חופש הביטוי והסתה לשנאה דתית | נתן לרנר (כרך טו)

מטרתו של המאמר היא להתחקות אחר ההגבלות המוטלות על חופש הביטוי במשפט הבין-לאומי על-מנת להעניק הגנה מפני הסתה לאפליה, לעוינות או לאלימות על רקע דתי.

 חופש הביטוי הוא זכות בסיסית במשפט הבין-לאומי,  אך לא זכות  מוחלטת.  סעיף 19 לאמנה בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות מתיר הטלת הגבלות מסוימות על חופש הביטוי, וסעיף 20 לאמנה אף אוסר דברי שטנה העולים כדי אפליה, עוינות או אלימות.

 המחבר גורס כי אין הבחנה עקרונית בין אפליה על בסיס לאומי, אפליה על בסיס גזעי או אפליה על בסיס דתי מבחינת יחסו של המשפט הבין-לאומי כלפיהן.  זאת, למעט ההתחשבות הראויה בהשלכות האפשריות שעלולות להיווצר כתוצאה מהסתה נגד קבוצות דת שונות.

 לטענת המחבר,  לעניין הסתה נגד קבוצות דתיות ניתן ליישם את ההגבלות המוטלות על חופש הביטוי בחקיקה בין-לאומית אחרת – בראש ובראשונה את האמור בסעיף 4 לאמנה בדבר ביעור כל הצורות של אפליה גזעית, וכן את האמור בסעיפים II ו- III לאמנה למניעת הפשע של רצח-עם ולהענשת מבצעיו.

 החלה זו סבירה ונכונה בהתחשב בהיסטוריה החקיקתית ובמגמות החדשות בתחום משפט זכויות האדם, ואינה סותרת את הזכות הבסיסית לחופש הביטוי.

 להורדת המאמר המלא 

Freedom of Expression and Incitement to Religious Hatred

Natan Lerner 

This article will concentrate on the analogies and parallels to be drawn from situations where the State or the international community limit freedom of expression to provide protection against  incitement to, or advocacy of, some hate crimes and the applicability of such limitations to advocacy of religious hatred.

                Freedom of expression is not an absolute right, and does not belong to the list of rights that cannot be derogated according to article 4 of the ICCPR. States may legitimately limit that freedom when it is abused by the advocacy of national, racial or religious hatred that constitutes incitement to discrimination, hostility or violence.

The Author argues that in principle, there should not be a difference in the treatment of incitement to national, racial or religious hatred.  International realities, as well as eventual consequences of incitement to hatred against religious groups or symbols, may however require a particularly cautious approach,

Thus, limitations on freedom of expression regarding other liberties may in some cases be useful to draw analogies. This is particularly possible with regard to article 4 of CERD because of the legislative history of the UN approach to racial and religious incitement, as well as because of the broad interpretation of article 4 by CERD and Special Rapporteurs. Equally relevant is article III of the Convention on Genocide.

This approach seems reasonable whilst fully respecting freedom of speech as a fundamental human right that can be restricted only according to law.

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה לרנר נתן, מהדורת הדפוס, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s