אי-היציבות במערכת הפוליטית בישראל מיוחסת במקרים רבים לבעיותיה של שיטת הבחירות הנוהגת. נהוג לתאר שיטה זו כמבטאת העדפה של ייצוגיות על משילות. המאמר עוסק בשאלה זו ומתייחס לגורמי-רקע נוספים לאי-היציבות, ובראשם הקיטוביות החברתית ואי-היציבות החוקתית. כמו-כן הוא מצביע על כך שהצגת הערכים משילות וייצוגיות כשני ניגודים במציאות הנוהגת אינה מדויקת, בהתחשב בכך שהשיטה הנוכחית אינה מולידה ייצוגיות מספקת. הדיון אינו שולל את התועלת שעשויה לצמוח מרפורמות מסוימות בשיטת הבחירות, אך מצביע על הסכנות הכרוכות בחלק מן השינויים המוצעים, ומכל מקום מדגיש כי אסור ששינוי של שיטת הבחירות ייחשב כמזור פלאי לבעיות-העומק של החברה הישראלית, הנובעות מאי-ההסכמה ההולכת וגדֵלה לגבי ערכי-היסוד שלה.

להורדת המאמר המלא