הערת פסיקה: על סיווגן המוטעה של עסקאות, תום לב והפליית מחירים (בעקבות ע"א 8336/17 ראובן נ' סופר־דוש בע"מ) | דניאל כהן

על סיווגן המוטעה של עסקאות, תום לב והפליית מחירים

(בעקבות ע"א 8336/17 ראובן נ' סופר־דוש בע"מ)

דניאל כהן*

מבוא; הקושי בעמדתו של השופט גרוסקופף ובהלכה שנקבעה בעניין ראובן; קריאה אחרת של התכלית העסקית של המבצע בעניין ראובן; ההשלכות הנורמטיביות הבעייתיות שעלולות להיות לדרך הניתוח בהלכת ראובן; מסקנה וסיכום.

מבוא

שאלה מעניינת נדונה בבית המשפט העליון לאחרונה: קמעונאי מחליט לצאת במבצע שבמסגרתו הוא כורך את מחירו של מוצר אחד ברכישתו של מוצר אחר. הצרכן מחליט לרכוש יותר משניים מהמוצרים המשתתפים במבצע. על אילו מן המוצרים יחול המבצע?

נסביר את הסוגיה באמצעות הדוגמה הבאה: עדי מגיעה לסופרמרקט הקרוב לביתה, וניגשת למדף בקבוקי השתייה. שלט גדול מקדם את פניה ומכריז על המבצע הבא: "רוכשים בקבוק שתיה אחד – ומקבלים את השני במתנה! (הזול מביניהם)". עדי מחליטה לרכוש שלושה בקבוקי שתיה: בקבוק מיץ שמחירו חמישה־עשר שקלים, בקבוק משקה מוגז שמחירו עשרה שקלים ובקבוק מים שמחירו חמישה שקלים. השאלה שעולה היא מהו המחיר שעדי תידרש לשלם בקופה?[1]

אפשרות אחת היא שעדי תידרש לשלם סכום כולל של עשרים וחמישה שקלים בעבור בקבוקי השתייה. לפי פרשנות זו, המבצע יחול על הבקבוק הזול מבין השלושה, בקבוק המים – ועל אחד משני בקבוקי השתייה האחרים. על פניו, פרשנות זו נאמנה ללשון מודעת המבצע, שקובעת מפורשות שהמבצע יחול על המוצר שמחירו הזול ביותר. לפי פרשנות אחרת, עדי תידרש לשלם סכום של עשרים שקלים – כך שהמבצע יכלול רק את בקבוק המיץ ואת בקבוק המשקה המוגז, ולא את בקבוק המים. פרשנות זו מתיישבת במידת־מה עם ההיגיון הבריא: לוּ עדי הייתה מחליטה לרכוש מלכתחילה רק את בקבוק המיץ ואת בקבוק המשקה המוגז, היה מנוכה מחשבונה מחיר בקבוק המשקה המוגז; מדוע, אם כן, שיופחת שיעור ההנחה, רק משום שהחליטה לקנות בקבוק נוסף?

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה דניאל כהן, כהן דניאל, מהדורה מקוונת, רשימות | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

רשימה: דיני חוזים בלי ה"דין" | דור פסקא ורונן קריטנשטיין

צוואות הדדיות: דיני חוזים בלי ה"דין"

דור פסקא,* רונן קריטנשטיין**

מבוא; הדוקטרינה החוזית כמסגרת משפטית להסדר הצוואות ההדדיות; ללכת עם, להרגיש (כמעט) בלי; המסקנה הנורמטיבית העולה מן המקובץ; סיכום.

