קודש וחול במרחב הציבורי: משפט חוקתי לאור תיאוריה של המרחב | ליאור ברשק (כרך כ)

המאמר מנתח סכסוכים בין דתיים לחילונים על המרחב הציבורי בישראל באמצעות תפיסה של המרחב הציבורי המתבססת במידה רבה על עבודתה של ארנדט. תפיסת המרחב של ארנדט מוצגת במאמר בקווים כלליים ובאופן חלקי, תוך שימת דגש בחלק מהיבטיה. על-פי תפיסה זו, המרחב המשותף הוא מרחב מלאכותי אשר עצם קיומו מחייב הטלת הגבלות על חירות המשתמשים בו. המרחב המשותף הינו מימד של המצב האנושי, שהוא מובחן וקודם ביחס לערכים, לאינטרסים ולרגשות של הקבוצות השונות המשתמשות במרחב. המשך המאמר בוחן לאור תפיסת מרחב זו סכסוכים שונים על המרחב הציבורי, ובכלל זה פרשת כביש בר-אילן, פרשת נשות הכותל, המאבק על הפרדה באוטובוסים והמאבק על הצגת מזון לא-כשר בפרהסיה. המאמר מצביע בקצרה על קיומה של תפיסת מרחב חלופית לזו המשורטטת במאמר – תפיסת מרחב ליברלית ואנרכית, המתייחסת למרחב כקדם-פוליטי וכעמיד בפני מגוון רחב יותר של התנהגויות. על בסיס עבודתו של האנתרופולוג ויקטור טרנר, המאמר מציע שסוגים מנוגדים אלה של מרחב חברתי מתקיימים בחברה שלנו בו-זמנית, כאשר לכל אחד מהם יש מבנה נורמטיבי שונה: מחד גיסא, קיים המרחב הציבורי, אשר העיקרון השולט בו הוא הגנה על התנאים המכוננים של הציבוריות; מאידך גיסא, קיים המרחב הליברלי, המחויב להגנה מְרבּית על חירותם השלילית והעדפותיהם השרירותיות של פרטים. שני עקרונות נורמטיביים-מרחביים אלה הם מרכזיים לארגון המרחב בחברה שלנו, אך ההבנה הליברלית של המרחב מקשה על בתי-המשפט להכיר בערך הציבוריות של המרחב, כערך מובחן מהאינטרסים ומהחירויות של המגזרים הנאבקים על המרחב, ולהגן עליו כראוי. ניתוח הולם של סכסוכים על המרחב מחייב הנהרה של עקרונות סותרים אלה ותיווך ביניהם.

להורדת המאמר המלא.

פורסם בקטגוריה ברשק ליאור, כרך כ, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה

"מלחמה ושלום": תביעות שלום-בית בבתי-הדין הרבניים וכשלונן ביישוב משברי נישואים | יוסף שרעבי (כרך יט)

המאמר דן בעילת התביעה לשלום-בית בפסיקתם של בתי-הדין הרבניים, בהתפתחותה, בתמורות שחלו בה, ובכשליה בהשגת תכליתה העיקרית – יישוב משברי נישואים.

בחלק הראשון הדיון מתמקד בהתפתחות התביעה ומעמדה מאז הוקמו בתי-הדין הרבניים לפני קרוב למאה שנים. החלק השני מתמקד בניתוח הגישות הקיימות בקרב הדיינים ביחס אליה: גישת הזכות המשפטית, גישת האמת המשפטית, הגישה הפרגמטית וגישת ההפרדה בין תפקידי הרב והדיין. חלק מן הגישות נוטות יותר לנוקשות פורמליסטית ושואפות לאידיאת הזוגיות על-פי ההלכה, ואילו אחרות הן גמישות וריאליסטיות יותר, ונוטות לפרגמטיות ולהשלמה עם פירוק הנישואים ביתר קלות. חרף האמור, המסקנה העולה מניתוח הגישות השונות היא שאף לא אחת מהן – גם לא מאלה שניחנו ביתר גמישות – מצליחה לצקת תוכן מהותי בתביעות שלום-בית ולקדם באופן ממשי את שיקום הנישואים במסגרת ההליכים המשפטיים בבתי-הדין הרבניים, עד כדי כך שבקבלת תביעות אלה לא נותר אלא שימור טכני וחלול של מסגרת הנישואים.

