימות ברשת, וכל ילד רביעי שנפגע מאלימות ברשת אינו מדווח על הפגיעה. התעמרות חברתית מקוונת מחמירה דיכאון, פוגעת בביטחון העצמי ומגבירה תחושות של בדידות, הן אצל הקורבן והן אצל הבריון, ובמקרים קיצוניים היא עלולה אף לתרום להחלטתו של בן נוער להתאבד.

הקושי באסדרה (רגולציה) של תופעה חברתית זו נעוץ הן בהקשר החינוכי-החברתי שממנו היא צמחה והתפתחה ובאופיים של הצדדים המעורבים, והן בחוסר יכולתו של המחוקק לפעול נגד התופעה במישור האסדרתי מבלי לפגוע בזכות לחופש הביטוי, להגבילה או לצמצמה. כך, למשל, בשנים האחרונות נפסלו חוקים ייעודיים נגד בריונות רשת בארצות הברית ובקנדה, משום שנקבע כי הם מפֵרים את הזכות החוקתית לחופש הביטוי. קושי זה מתעצם לנוכח הזכות לחופש ביטוי אנונימי, אשר נקבעה כזכות חוקתית בישראל בפרשת מור. מנגנוני ההתמודדות הנוכחיים, לרבות חקיקה, חינוך והטלת אחריות על ספקיות המרשתת, אינם מצליחים לצמצם את היקף התופעה, וזו ממשיכה להוות בעיה חברתית קשה המשפיעה על בני הנוער בישראל ובעולם.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כג, ליאור ענת, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

חופש הביטוי של השופטים בישראל (ומגבלותיו) – על תופעת הביוש השיפוטי | מתן סטמרי (כרך כג)

תופעת הביוש עתיקת היומין זוכה בשנים האחרונות בהתעניינות ציבורית ניכרת, במיוחד על רקע הקלות שבה ניתן כיום לערוך ביוש ברשתות החברתיות. עם זאת, אין בנמצא הגדרה משפטית ברורה למונח "ביוש", ואף לא למכלול השלכותיו המשפטיות. המאמר הנוכחי תורם לשיח באמצעות בחינה של תופעת הביוש השיפוטי: תופעה שבה שופטים עושים שימוש בכוחם, בעל פה ובכתב, ומביישים במתכוון שחקנים שונים בהליך המשפטי.

המאמר פותח בניסיון להציע הגדרה כללית וראשונית של תופעה זו. לאחר חלק מקדמי זה, הפרק הראשון במאמר מסווג את הביוש השיפוטי לארבע קטגוריות: (1) ביוש שמיועד לבסס את הכרעת הדין; (2) ביוש שמיועד להטיל סנקציה חברתית, כלכלית או פלילית; (3) ביוש שמיועד לשנות את התנהגות המבויש בהליך המשפטי הנוכחי או בהליכים משפטיים עתידיים; (4) ביוש שיפוטי אגבי. הפרק השני מזהה את המשתתפים השונים בהליך המשפטי – בעלי הדין, באי כוחם של הצדדים, עדים, מומחים וצדדים שלישיים – העשויים להיות מושא לביוש השיפוטי, את מטרות הביוש השיפוטי המופנה כלפיהם ואת תוצאותיו. המאמר ממשיך ומציע הבחנה נורמטיבית בין ביוש שיפוטי לגיטימי לביוש שיפוטי לא לגיטימי. יש מקרים שבהם הביוש השיפוטי עשוי להיות ראוי, כאשר הוא נעשה ממניעים שיפוטיים מוצדקים ומיועד לשרת מטרות לגיטימיות, אך יש מקרים שבהם הביוש השיפוטי אינו רלוונטי להכרעה השיפוטית, הואיל ואין לו משמעות ישימה, ולכן הוא מהווה ביוש לא לגיטימי. החלק האחרון במאמר עוסק בצורך בהעלאת המודעות להשלכות המעשיות הנובעות מהפרקטיקה השיפוטית שהתהוותה. בשים לב לסנקציות הקיימות נגד שופטים מביישים, אטען כי דרוש ניסוח של קוד אתי שיפוטי עדכני שיתמודד עם התופעה על רקע הדילמות והאתגרים שנלווים לתפקיד השיפוטי.

לקריאת המאמר המלא.

פורסם בקטגוריה כרך כג, מהדורת הדפוס, סטמרי מתן | עם התגים , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

כבוד האדם כיסוד המכונן של דוקטרינת הקנטור | רוני רוזנברג (כרך כד)

