הלבנת הון: הזיקה לעברת-המקור והוכחתה לנוכח העיקרון של הליך ראוי | ​גיל עשת (כרך יא)

חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון או החוק), נחקק אל תוך מרקם הדין הישראלי בעקבות מגמות בין-לאומיות שהחלו להתפתח לפחות למן שנות התשעים של המאה העשרים, ואשר לתוכן השתבצה ישראל באיחור יחסי. התפיסה שבבסיסו של החוק היא תקיפה ישירה של יסוד הרווח המופק מפשיעה חמורה. עבֵרת הלבנת ההון נועדה ליצור מעגלים מזהים וחוסמים סביב הפעילות בנכסים שמקורם בפשיעה, המכונה "עבריינות-המקור". אולם ההתמקדות הישירה במעגלים אלה מרחיבה בצידה את תחומי האחריות הפלילית מעבר לגבולות ששורטטו בעבר באופן מסורתי בדיני השותפות או בקבוצת העבֵרות של קבלת רכוש גנוב והחזקה בו.

חוק איסור הלבנת הון הוא דבר חקיקה חדש יחסית, הכולל סנקציות עונשיות ורכושיות דרמטיות על פעילות ברכוש שמקורו בעבֵרה. הוא מעורר שאלות בעלות היבטים חוקתיים שונים, ביניהן שאלת עמידתו אל מול עקרונות מסורתיים של דיני העונשין. רשימה זו תתמקד באחת מבין השאלות שהחוק מעורר, והיא שאלת היחס בין עבֵרת הלבנת ההון לבין עבֵרת-המקור.

עבֵרת הלבנת ההון היא עבֵרה קורלטיבית לעבֵרת-המקור, דהיינו, מרכז-הכובד שלה הוא בזיקתה לעבֵרת-המקור, המכונה "העבֵרה המגדירה". מסקנה זו מתחזקת במיוחד לנוכח הגדרתה הרחבה ביותר בחוק של פעולה ברכוש, החובקת כמעט כל פעילות עסקית וכלכלית, כך שהוכחת מקורו הפלילי של הרכוש נהפכת לסימן זיהוי מרכזי להתגבשות העבֵרה לפי סעיפים 3(א) ו-4 לחוק, הדורשים קשר לרכוש אסור (להבדיל מסעיף 3(ב) לחוק, שאינו דורש קשר כזה). היות הרכוש "רכוש אסור" הקשור לעבֵרה (עבֵרת-המקור) הוא חלק מהיסוד הנסיבתי של עבֵרת הלבנת ההון, אולם עבֵרת-המקור נידונה במסגרתה באופן אגבי בלבד. עובדה זו יוצרת פתח לקשיים מהותיים ודיוניים.

הרשימה תבקש לאפיין ולנתח את אמות-המידה הראויות להוכחת זיקתה של הפעולה ברכוש לעבֵרת-המקור, או במילים אחרות, להוכחת מקורו הפלילי של הרכוש שבו נעשתה הפעולה. הרשימה תעמוד ביתר פירוט על מרכזיותה של הזיקה לעבֵרת-המקור בגדרה של עבֵרת הלבנת ההון. בהמשך לכך תאפיין הרשימה את היחס בין צמד העבֵרות בהשוואה ליחס בין עבֵרות קורלטיביות אחרות על בסיס שתי אמות-מידה מבניות: היקף הזיקה לתחום העבֵרות המגדירות ויחס הזמנים בין צמד העבֵרות.

באופן קונקרטי יותר, הרשימה תבקש להציע כי הוכחת מקורו הפלילי של הרכוש מושא העבֵרה ניתנת לאפיון בעזרת מבנה בן שתי חוליות: החוליה העובדתית (זיקתו של הרכוש לעבֵרת-מקור כעניין שבעובדה); והחוליה הנפשית-ההכרתית (ידיעתו של הנאשם כי מדובר ברכוש הקשור לעבֵרה, ולוּ גם עבֵרה כלשהי מסוג עבֵרות-המקור). המבנה המוצע, כעניין של דין ראוי, ניתן לאימוץ, כפי שתציע הרשימה, בפרשנות של הוראת סעיף 5 לחוק איסור הלבנת הון, כעניין של דין מצוי.

הרשימה תיעזר במשפט המשווה כדי להצביע על התמודדות דומה לנוכח קשיים בהוכחת מקורו הפלילי של הרכוש.

בחלקה האחרון תבקש הרשימה להציע את העיקרון של הליך ראוי (Due Process) כמתווה ליצירת יתר ערנות ואף מענה לכמה מהקשיים המתעוררים לנוכח היחס בין עבֵרת הלבנת ההון לבין עבֵרת-המקור. הרשימה תציע לנתח קשיים אלה בחלוקה לארבע סוגיות-משנה: שמירה על פירוט מספיק בכתב האישום; הוכחת היסודות הנדרשים לגיבוש הקשר לעבֵרת-המקור; הישמרות מפני היפוך נטל ההוכחה; ושמירה על זכותו של הנאשם – או של כל אדם לצורך העניין – להתגונן מפני אישומים המיוחסים לו במישרין או בעקיפין.

הקשר בין הרכוש לבין עבֵרת-המקור הוא כאמור יסוד נסיבתי בעבֵרת הלבנת הון, וככזה יש להוכיחו מעבר לספק סביר. ברם, בהעדרו של מסלול דיוני ישיר רגיל, שסופו בהכרח זיכוי או הרשעה בעבֵרת-המקור, יש לעמוד על המשמר מפני פגיעה בזכויות המוקנות בדרך-כלל לנאשם במשפט. פגיעה זו עלולה להתרחש בשל מבנהו המיוחד של חוק איסור הלבנת הון. המתווה של הליך ראוי עשוי לתרום לשמירה על מסלול דיוני כזה, תוך עמידה, בין היתר, על הוכחה ישירה ומעבר לספק סביר של העובדות שהתביעה מבקשת להסיק מהן את אשמתו של הנאשם.

להורדת המאמר המלא

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה מהדורת הדפוס, עשת גיל, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s