מוסד המתנה טומן בחובו תרומה חיובית למערכת האנושית, המוצאת את ביטויה בפנים שונים. תרומה זו חשובה הן לחברה בכלל והן לדין בפרט, וזאת מאחר שמוסד המתנה מאפשר החדרת ערכים חיוביים וראויים, דוגמת אמון וסולידריות, שהינם ערכים חיוניים והכרחיים לחברה ולדין, במיוחד בימים שבהם לדעת רבים ערכים אלה נעדרים מהמערכות השונות.
יתר על כן, ואולי החשוב מכל, עידוד מוסד המתנה, על רעיון הנתינה שבו, חוצה באופן ברור את גבולותיו של עולם המשפט וטומן בחובו חינוך לנתינה ולאלטרואיסטיות, חינוך לקיומן של נורמות חברתיות ראויות. אי-לכך על הדין, כיתר הגורמים המעצבים את החברה, לתרום את תרומתו לעידוד עולם המתנות ולחיזוקו ולביצורו של מוסד המתנה, ודרכו לחיזוקם של כל ערכי הנתינה אשר טמונים במוסד זה ומושלכים ממנו לשאר הערכים והמוסדות החברתיים.
למסקנה זו יש כמה נפקויות. מאמר זה בוחן את הנפקות בהקשר של המעמד הבין-מוסדי של מוסד המתנה, וזאת מתוך הנחה מוקדמת לכאורית כי יסוד התמורה, אשר נעדר באופן אינהרנטי והגדרתי ממוסד המתנה, מוביל לנחיתותו בכל תחרות בין-מוסדית. הנחה זו יכולה להוביל לתוצאות משפטיות לא-ראויות, אליבא דגישתנו.
אין אנו קוראים לכך שבתחרות הבין-מוסדית ימצא עצמו מוסד המתנה תמיד וידו על העליונה, אולם אנו סבורים כי מן הראוי שאף כאשר ימצא עצמו וידו על התחתונה, ינבע הדבר מעליונותה המוסרית-הערכית של המתנה, ולא מנחיתותה. בוודאי אין מקום לקבוע כי בשל נחיתות קטגורית, הנובעת מההעדר ההגדרתי של יסוד התמורה, ימצא עצמו מוסד המתנה תמיד וידו על התחתונה.
בחינת מעמדו ומקומו של מוסד המתנה אל מול מוסדות משפטיים אחרים, חוזיים ושאינם חוזיים, נעשית באמצעות עיון בארבע סוגיות שונות, הדנות בתחרות בין מוסדות משפטיים שונים בתחומי משפט שונים: בדיני הירושה, בדיני חדלות-פירעון, בדיני התחרות בין זכויות ובסוגיית דינא דבר מצרא.
