חרם תרבותי פנימי כאמצעי לאכיפת נורמות תרבותיות | גרשון גונטובניק (כרך כג)

תופעת הביוש מזיקה עד מאוד לקורבנותיה, ולכן הנטייה הראשונית שלנו היא להסכים לעמדה שיש לאסור עליה מלחמה משפטית. עם זאת, המציאות הנורמטיבית מורכבת יותר, ונושא מאמר זה – החרם התרבותי הפנימי – מהווה דוגמה מובהקת לכך. החרם התרבותי הפנימי מוטל על ידי קהילה תרבותית על מי מחבריה כדי לאכוף את הנורמות המקובלות בה על אלה הסוטים מהן. הוא כולל, בדרך כלל, מרכיבים מובהקים של ביוש, ועלול לגרום למוחרמים נזקים כבדים ביותר. עם זאת, הטענה המרכזית במאמר זה היא שיש לנהוג זהירות רבה בטרם יינקטו סנקציות משפטיות בגין הטלתו, וזאת גם במסגרת חברות הנאמנות לערכי יסוד ליברליים. כאשר קבוצה תרבותית באה לאכוף את הנורמות הפנימיות שלה במסגרת חברות אלה, היא נתקלת במחסומים נורמטיביים ברורים – אמצעי אכיפה אלימים הם מחוץ לתחום, כמובן, ויש להתייחס בעוינות רבה גם לכפייה משפטית של נורמות. על רקע זה, החרם התרבותי הפנימי נותר אחד מאמצעי הלחץ החברתיים המשמעותיים היחידים. נראה כי גם אם אנו – התומכים בסובלנות – מתנגדים לו, מימושו נופל עדיין בגדר האוטונומיה התרבותית המותרת גם בימינו אלה. במסגרת המאמר יוצגו ההצדקות למסקנה זו, וייבחנו גבולותיו הנורמטיביים של החרם התרבותי הפנימי, שחצייה שלהם תצדיק התערבות משפטית.

להורדת המאמר המלא.

 

פורסם בקטגוריה גונטובניק גרשון, כרך כג, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

רשימה: מבט נוסף על המונח "השאת רווחים" | רביב לוי ורן מס

מבט נוסף על המונח "השאת רווחים"

רביב לוי ורן מס*

 מבוא. פרק א: על מה המהומה? 1. גישת מקסום הרווחים כיעד בלעדי; 2. הגישה המתונה. פרק ב: לידתו של המונח "השאת רווחים". פרק ג: מבט מחודש; 1. ניתוח לשוני; 2. ניתוח לוגי; 3. ניתוח תכליתי. סיכום.

"…אמר העני לעשיר: 'ידידי, הבט נא דרך שמשת החלון, מה אתה רואה?'
'המון אנשים, נשים וטף העוברים ברחוב.'
'ועכשיו, מה אתה רואה?' שאל העני והחזיק לפניו ראי.
'רק את עצמי אני רואה' השיב העשיר.
'כך' אמר העני, 'כאשר הזכוכית מצופה כסף, האדם רואה רק את עצמו'."[1]

מבוא

אחת השאלות הבסיסיות והמרכזיות בדיני התאגידים היא מה תכליתה של החברה העסקית? לשאלה זו, כמו לשאלות פרשניות או תיאורטיות אחרות, ניתנו תשובות שונות ומגוונות בפסיקה ובספרות המשפטית.[2] היות החברה העסקית מוסד משפטי הכרחי לארגונן של פעילויות כלכליות וחברתיות מחייב כי תכליתהּ תשקף את התפישות הכלכליות והחברתיות המאפיינות את שיטות המשפט השונות. עם זאת, אין בנמצא גישה אוניברסלית אחידה ומוסכמת באשר לתכלית החברה, והדין הנוהג באשר לתכלית נוטה להשתנות ממדינה למדינה.[3]