בחלק השלישי נידונים מרכיביה המשפטיים השונים של תביעת שלום-בית. שלום-בית, כאידיאה של היחסים הזוגיים, קיבל במסורת ההלכתית חיזוקים משפטיים לכל אורך השנים, ובמסגרת השיפוט הרבני במדינת-ישראל הוא השלים את ההתמרה (הטרנספורמציה) המשפטית הסופית שלו לכלל עילת תביעה משפטית לכל דבר ועניין. עילה זו נבחנת במאמר מכמה היבטים: מהות העילה וייחודיותה, מרכיביה (כגון היסוד הנפשי וקביעת האשָם), המבחנים שפותחו לבחינתה (כגון כנות התביעה והסיכויים לשיקום הנישואים), הסעדים הקשורים אליה ומנגנוני הטיפול בה (ובכלל זה גורמי הסיוע הטיפולי שליד בתי-הדין). כל זאת בהקשר של המצב המשפטי בדיני המשפחה בישראל, אופי התפקוד המוסדי של בתי-הדין הרבניים והתמורות החברתיות שחלו בעשורים האחרונים.

בחלק הרביעי נידונות סוגיות מפורטות בפסיקת בתי-הדין הרבניים בנושאים הבאים: מרידה, מזונות אישה, החלטות-ביניים, צווים וסעדים זמניים, עיכוב פירוק שיתוף, תביעות חלופיות, תנאים והסכמים לשלום-בית, העדר סיכוי לשלום-בית ופירוד ממושך, ושיקולים מיוחדים בתביעות שלום-בית.

בחלק האחרון נעשה ניסיון להציג מבט כולל המעריך את מצבן הנוכחי של תביעות שלום-הבית ואת המגמות המסתמנות בהתפתחותן. בחלק זה מנותחות ארבע קבוצות של גורמים שהובילו למצב הנוכחי: גורמים דתיים (היבט ערכי; יראת הוראה), גורמים מערכתיים (התמורות במוסד בית-הדין הרבני; מאבקי הסמכות עם בתי-המשפט), גורמים חברתיים (פערי התפיסה בין הדיינים לבין ציבור המתדיינים; פעולה מול סביבה לעומתית) וגורמים הליכיים (משפטיזציה; שלב הגעת הסכסוך לבית-הדין; טבעו של מעשה הפסיקה לעומת טבעה של החקיקה; השימוש המניפולטיבי שנעשה בהליך זה על-ידי הצדדים ובאי-כוחם).

לנוכח הדיון המצביע על כשלונה – הן המובנה הן המעשי – של התביעה בהשגת תכליתה, המאמר עומד על הצורך בחשיבה מחדש על נחיצותן ותרומתן של תביעות שלום-בית ועל שינוי מן היסוד בדרך הטיפול בהן.

להורדת המאמר המלא.

פורסם בקטגוריה כרך יט, מהדורת הדפוס, שרעבי יוסף | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

הזמנה לכנס בנושא בִּיוּש (שֶׁיְימִינְג)

הזמנה לכנס בנושא ביוש.png

להרשמה ולמידע נוסף: Shaming2017@gmail.com

פורסם בקטגוריה מהדורה מקוונת | עם התגים , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

רשימה: זכות הסיקור לדעת | מתן סטמרי

זכות הסיקור לדעת

מתן סטמרי*

פתח דברפרק א: חשדות לבקרים – סקירת ההליכים המשפטיים המרכזיים; 1. אנשי ממשל ואנשי ציבור; 2. אנשים ידוענים; 3. "פרשות דגל". פרק ב: אות קלון תקשורתיפרק ג: מסקנותסיכום.

פתח דבר

הסיקור התקשורתי של הליכים משפטיים – ובכלל זה של פרשיות בעלות נופך פלילי שמעורבים בהן ידוענים ואנשי ממשל – הולך וצובר נפח משמעותי מחיינו ואחוז ניכר מן המידע הנגלה לאוזנינו ולעינינו בשנים האחרונות. רבים מאיתנו נוהגים להשכים קום ולצפות במהדורות החדשות הטלוויזיונית, לדלג בין עדכונים ומבזקים ביישומונים חדשותיים, לקבל עדכונים ופרשנויות בנוגע לסוגיות אקטואליות אשר מטרידות ומעסיקות אותנו, להאזין לתוכניות הרדיו בנסיעה לעבודה או בחזרה מהלימודים, ובסוף היום לצפות במהדורות הליליות ולהתעדכן בטלפון הנייד לפני השינה, שמא פספסנו משהו מעניין. ניתן למנות יתרונות כבירים המלווים את כניסת הטכנולוגיה – ובמיוחד את פריצת שטף המידע – לשגרת יומנו. על קצה המזלג, דיווחי החדשות מאפשרים לנו לתכנן את סדר יומנו, לבחור מסלול נסיעה בהתאם לאירועים בטחוניים או משמחים שמתרחשים, להכיר בהישגים אנושיים חדשים או להצטער על פטירתן של אושיות תרבות בארץ ובעולם.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מהדורה מקוונת, סטמרי מתן, רשימות | עם התגים , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

על הכאוס בקביעת דמי מזונות במצבי משמורת משותפת: מבט ביקורתי על הפסיקה ועל המלצות ועדת שיפמן | רות הלפרין-קדרי, קרן הורוביץ ושי זילברברג (כרך יט)

מאמר זה בוחן את שאלת הכלל המשפטי המצוי והרצוי בעניין גובהם של מזונות הילדים במצב שבו משמורתם הפיזית של הילדים משותפת בין הוריהם כך שזמני השהייה של הילדים עם הוריהם מתחלקים באופן שווה. שאלה זו הינה חלק מהוויכוח הציבורי סביב המלצותיה של ועדת שיפמן, הכוללת גם את ביטול הדין האישי בענייני מזונות הילדים ואימוץ דין אזרחי טריטוריאלי תחתיו.

במשך שנים התקבעה בפסיקה התפיסה כי משמורת משותפת וחלוקת שווה של זמני השהייה מובילות להפחתה של כרבע מדמי המזונות המקובלים. בשנים האחרונות ניכרת שונוּת רבה בפסיקתן של הערכאות הדיוניות ביחס לגובה ההפחתה הראוי. במאמר אנו מזהים שלוש מגמות בפסיקה, בהובלתם של בתי-המשפט המחוזיים תל-אביב, חיפה ומרכז. נציג את שלוש המגמות תוך מתיחת ביקורת עליהן – הן מבחינת הדין האישי הנוהג, הן מנקודת-המבט של הדין הרצוי. לאחר-מכן נציג את המסקנות ואת הנוסחה המוצעת בדוח ועדת שיפמן, ונצביע על הכשלים הטמונים בהם לשיטתנו, במיוחד במקרים של משמורת משותפת וחלוקה שווה של זמני שהייה. לבסוף נציע דרך ראויה להכרעה, תוך הכרה בהמשך שליטתו של הדין האישי בתחום, כמו-גם בכך שבשנים האחרונות התפתחה בפסיקה מגמה של קביעת משמורת משותפת גם במצבים של קונפליקט הורי עמוק.

להורדת המאמר המלא.

פורסם בקטגוריה הורוביץ קרן, הלפרין-קדרי רות, זילברברג שי, כרך יט, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

אי-קיום החלטות בג"ץ ככשל מוסדי: הצעה למודל של אכיפה שיפוטית | אורי אהרונסון (כרך יט)

אי-קיום החלטות של בג"ץ על-ידי המדינה מסתמן בשנים האחרונות כתופעה של ממש. משאין בידיו אמצעים אפקטיביים לאכיפת צוויו, ואף לא לפיקוח על מאמצי המדינה לקיימם, בית-המשפט העליון מוצא את עצמו בדילמה: מצד אחד, הוא נזהר לא להוביל את המערכת למשבר חוקתי בכל מקרה של אי-קיום, ופונה תחת זאת לכלים רכים של תמרוץ וביוש לצורך השגת רמה נסבלת של קיום; מצד אחר, כדי למנוע שחיקה של מעמדו, הוא נמנע לא אחת מלהסכים לדחיות ולהפרות שונות של החלטותיו, מה שמוביל לעיתים לעימות ישיר עם הרשויות הפוליטיות, כמו במקרה של פינוי היישוב עמונה, למשל. המאמר מציג קווי מתאר למודל דיוני-מוסדי שנועד למתן את עוצמת הדילמה של בג"ץ ולשפר את רמת הקיום של החלטותיו על-ידי המדינה, באמצעות הפקדת סמכויות האכיפה והביקורת על קיום פסקי-הדין בידיהן של ערכאות הדיון. המאמר טוען כי לבית-המשפט העליון, דווקא מפאת "עליונותו", חסרים כלים חיוניים לבירור ראייתי, לגיבוש תמונה עובדתית מלאה על מאמצי הרשות, ולהטלת סנקציות אישיות על פקידי הממשל שמסכלים את קיום צוויו. ערכאת דיון, דוגמת בית-המשפט המחוזי, עשויה להיות זירה אפקטיבית יותר לפיקוח נמשך אחר ביצוע ההחלטות של בג"ץ, במיוחד כאלה שקיומן מורכב מבחינה פוליטית או מוסדית.

להורדת המאמר המלא.

פורסם בקטגוריה אהרונסון אורי, כרך יט, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

סקירת חדשות מעולם המשפט | 23.2.2017

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a1%d7%95%d7%9d-%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%95%d7%aa אזרח בריטי הלוקה במחלה נדירה הפוגעת בנוירונים וביכולותיו המוטוריות (Motor Neurone Disease) עתר לבית-המשפט הגבוה לצדק בבריטניה כדי לאפשר לו לעבור המתת חסד מכוח זכותו למות בכבוד. טענתו המרכזית היא נגד סעיף 2(1) לחוק הבריטי למניעת התאבדויות (Suicide Act 1961) אשר אוסר על סיוע בהליך התאבדות, גם כאשר מדובר בהמתת חסד. טענתו היא שהחוק פוגע באוטונומיית החולה לבחור בטיפול הרצוי לו וכן פוגע בכבוד האדם כאשר החולה נדרש לחיות ברמת חיים בלתי נאותה. המתות חסד אסורות בבריטניה ולכן בחר האזרח לממש את זכותו בדרך עקיפה באמצעות טענה כי החוק למניעת התאבדויות פוגע בזכויות אדם, שכן אם יצליח בעתירתו ארגונים העוסקים בהליך יוכלו לממש את זכותו למות בכבוד. בשנים האחרונות, המתות חסד והזכות למות בכבוד ניצבות במרכז השיח הציבורי בארץ ובעולם, כאשר ארגונים ומדינות מנסים למצוא פתרונות לפרטים הרוצים לסיים את חייהם לפי בחירתם אשר תואמים את האפשרויות הטכנולוגיות הקיימות ורוח התקופה. בישראל, נושא המתות חסד זכה לחשיפה גבוהה ולשיח ציבורי לאחר ששדרן הרדיו, עדי טלמור, שם קץ לחייו בעזרת מוסד המתות החסד דיגניטאס השוויצרי. בנוסף, חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005 מנסה לתת פתרון לסוגיה מורכבת זו, כאשר ישנם מתנגדים רבים להחלת הליך זה בישראל, בין היתר, מסיבות דתיות.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מהדורה מקוונת, סקירת חדשות מעולם המשפט | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה