בחזית סדר–היום החברתי–העסקי קיימות שתי תופעות הקשורות זו לזו בקשר הדוק: התעצמות כוחו של המגזר העסקי, המיוצג בעיקר על–ידי פעילותם של תאגידים; וההידרדרות בתחום איכות הסביבה. פעולתם הגלובלית והנרחבת של התאגידים, כמו–גם ירידת כוח האכיפה של המדינה האטומיסטית בהקשר זה, מצביעות על הכוח העצום הטמון בידי המגזר העסקי גם במישור ההשפעה על מצב הסביבה לשבט או לחסד. לכל אלה מצטרפת העובדה שלנוכח היקפם ואופי פעילותם של התאגידים, עבֵרות סביבתיות הנעשות על–ידיהם הן משמעותיות וחמורות מאלה הנעשות על–ידי יחידים.
לנוכח דברים אלה יבחן המאמר את הממשק שבין עולם העסקים, ובראשו השחקן התאגידי, לבין איכות הסביבה בשלושה נדבכים מרכזיים: בחלקו הראשון יסקור המאמר את התעוררות אחריותו החברתית של התאגיד העסקי, המהווה בסיס לאחריותו הסביבתית;בחלקו השני יתוארו יוזמות וולונטריות של תאגידים בתחום איכות הסביבה וכן הכוחות הדוחפים לאחריותו הסביבתית של התאגיד, הנובעים מתוך המגזר העסקי עצמו ומן המוסדות התומכים בו; ובחלקו השלישי יסקור המאמר וינתח את הכלים הרגולטיביים בתחום דיני איכות הסביבה, ובמיוחד את הכלים ה"תאגידיים", אשר העיקריים מביניהם הם חובותיהם של נושאי–המשרה, אחריותם של האורגנים וחובות הגילוי בתחומם של דיני ניירות–ערך. כלים אלה משמשים או יכולים לשמש לקידום היעדים של איכות הסביבה באמצעות המוסד התאגידי ואלה הפועלים מטעמו. בחינה זו תדגיש את קיומה של מערכת קשרים משולשת, הדוקה ומורכבת, בין הכלים הרגולטיביים (הקובעים את סף הציות) לבין הכלים הוולונטריים (העוסקים מעצם מהותם בתחום שמעל סף הציות) וכן בין שני אלה לבין התודעה האזרחית המתגברת.
