הפתולוגיה במוחו של הפסיכופת והשפעתה על אחריות פלילית​ | מיה מי-טל (כרך יב)

סוגיית האחריות החלה על העבריין הפסיכופת מצריכה התייחסות של החוק. הדין הישראלי מתייחס לעבריינים פסיכופתים כאל אחראים למעשיהם. הדעה הרווחת היא שמכיוון שהפסיכופת נראה רציונלי ושפוי, ההפרעה אינה רלוונטית לשאלת האחריות בעבֵרות שהוא מבצע. אכן, מדובר בהפרעת אישיות שאינה פוגמת בתפיסת המציאות, אלא בעיקר בהיבטים רגשיים ובין–אישיים. למרות זאת, טענתי היא שתפקודו של הפסיכופת רחוק מלהיות מלא ובריא. מאחורי מסכַת השפיות הנגלית לעין הלא–מקצועית מסתתרים ליקויים חמורים עד–מאוד, שאינם מאפשרים להחיל על הפסיכופת אחריות כמו על אדם רגיל. עולמו הרגשי של הפסיכופת שטוח ורדוד עד כדי כך שחוויותיו הרגשיות מוגבלות ליצרים בלבד. הוא אינו מסוגל לחוש אמפתיה, חרטה, רגשות אשם, חרדה, פחד מענישה, אהבה וכדומה. אין הוא מסוגל לזהות הבעות פחד אצל האחר או לחוש במצוקתו של האחר, ועל–כן הוא אינו מושפע ממצוקה זו. הוא אינו לומד מענישה, וממשיך לסכן את חירותו. הוא אינו מבחין בין מוסר לבין מוסכמה, ואף אינו מבין את הערך המוסף של מוסר. הוא מתקשה לִצפּות רעה ממשמשת ובאה ולהתנהג בהתאם. הפרעות אלה מאושָשות על–ידי ראיות ממחקרים של דימות מוח, המראות תפקוד לקוי באורח חמור של האמיגדלה ושל ה–ventromedial prefrontal cortex. הליקויים חמורים עד כדי כך שאין הדעת סובלת התעלמות מהם. יש להתייחס לנתונים אלה ברצינות הראויה ולהסיק את המסקנות המתבקשות, גם אם הן אינן נוחות לנו ואינן מתיישבות עם האינטואיציות הרגשיות שלנו. המסקנה המתבקשת היא שיש להגביל את האחריות הפלילית של הפסיכופת כתוצאה מההפרעה הנפשית. החוק הישראלי אינו מאפשר הפחתת אחריות, ועל–כן הוא טעון שינוי.

להורדת המאמר המלא

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה מהדורת הדפוס, מי-טל מיה, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הפתולוגיה במוחו של הפסיכופת והשפעתה על אחריות פלילית​ | מיה מי-טל (כרך יב)

  1. לכלוכית צפונית הגיב:

    אכן. מוחו של הפסיכופת אינו מחווט כראוי. או לפחות אינו תואם בתפקודו את מוחם של מרבית בני התמותה שאינם מסווגים כפסיכופתים. יפה.
    מכל מקום אם אדם בעל לקות כזו רוצח…מה אנחנו כחברה מתכוונים לעשות ביחס לכך? כיצד עלינו להגיב? הרי אם חשיבתו ומעשיו לקויים ומועדים לפורענות ומסכנים את יתר חברי הקהילה ברמה כזו מן הראוי להרחיקו.
    לצד זכויותיו יש גם לציבור זכות להתגונן ממנו.
    האם מסקנת הכותבת היא כי יש לאשפזו במוסד סגור כחלופה לכלא? או אולי להשית עליו עונש כליאה קצר מועד בהתאם לאחריותו המופחתת? לא ברורה לי המסקנה האופרטיבית מהמאמר. אפשר גם אפשר לשקול מסקנה הפוכה של סכנה מוגברת ומתמשכת מצידו של הפסיכופת. מכיוון שאיני רואה פתרון שאינו כרוך בהרחקתו הכפויה (יהיה שמה אשר יהיה) מהציבור אותו הוא מסכן הרי שכל הדיון הוא אכן מעניין (ולטעמי האישי חלקו ברור מאליו כבר מזה שנים רבות) מבחינה מדעית אבל לא רלוונטי מבחינה משפטית. אם מישהו רואה זאת אחרת אשמח אם תאירו את עיניי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s