ברבות השנים פותחו מספר רב של גישות לתכלית החברה אך ברמת הפשטה גבוהה ניתן לומר כי כל הגישות משתייכות לאחת משתי גישות כלליות אפשריות: הגישה הראשונה, אותה נכנה "גישת מקסום הרווחים כיעד בלעדי", דוגלת בכך שתכלית החברה היא להביא את רווחיה לכדי שיא כיעד בלעדי שאין לסטות ממנו, וכי בצמתי קבלת ההחלטות זהו השיקול הבלעדי שעל קברניטי החברה להידרש אליו; הגישה האחרת מכונה על ידנו "הגישה המתונה" אשר אינה דורשת מהחברה להביא את רווחיה לשיא האפשרי ולפיכך רשאית היא, בעת פעילותה השוטפת, לשקול שיקולים מסוגים שונים ולהתחשב בכלל הקהלים הקשורים בה. דוגמה לגישה המתונה ניתן למצוא בקריאה להגברתה של "אחריות חברתית תאגידית" המחייבת את החברה להתחשב בקהלים שונים המושפעים מפעילותה, גם כאשר התחשבות זו אינה צפויה להניב רווחים ואינה נובעת מאינטרס עסקי (לדוגמה חיוב החברה בצמצום פעילותה המזהמת בשל השפעת הזיהום על אוכלוסיות המתגוררות בסמוך למפעליה). מאחר שגישות אלו נתפסות כקוטביות נהוג לאפיין את יחסיהן של שיטות המשפט השונות לגישות אלו באופן דיכוטומי, כך שאף שיטת משפט אינה יכולה להחזיק בשתי הגישות יחדיו.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה לוי רביב, מהדורה מקוונת, מס רן, רשימות | עם התגים , , , , , | תגובה אחת

החלטת מועצת הביטחון 2334 (משנת 2016) – מדריך למשתמש | פנינה שרביט ברוך (כרך כה)

החלטת מועצת הביטחון 2334, מ-23 בדצמבר 2016, עוררה הדים רבים – הן לנוכח השפה התקיפה שהיא נוקטת ביחס למדיניות ההתנחלות של ישראל ולהשפעתה על פתרון שתי המדינות והן לנוכח העובדה שקבלתה התאפשרה בזכות החלטת הממשל האמריקני, בהנהגתו של נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה, להימנע מהטלת וטו נגדה. התגובות וההתייחסויות הרבות להחלטה, וכן טענות שונות שנטענו לגבי מידת חשיבותה והשפעתה, מעלות את הצורך בהבהרת משמעויותיה והשלכותיה האפשריות על ישראל. מאמר זה מציג ניתוח מפורט של ההחלטה, המתייחס להיבט המדיני ולהיבט המשפטי, תוך מתן פרספקטיבה על ההקשר שבו היא התקבלה – הכוחות, התנאים והפעולות אשר אפשרו או הניעו את קבלתה במועצת הביטחון. כמו כן, המאמר מספק רקע בדמות החלטות רלוונטיות קודמות של מועצת הביטחון, המאפשר לבחון את ההתפתחות ביחסה של מועצת הביטחון לסוגיית הסכסוך הישראלי–פלסטיני, ולעמוד על מידת החידוש שיש בהחלטה 2334 בהקשר זה. המאמר, כשמו, מהווה מדריך מעשי שיספק לקוראים הבנה של המצב שיצרה החלטה 2334 ובהתאם לכך גם תובנות להמשך.

להורדת המאמר המלא.

פורסם בקטגוריה כרך כה, מהדורת הדפוס, שרביט ברוך פנינה | עם התגים , , | כתיבת תגובה

חידת הירושה: רצון, המשכיות ומחויבות | שלי קרייצר-לוי (כרך כב)

המאמר עוסק במתח הבסיסי הטמון בדיני הירושה בין הגנה על חופש הציווי לבין הגנה על יורשים מסוימים, לרוב (אך לא בהכרח) בני משפחה. טענתו המרכזית היא כי בניגוד לתפיסה המקובלת במשפט הישראלי, הרואה את חופש הציווי כאינטרס המרכזי בדיני הירושה, ירושה היא למעשה מוסד דו-צדדי המקדם שני אינטרסים משלימים: האינטרס של המורישה בהמשכיות של האני לאחר מותה באמצעות שליטה בקניינה, והאינטרס של הקרובים לה בחיבור אל שורשיהם, אל העבר שלהם. המשכיות היא אם כן ערך מרכזי בדיני הירושה, המבאר באופן שלם ומלא את המתח הבסיסי הטמון בהם. לתשתית תיאורטית זו יש כמה השלכות נורמטיביות. המאמר עוסק בשלוש מהן: הגנה על חופש הציווי; מיתון תנאים בצוואות ואיסור הורשה נצחית; והגנה על האינטרסים של מקבלים, במקרים מיוחדים, באמצעות ביקורת שיפוטית על צוואות.

