המחקר הפסיכולוגי בתחום השיפוט וקבלת ההחלטות חושף הבדלים ניכרים בין ההתנהגות האנושית בפועל לבין מודל הפעולה הרציונלית שבבסיס הניתוח הכלכלי המסורתי של המשפט. מגבלותיה של הקוגניציה האנושית, כמו-גם השפעותיהם של גורמים מוטיווציוניים ורגשיים, יוצרות לעיתים "הטיות" – שיפוטים והחלטות החורגים באופן עקבי וצפוי מן הסטנדרט הנורמטיבי של רציונליות מושלמת. חוקרים רבים סוברים כי הטיות אלה מהוות תופעה לא-רצויה, משום שהן מניעות מקבלי החלטות לנהוג באופנים שאינם משיאים את תועלתם שלהם ואף יוצרים לעיתים החצנות שליליות. בשל כך יש הגורסים כי ראוי שהמשפט יפעל לתיקון הטיות בשיפוט ובקבלת החלטות, כדי לקרב את התנהגותם של הפרטים בחברה, עד כמה שניתן, לרציונליות מושלמת.
מאמר זה בוחן באופן ביקורתי את הסוגיה של תיקון הטיות באמצעות המשפט בכמה מישורים, החל ברציוּת תיקונן של הטיות שונות, המשך במעשיותן של פעולות אלה, וכלה בבחינת האופנים השונים לתיקון הטיות באמצעות המשפט, מגבלותיהם והשלכותיהם. המאמר מראה כי תיקון הטיות אינו רצוי תמיד, וכי פעמים רבות הוא אינו מעשי. יתר על כן, גם כאשר רצוי ואפשר לעשות שימוש במשפט כאמצעי להגברת הרציונליות, התערבותו יוצרת עלויות ניכרות ומעוררת דילמות נורמטיביות משמעותיות. לכן, ללא בחינה זהירה של נסיבות ספציפיות, אי-אפשר לקבוע קטגורית שהתערבות משפטית להגברת הרציונליות רצויה או אפילו אפשרית.