דוקטרינת הקנטור קובעת כי אחריותו הפלילית של פלוני תוּפחת מרצח לעברת המתה קלה יותר אם הוא המית אדם כתוצאה מקנטור שהתרחש סמוך למעשה ההמתה. כך, ברוב המדינות בארצות הברית תוּפחת בנסיבות אלה אחריותו הפלילית של הממית מרצח להריגה. בישראל, לעומת זאת, בעקבות הרפורמה בעברות ההמתה, תוּפחת אחריותו הפלילית של הממית מרצח להמתה בנסיבות של אחריות מופחתת מכוח סעיף 301ב(ב)(1) לחוק העונשין. עמדה זו מעלה שתי שאלות מרכזיות – דוקטרינרית ופילוסופית: באילו תנאים תופחת האחריות הפלילית? ומהו הרציונל המוסרי המצוי בתשתית ההפחתה הפלילית במקרה של קנטור? עד היום הוצעו לדוקטרינת הקנטור שני רציונלים עיקריים: רציונל ברוח הפטור ורציונל ברוח ההצדק. מאמר זה מבקש להציע רציונל אחר, הנשען על כך שאחד הערכים המוגנים המצויים בבסיסה של עברת הרצח הוא שמירה על כבוד האדם, ובמקרה של המתה עקב קנטור הפגיעה בכבוד האדם פחותה מזו שברצח רגיל. המאמר מתייחס גם לסעיף הקנטור כפי שנוסח ברפורמת עברות ההמתה, ומצביע על ההשפעה שעשויה להיות לרציונל המוצע על פרשנותו של סעיף הקנטור החדש.

לקריאת המאמר המלא.

פורסם בקטגוריה כרך כד, מהדורת הדפוס, רוזנברג רוני | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

הערות על זכויות קבוצתיות בישראל על רקע ספרו של נתן לרנר על זכויות קבוצתיות והפליה במשפט הבין-לאומי | הילי מודריק-אבן חן (כרך כה)

במאמר זה אבחן סוגיות הנוגעות בהגנתן של קבוצות במשפט הישראלי בראי המסגרת התיאורטית המוצגת בספרו של נתן לרנר על זכויות קבוצתיות והפליה במשפט הבין-לאומי. מסגרת תיאורטית זו מבהירה, כיצד נהפך המשפט הבין-לאומי בדבר זכויות האדם ממערכת המגינה על זכויות הפרט בלבד למערכת המגינה גם על קבוצות ומכירה בחשיבותן של זכויות קבוצתיות שונות, ובראשן זכויות אתניות, דתיות, לאומיות ותרבותיות. במאמר איישם מסגרת תיאורטית זו על מנת לבחון את ההגנה המוענקת לזכויות קבוצתיות בישראל. לאחר שאדון בקצרה במונחים "קבוצה ו"קבוצה מוגנת" בהתאם להגדרות שבחר לרנר, אבהיר מיהן הקבוצות העונות על הגדרה זו שהמשפט הישראלי בחר להגן עליהן, ואברר את אופי ההגנה המוענקת להן. אטען כי הקבוצות שהמשפט בחר להגן עליהן באופן הרחב ביותר הן העדות הדתיות המוכרות בישראל, ואראה כיצד הדבר בא לידי ביטוי בחקיקה ובפסיקה. כן אראה כי אף על פי שקבוצות אתניות, תרבותיות ולשוניות עולות בגדר המושג "קבוצה מוגנת" על פי לרנר, בחר המחוקק הישראלי להעניק להן הגנה קבוצתית פחותה, שחוּזקה אך מעט על ידי הפסיקה.

לקריאת המאמר המלא.

פורסם בקטגוריה כרך כה, מהדורת הדפוס, מודריק-אבן חן הילי | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

מעמדו של משפט האיחוד האירופי כדין זר בישראל – עיון באנטומיה של מערכת יחסים (חלק ראשון) | ליאור זמר ושרון פרדו (כרך כב)

ביטוי לחשיבותם ולמשמעותם של מקורות השוואתיים להתפתחות המשפט בישראל ניתן למצוא בחקיקה ובפסיקה המקומיות. מחקרים רבים בחנו והצדיקו את השפעתו של הדין הזר על התפתחות המשפט הישראלי. מחקרים אלה התמקדו ב"שיטות המשפט הגדולות" – השיטות האנגלו-אמריקניות והשיטות הקונטיננטליות. הסיבות ההיסטוריות לכך ברורות, וטבועות בעצם העובדה שהמשפט הישראלי מבוסס על שיטות משפט אלה ומשתנה ברוח השינויים החלים בהן. לצד זאת, המשפט הישראלי התפתח במרוצת השנים ונהפך לפסיפס רבגוני, אשר בסוגיות משפטיות מסוימות הטמיע דוקטרינות ופרשנויות הלקוחות משיטות משפט נוספות. אחת משיטות המשפט הבולטות ביותר בשנים האחרונות בזירה הבין-לאומית היא זו של האיחוד האירופי – גוש המדינות האירופיות המקדמות את ערכי הדמוקרטיה והשלום, ושותף הסחר הגדול והחשוב ביותר של מדינת ישראל, אשר השפיע רבות על התפתחותה של הפרשנות המשפטית בישראל. מאמר זה מהווה חלק ראשון מבין שני מאמרים הבוחנים – הראשון מבחינה עיונית והשני מבחינה אמפירית-דסקריפטיבית – את השפעתו של משפט האיחוד האירופי על התפתחות הפסיקה הישראלית בראי פסיקתו של בית המשפט העליון.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה זמר ליאור, כרך כב, מהדורת הדפוס, פרדו שרון | עם התגים , , , | כתיבת תגובה