​​חופש הביטוי האקדמי | אמנון רובינשטיין (כרך יג)

לחופש האקדמי פנים רבים. מאמר זה עוסק בהיבט אחד של החופש האקדמי, והוא החופש האישי של איש האקדמיה. עניין החופש המוסדי של האוניברסיטה ועצמאותה בניהול ענייניה ובעיצוב תוכניות הלימודים שלה לא יידון במאמר. בדיון שבלב המאמר עולות כיום שתי שאלות חשובות: מהם גבולותיו של חופש הביטוי האקדמי? ומה דינה של קריאה להחרמתה של מדינת-ישראל? במאמר אציג את הבעיה הקיימת במדינה לנוכח העובדה שמעמדו הנורמטיבי של חופש זה אינו ברור, ואעמוד על ההצדקות העיקריות לחופש זה, וכן על היקף תחולתו ומגבלותיו בנושאים מרכזיים העולים על סדר-היום הציבורי בישראל. מבין הסוגיות הנידונות במאמר: החובה לקיים דיון אקדמי; היחס בין אמת לבין אי-אמת; השמעת דעות פוליטיות על-ידי אנשי סגל במהלך הרצאות; חובת הגיוון ואיזון הדעות בפרסומי האקדמיה; גופי המעקב אחר פרסומים והתבטאויות של אנשי אקדמיה; סוגיית האנטישמיות והקריאות לחרם על ישראל. מסקנתו של המאמר היא שכדי להגן על החופש האקדמי בישראל, ראוי לאמץ קוד אתי, וכן להקים מערכת שתכפה את יישומו בתוך האוניברסיטות.

להורדת המאמר המלא

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה מהדורת הדפוס, רובינשטיין אמנון, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s