הקטנת נזק ואשם תורם – הילכו שניים יחדיו? | יהודה אדר (כרך י)

דין החיובים בישראל מכיר בשתי הגנות עיקריות שמפר עשוי להעלות נגד נפגע התובע ממנו פיצויים: אשם תורם והקטנת נזק. קיומן בדין החיובים של שתי הגנות אלה זו לצד זו, הן בתחום החוזים והן בתחום הנזיקין, מעורר את שאלת היחס ביניהן – המצוי והרצוי. במישור הראשון, התיאורי, הדמיון הרב בין הדוקטרינות מעורר את השאלה מהם, אם בכלל, ההבדלים בין שתי ההגנות ומהי "חלוקת העבודה" ביניהן, קרי, אימתי כל אחת מהן נכנסת לפעולה. במישור השני, הביקורתי, ניתן להעלות את השאלה אם קיומן של שתי ההגנות זו לצד זו בדין החיובים מהווה בעיה או שמא דווקא מציאות רצויה ומוצדקת.

למרות חשיבותה המעשית הרבה, מתברר כי שאלת יחסי-הגומלין בין שתי ההגנות לא זכתה במענה ברור בחקיקה או בפסיקה בישראל. כך בדיני החוזים, שבהם ההכרה בהגנת האשם התורם חדשה יחסית, וכך אף בדיני הנזיקין, שבהם שתי ההגנות מוכרות ומיושמות מימים ימימה. מפתיע לגלות שגם בספרות המשפטית, בישראל ומחוץ לה, לא נערך עד כה דיון מעמיק בשאלת היחס בין ההגנות והמתח שקיומן זו לצד זו עלול ליצור. גם הצעת חוק דיני ממונות (הצעת הקודיפיקציה) אינה מציעה שינוי בדין הנוהג, ומותירה את שתי ההגנות על מכונן כהגנות כלליות מפני תביעת פיצויים.

מטרת המאמר היא להשלים את החֶסֶר, ולספק מענה לשאלת היחס בין עקרון האשם התורם לבין עקרון הקטנת הנזק על שני היבטיה – התיאורי והביקורתי. פרק א במאמר מציג בתמציתיות את מעמדן של שתי הדוקטרינות במשפט הישראלי ובמשפט ההשוואתי, ובוחן את קווי הדמיון הקיימים ביניהן. בפרק ב נבחנים ההבדלים בין שתי ההגנות, בעיקר אלה הנוגעים באופן הפעולה של כל אחת משתי ההגנות וב"חלוקת העבודה" ביניהן. פרק ג מוקדש להסתכלות ביקורתית על המצב המשפטי. טענתו העיקרית של המחבר היא כי בדין החיובים המודרני אין עוד הצדקה לשימורו של מוסד הקטנת הנזק. מוסד משפטי זה מאמֵץ כלל משפטי נוקשה ונטול סייגים, המעביר את מלוא האחריות לנזק הנמנע מכתפי המפר, אשר יצר לא כדין את הסיכון להתרחשות הנזק, אל הנפגע, אשר נחשף לסיכון והתרשל בכך שלא מנע את התממשותו. כלל זה אינו ראוי, שכן הוא שולל מבית-המשפט את הסמכות לחלק את הנזק בין המפר לבין הנפגע באופן הנראה לו צודק בנסיבות העניין. הגנת האשם התורם, לעומת זאת, מאפשרת לבית-המשפט לקבוע חלוקה גמישה של האחריות לנזק על יסוד מגוון השיקולים הרלוונטיים. על המתח בין שתי ההגנות המחבר מציע אפוא להתגבר בדרך פשוטה אך דרסטית: ביטולו של מוסד הקטנת הנזק ומתן בכורה ובלעדיות בדין החיובים לעקרון האשם התורם.

להורדת המאמר המלא

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה אדר יהודה, מהדורת הדפוס, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s