להורדת המאמר המלא.

פורסם בקטגוריה כרך כב, מהדורת הדפוס, קרייצר-לוי שלי | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

המרחב ההבעתי של הרגולציה: האם המדינה צריכה לבייש? | שרון ידין (כרך כג)

המאמר מצביע על תופעה שלטונית המכונה במסגרתו "ביוש רגולטורי", עומד על מאפייניה, ומבקש להעריכה מן הבחינה הנורמטיבית. ביוש רגולטורי מתייחס לכל פרסום מכוּון של מידע על ידי רשויות מנהליות המיועד להעביר מסר ערכי שלילי על אודות גופים פרטיים לצורך מטרה רגולטורית. ביוש נדון עד כה בעיקר בהקשרים אזרחיים פרטיים, שבהם אזרחים מביישים אזרחים, וכן בהקשרים שלטוניים פליליים, שבהם הרשות המבצעת או השופטת מביישת עבריינים (כולל תאגידים) באמצעות פרסום דבר העבֵרה לאחר מעשה. מאמר זה עוסק לראשונה בביוש בהקשר שלטוני רחב יותר, ובוחן אותו ככלי אכיפה רגולטורי ברשות המבצעת שאינו מוגבל דווקא להליך הפלילי, אלא חל גם על פרסומים "מביישים" הקשורים לאחריותם המנהלית, האזרחית או המוסרית של תאגידים.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ידין שרון, כרך כג, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

ההליך הוא הביוש: השיימינג של הפרוצדורה הפלילית | אסף הרדוף (כרך כג)

סיומו של המשפט הפלילי הטיפוסי הינו מרשיע, מעניש, כואב ומביש. הנאשם מוקע כאשם, כעבריין, ולא אחת גם כשקרן. העובר עבֵרה בסתר מקבל את עונשו בגלוי. ביוש זה הינו ממוסד, מכוּון, ובמידה רבה מוצהר, באשר המשפט הפלילי מבקש לגנות ולהרתיע, לשלוח מסר ציבורי שיהדהד ויצמצם את הסיכוי לפשיעה עתידית. לצד הביוש הממוסד והגלוי של מי שהוקע כאשם בסיום ההליך קיימים ביטויים לא מעטים של ביוש ממוסד בשלבים מוקדמים יותר של ההליך. המאמר בוחן מתי וכיצד הדין הפלילי מבייש את הפרט, לצורך או לא לצורך, ואם ניתן גם אחרת.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הרדוף אסף, כרך כג, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

ביוש בחסות דיני המס | לימור ריזה (כרך כג)

מאמר זה בודק עד כמה ביוש בדיני המס – ובפרט בדיני מס הכנסה – מוסדר בחוק עצמו, ולא רק ברשתות החברתיות, ובוחן את ההצדקות המונחות בבסיסו של הסדר זה במישור האזרחי. הטענה המרכזית של המאמר היא שפרסום שמו של הנישום-המתדיין בפסק הדין פוגע בשוויון, הואיל ושמו של בעל הדין נחשף בציבור (גם אם זכה בדין) בעוד שמו של נישום שעניינו נחתם במסגרת הליכי השומה נותר מתחת למכ"ם, מחוץ לעין הציבור. השוויון נפגע אף ביחס לנישומים אחרים שהמחלוקת בינם לבין המדינה אינה אזרחית גרידא, אלא מחלוקת מעין-פלילית. נישומים ששילמו כופר כסף נהנים יותר מהגנת הפרטיות, ופחות פרטים מוצנעים לגביהם מובאים לידיעת הציבור. נתון זה מחזק את הטענה שההליך המיסויי אינו שוויוני. נראה שבמאבק בין זכות הציבור לדעת, מצד אחד, לבין הזכות לפרטיות, מן הצד האחר, נזנח ערך השוויון. בשל חשיבותו של השוויון לפני החוק, יש להוסיפו למשוואת האיזון בין פומביות לבין פרטיות.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כג, מהדורת הדפוס, ריזה לימור | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה