על שיקולי-דעת קנייני, אחריות חברתית ודאגה לזולת | עופר גרוסקופף (כרך י)

במשפט הישראלי מתנהל ויכוח, שטרם הוכרע, בנוגע להיקף ההגבלות המוטלות על שיקול-הדעת של בעל קניין בשם ההתחשבות באינטרס של הזולת או באינטרס הציבורי. מחד גיסא, יש הגורסים כי לבעל קניין צריך להיות שיקול-דעת מוחלט (כמעט) ביחס להחלטות המצויות בתחומי סמכותו (גישת הריבונות); מאידך גיסא, יש הטוענים כי גם בתחומים המסורים לסמכותו חייב בעל הקניין להביא בחשבון את האינטרס של הזולת ואת האינטרס הציבורי (גישת ההתחשבות). מאמר זה מבקש להציג את המחלוקת הקיימת בין שתי הגישות הללו, ולהצביע על כך ששיקולים מוסדיים עשויים לצמצם מאוד את הפער ביניהן. הטעם לכך הוא שאם אנו מעוניינים לשמור על חלוקת התפקידים בין הרשות אשר לה נמסרה הסמכות (בעל הקניין) לבין הרשות שבידה הופקדה סמכות הפיקוח על הסמכות (בתי-המשפט), מן הראוי לאמץ בכל מקרה מדיניות התערבות זהירה מאוד של בתי-המשפט בשיקול-הדעת הקנייני, וזאת בדומה למדיניות השיפוטית הנהוגה ביחס להתערבות בשיקול-הדעת המנהלי ("כלל אי-ההתערבות") והאקזקוטיבי ("כלל שיקול-הדעת העסקי"). מדיניות שיפוטית ראויה זו תצדיק התערבות בשיקול-הדעת הקנייני רק במצבים של חוסר שקילות מהותי בין התועלת שהפעולה מניבה לבעל הקניין לבין הנזק שהיא גורמת לאינטרס של הזולת או לאינטרס הציבורי.

להורדת המאמר המלא

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה גרוסקופף עופר, מהדורת הדפוס, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s