מבוא

באחרונה נשמעים קולות רבים הטוענים בעד החלת הדוקטרינה החוזית על הסדר הצוואות ההדדיות. במאמר שפורסם לאחרונה מציגה עירית רייך־זיו הצדקות שונות, ערכיות ועיוניות, למהלך זה.[1] מבחינה ערכית, לטענתה, יכולתה של הצוואה ההדדית – כתוכנית הורשה משותפת – למנוע סכסוכים פנים־משפחתיים ולשמור על שלום בית תלויה בקיומם של ביטחון וּודאות באשר לחובתו של כל מְצַווה לקיים את הוראות הצוואה ההדדית גם לאחר פטירתו של האחר.[2] בעוד ערכים אלו מהווים חלק אינהרנטי מהמוסד החוזי, הם נסוגים מפני ערכים אחרים כאשר מדובר בצוואת יחיד. לכן נטען כי על מנת לממש את התכליות הייחודיות של הצוואה ההדדית, שנועדה ליצור נדבך של ודאות ויציבות שאינו קיים בצוואת יחיד, ראוי מבחינה נורמטיבית ליתן משקל רב לעקרונות חוזיים אלו, גם על חשבון חופש הציווי.[3] מבחינה עיונית, רייך־זיו סבורה כי סיווגה של הצוואה ההדדית כמכשיר "מעין־חוזי" – להבדיל מצוואת היחיד – מתחייב בשל המאפיינים החוזיים הטבועים בה.[4] זאת, משום שביסודה של הצוואה ההדדית עומדים אינטרסים של פרטים נוספים מלבד אלה של המְצַווה; מצויים בה רכיבים חוזיים, כגון שיתוף פעולה, אומד דעת וגמירוּת דעת משותפים; נמצא בה מקום לאינטרס ההסתמכות, לאינטרס הקיום וליסוד הכבילה, ואף לתחולתו של עקרון תום הלב.[5] לדידה, כל הרכיבים הללו הם "יסודות חוזיים מובהקים, המנוגדים לרעיונות העומדים בבסיסם של דיני הירושה".[6] במאמר אחר טענו כי מטעמים נורמטיביים אין להחיל את הדוקטרינה החוזית על הסדר הצוואות ההדדיות, וזאת מחמת חוסר התאמה ערכי בין הדוקטרינה החוזית לבין מוסד הצוואות ההדדיות. חוסר התאמה זה נעוץ באפיון המהותי של מוסד הצוואות ההדדיות, המייצג מטען רגשי בין־אישי (אהבה, דאגה הדדית, אינטימיות וכיוצא באלה) שמקורו במערכת יחסים מורכבת שמשתרעת על "מפגשים" אין־ספור במהלך חייהם המשותפים של המצווים, ואשר מהווה את המניע הראשוני לשימוש במנגנון התכנון הרכושי. חוסר התאמה זה בין האפיון המהותי של הצוואה ההדדית לבין הערכים שבבסיס הדוקטרינה החוזית יכול לפורר את הערכים המצויים בליבו של מוסד זה. בנסיבות אלו עולה החשש ששכרו של המוסד יֵצא בהפסדו.[7]

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מהדורה מקוונת, פסקא דור, קריטנשטיין רונן, רשימות | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

התביעה הנגזרת בישראל – סיכום ביניים ומבט לעתיד | מעין ויסמן, אסף חמדני וקובי קסטיאל (כרך כד(2))

השימוש במוסד התביעה הנגזרת הולך וגובר בעשור האחרון. האם מוסד זה, במתכונתו הנוכחית, משרת את האינטרסים של המשקיעים בחברות ציבוריות? אנו בוחנים את השאלה הזו באמצעות מחקר אמפירי המקיף את כלל התביעות הנגזרות שהוגשו בשם חברות ציבוריות בישראל בעשור האחרון. המחקר מגלה כי תביעות בגין ניגודי עניינים מסתיימות ברובן בפיצוי אשר משולם מכיסם של בעלי השליטה או נושאי המשרה הנתבעים, ובכך מגשימות את יעדי התביעה הנגזרת – פיצוי והרתעה. לעומת זאת, תביעות בגין הפרת חובת זהירות או מחדל בפיקוח מסתיימות ברובן בקביעת פיצוי – במסגרת הסדר פשרה שמאושר בשלב מוקדם של התביעה – אשר משולם, כמעט באופן בלעדי, מקופתם של מבטחי האחריות. זאת, מבלי שבית המשפט קובע קביעות משמעותיות, עובדתיות או משפטיות, בקשר למקרה שבגינו הוגשה התביעה הנגזרת, שבכוחן לייצר הרתעה. אנו עומדים על האופן שבו האינטרסים של השחקנים המעורבים בתביעה הנגזרת מובילים לשיווי המשקל המתואר. מצב דברים זה עלול לגרור תנודות בשוק הביטוח בדמות עליית פרמיות הביטוח וצמצום הכיסוי הביטוחי, אשר אינם מיטיבים עם המשקיעים מהציבור. אנו טוענים, בניגוד לגישה הרווחת במשפט הישראלי, כי למשקיעים מהציבור, אשר מחזיקים תיק השקעות מבוזר, אין כל תועלת בפיצוי שמשולם מקופתה של חברת הביטוח ואשר אינו מלווה בקביעת ממצאים ביחס להתנהלותם של נושאי המשרה. לבסוף, אנו מציעים רפורמות אחדות שבכוחן לחזק את תרומתו של מוסד התביעה הנגזרת להגנת המשקיעים מהציבור. רפורמות אלו חיוניות במיוחד לנוכח שתי מגמות מרכזיות בעשור האחרון: ביזור השליטה בחברות ציבוריות והעלייה בכוחם של המשקיעים המוסדיים.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ויסמן מעין, חמדני אסף, כרך כד, מהדורת הדפוס, קסטיאל קובי | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

שימוש בשאלונים בחקירת תיקי מרמה המוניים – האם, למה ואיך? | יוני לבני וגיא רוה (כרך כז)

השינויים שהתרחשו בעשורים האחרונים בעולם התקשורת האלקטרונית יצרו הזדמנויות עסקיות חדשות שלא היו זמינות בעבר. בעל מיזם עסקי יכול לפנות עתה באמצעות האינטרנט אל מאות ואלפי נמענים פוטנציאליים. התרחבות זו של האפשרויות הטכנולוגיות, שאירעה בד בבד עם סביבת הריבית הנמוכה ששררה בשנים האחרונות, הביאה עימה גל של מיזמים פרטיים, בלתי מפוקחים ונעדרי תשקיף, שהציעו למשקיעים השקעות אטרקטיביות נושאות תשואה. פעילותם של מיזמים אלו הסתיימה בכמה מקרים בחקירות פליליות, שהולידו כתבי אישום חמורים בעברות גנֵבה ומרמה של עשרות מיליוני ש"ח. הליכים פליליים אלו הציבו – ועודם מציבים – קשיים בפני גופי החקירה, הנדרשים לגבות עדויות ממאות ואף אלפי משקיעים שנפגעו מהעברות. קושי זה לא נעלם מעיניהם של גופי החקירה, ובעטיו הוחלט לאמץ כלי חקירתי ייחודי שלא ננקט כמעט קודם לכן במשפט הפלילי – חקירה באמצעות שאלונים.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה יוני לבני, כרך כז, מהדורת הדפוס, רוה גיא | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

פטור מחבות בגין הפרת חובת זהירות | אסף חמדני ושרון חנס (כרך כד(2))

חוק החברות קובע כי חברה רשאית לפטור מראש נושא משרה בה מאחריותו בשל נזק שנגרם עקב הפרת חובת הזהירות שלו כלפיה, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון החברה. בשנים הראשונות לאחר חקיקת חוק החברות לא נעשה שימוש רב בכלי הפטור. אולם רשימה זו מצביעה על שינוי דרמטי שחל בעמדתם של בעלי המניות בישראל, אשר הביא בשנים האחרונות לידי אימוץ נרחב של הגנת הפטור על ידי חברות ציבוריות. עיגון הפטור בתקנון החברה מבטא את עמדתם של בעלי המניות כי בתי המשפט אינם זירה נאותה להתמודדות עם כשלים ניהוליים, ואת העדפתם לא לשאת בעלויות ביטוח האחריות של נושאי המשרה בגין כשלים אלו. אולם הניסיון שנצבר בהפעלתה של הגנת הפטור בדין הישראלי מעלה ספקות בנוגע ליכולתה של הגנה זו להגשים את התכלית העומדת ביסודה. ברשימה זו נצביע על קשיים אלו ועל הדרך לפתרונם. במישור הדין המהותי אנו טוענים כי יש לפרש בצמצום את חריג ה"פזיזות" לפטור, כך שיחול רק כאשר יש אשָם סובייקטיבי של נושאי המשרה. כלומר, חריג הפזיזות יחול רק על פעולה של נושאי המשרה שנעשתה מתוך כוונה או נכונוּת לפגוע בטובת החברה. בהעדר אשָם כזה, הגנת הפטור חלה גם על כשלים תהליכיים חמורים שנפלו בקבלת ההחלטות על ידי נושאי משרה, והיא מגינה על נושאי המשרה גם במקרים של כשל בפיקוח על ציות החברה לחוק. במישור הדיוני, הגשמת רצונם של בעלי המניות מחייבת סילוק מוקדם של תביעות נגד נושאי משרה שהגנת הפטור עומדת להם, ונקיטת גישה זהירה באישור פשרות בחברות שבהן יש פטור מאחריות לנושאי משרה. אנו אף מציעים תיקון חקיקה שמטרתו לבטל את הזיקה הישירה שבין הסייגים הקבועים בחוק ביחס לפטור לבין הסייגים ביחס לביטוח האחריות של נושאי המשרה, לפשט את הליך הענקת הפטור, ולהבהיר כי הפטור חל בכל מקרה שאינו כולל הפרה מודעת של חובות נושאי המשרה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה חמדני אסף, חנס שרון, כרך כד, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

"וקולה לא יישמע": אתגר כימות הנזק בפרשת רדיו קול ברמה | יפעת ביטון ויופי תירוש (כרך כו)

בפרשת קול ברמה חויבה תחנת רדיו אזורית, במסגרת תובענה ייצוגית, לשלם פיצויים בשל כך שנמנעה מלהשמיע נשים בשידוריה. הדרה זו, כך נקבע, הפלתה נשים ופגעה בזכויות יסוד נוספות שלהן. לצד קביעות עקרוניות ודיוניות תקדימיות, הערכאות שפסקו בתובענה זו התמודדו עם אתגר מושגי חדש ומורכב – העדרו של כלי להערכת הנזק שנגרם לקבוצה שזוהתה כנפגעת ממדיניות התחנה, והצורך לעצבו. מאמר זה מבקש לבאר את המהלך הרעיוני הנזיקי של הפסיקה בפרשה זו, תוך מיקומו במסגרת מושגית מעורבת חוקתית־נזיקית וביסוסו התיאורטי. המאמר מציע תורה סדורה של השלבים הראויים בזיהוי טבעו ובכימות פגיעתו של הנזק בפרשת קול ברמה, כמקרה בוחן שבכוחו להנחות תביעות עתידיות בתחום של פגיעה בזכויות חוקתיות בכלל והדרת נשים בפרט.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביטון יפעת, כרך כו, מהדורת הדפוס, תירוש יופי | עם התגים , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

חוק יסוד סותר (הוראת שעה): תקציב דו־שנתי, שימוש לרעה בסמכות הכינון ושני רעיונות חדשים | אביגדור קלגסבלד (כרך כו)

הערות בשולי בג"ץ 8260/16 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' כנסת ישראל וממשלת ישראל

זה יותר מעשור הכנסת מקבלת מפעם לפעם חוק יסוד אשר משנה הוראה בחוק יסוד אחר או פוגע בה ואשר תוקפו קצוב בזמן – חוק יסוד סותר (הוראת שעה). הרשימה עוסקת בשורה של חוקי יסוד סותרים (הוראות שעה) רציפים אשר שבו וקבעו כי תקציב המדינה יהיה דו־שנתי, בניגוד להוראת סעיף 3(א)(2) לחוק־יסוד: משק המדינה, הקובע כי "התקציב יהיה לשנה אחת…". עתירה לפסול את הראשון מבין חוקי יסוד סותרים (הוראות שעה) אלה נדחתה בעניין בר־און (2011). הנשיאה ביניש מתחה ביקורת על התופעה של חוקי יסוד סותרים (הוראות שעה), ואף קבעה כי בנסיבות מסוימות יהיה אפשר לפוסלם, אך העתירה נדחתה לגופה. לעומת זאת, עתירה לפסול את החמישי מבין חוקי יסוד סותרים (הוראות שעה) אלה התקבלה בעניין המרכז האקדמי (2017), ובית המשפט העליון הוציא התראת בטלות שלפיה "אין עוד מקום לתקן את חוק היסוד ולכונן תקציב שאינו חד־שנתי על דרך הוראת שעה; וככל שכך ייעשה, צפוי הוא לביטול על פי התראה זו".

הרשימה דנה בהנמקות השונות שהציגו השופטים להלכה שקבעו בעניין המרכז האקדמי, שלפיה חוק יסוד סותר (הוראת שעה) עשוי להיפסל בעילה של שימוש לרעה בסמכות הכינון. הרשימה עוסקת במהותה של עילת פסילה זו – להבדיל מעילת הפסילה של תיקון חוקתי שאינו חוקתי – ועומדת על כך שעילת פסילה זו אינה ממוקדת בפסול שבתוכנה של הנורמה שבחוק היסוד הסותר (הוראת השעה), אלא בפסול שבהכללתה בחוק יסוד דווקא.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כו, מהדורת הדפוס, קלגסבלד אביגדור | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

ספר נתן לרנר – דבר המערכת | רונן קריטנשטיין, יניב רוזנאי ושחר פרידמן (כרך כה)

אנו שמחים ונרגשים להציג לפניכם את כרך כה של כתב העת משפט ועסקים, אשר מוקדש לזכרו של פרופ' נתן לרנר ז"ל – סופר, חוקר, משפטן, פובליציסט ואקטיביסט, וגם חבר וקולגה, שנפטר ב-29 בינואר 2018 כשהוא בן תשעים ושתיים.

הכרך שלפניכם מאגד עשרים ואחד מאמרים ומסות שכתבו חוקרים – תלמידי עבר וקולגות של נתן – בנושאים הקשורים לתחומי מחקרו. פרופ' לרנר היה חוקר מוערך שתרם תרומה משמעותית לפיתוח המשפט הבין-לאומי בכלל ובתחום דיני זכויות האדם וזכויות קבוצתיות במשפט הבין-לאומי בפרט. מחקריו של פרופ' לרנר עסקו במיוחד בחופש דת ובחופש מדת, בחופש ביטוי ובהסתה לשנאה דתית, בשוויון, במיעוטים ובהפליה על רקע דתי, והוא נחשב אחד המומחים הגדולים בעולם לאיסור הפליה גזעית. בשנות חייו הספיק פרופ' לרנר לגעת בתחומי דעת רבים ומגוּונים, והותיר את חותמו בכל תחום שהוא בחר לעסוק בו. הוא שילב אקדמיה עם עשייה ציבורית, כתיבה מחקרית עם כתיבה פובליציסטית, פוליטיקה עם משפחה, וחיים ועבודה בחוץ לארץ עם מגורים בארץ ואהבה לישראל. כולנו תקווה שבכרך שלפניכם הצלחנו, בסיועם של עשרים וארבעה מחברות ומחברים, להעביר מקצת מהתחומים הרבים שבהם עסק נתן.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כה, מהדורת הדפוס, פרידמן שחר, קריטנשטיין רונן, רוזנאי יניב | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

על הקשר בין משלח יד לבין הגדרת שעות "שינה" כשעות עבודה | עמית מזרחי (כרך כז)

