מטרתו של מאמר זה היא לפתוח דיון בפורמליזציה ובאינטגרציה של ניתוח זכויות אדם חוקתיות במסגרת הליך החקיקה. לצורך כך המאמר בוחן את הצורך בעיגון "ביקורת פרלמנטרית" במסגרת הליך החקיקה, לנוכח מחויבותה של הכנסת לכבד את זכויות האדם שנקבעו בחוקי-היסוד. המחבר טוען כי אין להסתפק בנוהג הקיים בכנסת, כחלק מתהליך החקיקה, לבדוק את חוקתיותן של הצעות חוק, וכי יש לתקן את תקנון הכנסת כך שיכלול הוראות מפורשות בדבר בדיקת התאמתה של חקיקה מוצעת להוראות חוקי-היסוד בדבר זכויות האדם. המחבר סבור כי הבעייתיות במצב הקיים טמונה בכך שמבחינה קונספטואלית הגנה על זכויות חוקתיות נתפסת כשייכת לבית-המשפט, ולא לכנסת. כמו-כן, זכויות אדם חוקתיות נתפסות אצל חלק מן המחוקקים בכנסת כמגבלה או כמכשול בדרך להשגת יעדים פוליטיים, ופחות כשיקול שיש להביאו בחשבון בעת הליך החקיקה. מבחינה פרוצדורלית, הביקורת החוקתית המתקיימת כיום במסגרת הליך החקיקה אינה שיטתית, ומותירה שאלות רבות פתוחות. כדי לשפר את המצב הקיים בשני המישורים, המחבר מציע לעגן באופן מפורש מנגנון שיטתי של ביקורת חוקתית פרלמנטרית בעת הליך החקיקה, אשר יבטיח כי השלכותיהן של הצעות חוק על זכויות האדם החוקתיות יובאו לידיעתם של חברי-הכנסת ויקבלו את תשומת-הלב הראויה. המחבר סבור כי לרשות המחוקקת יש הן הלגיטימיות המוסדית והן היכולת המעשית לבחון סוגיות של זכויות אדם. ביכולתה של ביקורת פרלמנטרית, כפי שתוצע במאמר, להגביר את האחריותיות (accountability) של חברי-הכנסת ולחזק את ההגנה על זכויות אדם גם מחוץ לכותלי בית-המשפט, בממלכה הפוליטית-הדמוקרטית.

להורדת המאמר המלא