"שעות עבודה" מוגדרות בסעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה כ"זמן שבו עומד העובד לרשות העבודה". לאורך השנים התקשו בתי הדין לעבודה בפרשנותה של הגדרה זו כאשר הגיעה לפתחם השאלה אם יש לראות כשעות עבודה את שעות משמרות הלילה שבמהלכן העובד מורשה לישון במקום העבודה אך נדרש להיות זמין לתגובה באירועי חירום. הכרעותיהם של בתי הדין מלמדות על פרשנות לא אחידה, ואף מוטית, של המונח "שעות עבודה". בחלק הראשון של המאמר אדרש למתכונת ההעסקה הנוהגת של משמרות השינה בעבודות הטיפול, וכן להלכה שנקבעה בעניין חנדז'י ביחס לשעות המשמרות האלה. לאחר מכן אראה, באמצעות עשרות פסיקות של בתי הדין לעבודה, כי האופן שבו בתי הדין מפרשים את המונח "שעות עבודה" מושפע באופן ישיר ממשלח היד של העובד. הממצאים המוצגים במאמר מראים כי באופן גורף בתי הדין אינם מכירים בשעות משמרות השינה של עובדות טיפול כשעות עבודה, בעוד פעם אחר פעם שומרים ורופאים זוכים בהכרה בשעות אלו. זאת, אף שנוכחותן של עובדות הטיפול נדרשת באותה מידה. בחלק השני של המאמר אבקש לטעון כי קיים קשר הדוק בין העובדה שעבודת הטיפול נתפסת מבחינה חברתית ותרבותית כעבודה "נשית" ו"משפחתית" לבין חוסר הנכונוּת של בתי הדין לעבודה להכיר באחריות הרבה המוטלת על כתפיהן של עובדות הטיפול אף בשעות הלילה. לבסוף, אבקש להציע כיוון ראוי לשינוי ההלכה שנקבעה בעניינן של עובדות הטיפול על ידי פרשנות פמיניסטית ותכליתית של הביטוי "עומד לרשות העבודה".

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כז, מהדורת הדפוס, מזרחי עמית | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

רשימה: רִיק שיפוטי: פגיעה בזכות לערעור? | יוחאי רוזנר

רִיק שיפוטי: פגיעה בזכות לערעור?

יוחאי רוזנר*

מבוא. פרק א: הזכות לערעור; 1. זכות חוקתית לערעור בארצות הברית? 2. זכות חוקית לערעור. פרק ב: רִיק שיפוטי. פרק ג: תיקו שיפוטי כפגיעה בזכות לערעור; 1. הצגת התזה; 2. טיעוני נגד לתזה. פרק ד: פתרונות אפשריים; 1. צמצום הרִיק השיפוטי; 2. מתן צו עיון מחדש אוטומטי לבית המשפט העליון; 3. ערעור למחוז שָׁכֵן; 4. מתן זכות הכרעה לנשיא בית המשפט; 5. פתירה של מצבי תיקו שיפוטי בבית המשפט העליון. סיכום.

מבוא

אנו נוטים לראות זכויות מסוימות כמובנות מאליהן. כך, בעוד שעל זכויות מסוימות נלחמים באופן תמידי בספרה הציבורית, ישנן זכויות אחרות אשר מקובעות בשיטתנו בצורה כה עמוקה, עד אשר קל לשכוח שבתקופות מסוימות זכויות אלה לא היו קיימות. כך, למשל, זוכה הזכות לשוויון להתייחסות רבה בפסיקת בית המשפט העליון ובעתירות שונות.[1] ייתכן שבשל העובדה שמדובר בזכות שיכולה להופיע בנסיבות רבות, הטענות לפגיעה בזכות זו נפוצות יותר, המאבק על הגנתה נוכח יותר בקרב הציבור, והסיכוי שתיתפס כמובנת מאליה קטן יחסית. לעומת זאת, ביחס לזכויות אחרות אשר הטענות לפגיעה בהן נפוצות פחות, דוגמת הזכות לערעור,[2] הסכנה שייתפסו כמובנות מאליהן משמעותית הרבה יותר. חשוב לזכור שעל זכויות יש להילחם, ואם לא מזהים את קיום הזכות, ואם לא מודעים למקומה במערכת המשפטית המדינתית, לא מתאפשרת הגנה עליה מפני הפרות מצד המדינה. לעניין זה, אין להסתכל רק על המתרחש בישראל, אלא עלינו לבחון מדינות אחרות, בפרט מדינות שמערכותיהן המשפטיות משפיעות על מערכת המשפט שלנו,[3] על מנת שנוכל ללמוד מחוזקתן ולהימנע מחולשתן.

ברשימה זו אבחן את זכות הערעור – ואת מה שאני מזהה כפגיעה בה – במערכת המשפט האמריקנית. לטענתי, פגיעה זו אינה נעשית מפורשות בפסיקת בתי המשפט אלא נובעת משיטת ההכרעה הקיימת בערעורים על פסקי דין בארצות הברית בכלל הערכאות.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מהדורה מקוונת, רוזנר יוחאי, רשימות | עם התגים , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה