סקירה: הסדנה המשותפת של המרכז הבינתחומי – אוניברסיטת נורת'ווסטרן 2012

ביום 19 בדצמבר 2012, התקיים במרכז הבינתחומי הרצליה המפגש הראשון של הסדנה המשותפת למרכז הבינתחומי ואוניברסיטת נורת'ווסטרן. שלושה חוקרים מכל מוסד הציגו את עבודתם המחקרית, פרופ' ברנארד בלאק, פרופ' קייט ליטבק ופרופ' נדב שוקד מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, ופרופ' אוריאל פרוקצ'יה, פרופ' אלון קלמנט וד"ר מורן אופיר מבית הספר רדזינר למשפטים , המרכז הבינתחומי הרצליה. להלן עיקרי הדברים.

 Bernard S. Black (Northwestern University Law School and Kellogg School of Management), The Effect of Health Insurance on Near-Elderly Mortality

מערכת ביטוח הבריאות הממלכתי בארצות-הברית תוארה לא אחת כ"בלתי מתפקדת באופן ייחודי" (uniquely dysfunctional). עולה השאלה, האם כדאי להוציא יותר כסף על-מנת לבטח יותר אנשים? במהלך הדיונים על הנושא, רבים  אוהבים לציין כי תוחלת החיים של מבוטחים גבוהה יותר מאשר אלו שאינם מבוטחים. אולם אין לבלבל מתאם עם סיבתיות: ישנם גורמים רבים אחרים המשפיעים על אורך חיי המבוטחים, למשל העובדה שהמקור העקרי של ביטוחי הבריאות בארצות-הברית הוא ממעסיקים, ואנשים בריאים נוטים לעבוד יותר מאשר אלו שאינם בקו הבריאות, דבר המשפיע על פערים בתוחלת החיים בין מבוטחים ללא מבוטחים.

מטרת מאמרו של פרופ' ברנארד בלאק היא לאתר את כל הגורמים הקורלטיביים האקסוגניים לקשר שבין קיומו של ביטוח בריאות לבין תוחלת החיים – ולשלוט בהם באופן שיאפשר להבין באיזו מידה יש בכוחו של  ביטוח חיים ציבורי להגדיל את תוחלת החיים של אזרח לא מבוטח. לצורך מחקר זה נבחרה אכלוסיית אזרחי ארצות-הברית שבין גילאי 50 ל-61 (Near elderly). עבור פלח אוכלוסיה זה ביטוח הבריאות הממלכתי החובה לפנסיונרים טרם נכנס לתוקף, כך שניתן לערוך אבחנה בין מבוטחים ללא מבוטחים. נתוני המחקר הגולמיים נלקחו ממחקר קודם שנערך בשנת 2004, בו נמצאה סיבתיות מובהקת וחיובית בין ביטוח חיים לתוחלת חיים. המחקר הקודם אף מצא שהיעדר ביטוח בריאות הוא גורם המוות השלישי בחשיבות השפעתו, אחרי מחלות לב וסרטן בלבד. לטענת פרופ' בלאק, המחקר הקודם סבל מכשלים סטטיסטיים שעיוותו את התוצאות, ולכן ניתן להגיע לתוצאות אמיתיות יותר באמצעות שימוש בכלים סטטיסטיים מדויקים יותר.

תוצאות מחקרו של פרופ' בלאק, אשר כאמור, השתמש באותם נתונים גולמיים, מראות כי מתן ביטוח בריאות ממלכתי לאוכולוסיה אשר כיום אינה מבוטחת, לא ישפיע על תוחלת חייהם. לא זו אף זו, אלא שלאנשים עם ביטוח ממלכתי יש תוחלת חיים קצרה יותר לעומת אלו שאינם מבוטחים כלל. פרופ' בלאק סובר שבהינתן מנגנון הפעולה של מערכת הבריאות, במסגרתו לא-מבוטחים מטופלים באירועי חירום (כגון התקפות לב ותאונות דרכים) גם בהיעדר ביטוח, תוספת הטיפול במבוטחים עבור מקרים שאינם מקרי חירום, לא משפיעה, ואף עלולה להזיק למטופל. כך, למשל, קיימת תופעת "טיפול יתר" בקרב מבוטחים, ותופעות הלוואי של בדיקות רבות וטיפולים שונים, עלולות לנטרל כל השפעה חיובית של ביטוח הבריאות. פרופ' בלאק הדגיש שהנתונים לא היו מספיק איכותיים כדי להסיק מסקנות חותכות שיש בכוחן לתרום לקביעת מדיניות, אך התועלת האמיתית של הבחינה המחודשת של המידע הייתה להוכיח שגם המחקרים הקודמים לא צריכים היו להשפיע על קביעת מדיניות, מכיוון שגם בסיס הנתונים וגם שיטות הניתוח שלהן לקו בחסר.

 Alon Klement (Radzyner School of Law, IDC Herzliya), Changing the Litigation Game: An Ex-Ante Perspective on Contractualized Procedures

השאלה אשר עומדת ביסוד מאמרו של פרופ' אלון קלמנט הינה מה קורה כאשר צדדים להסכם חוזי מתנים על הליכי הליטיגציה בחוזה? האם בתי-המשפט צריכים לאכוף סעיפים כאלו בחוזה? התשובה הראשונה של מי שמתעסק בתחום החוזים היא "בוודאי! אם תנאי כזה נמצא בחוזה, כנראה שמדובר בהסדר שמיטיב לצדדים, ואין סיבה לא לאכוף אותו." מאידך, הנטייה של הספרות העוסקת בסדר-דין היא לשלול התניות על הליכים, בהתבסס על הטענה לפיהּ מי שלא חפץ בכללי המשחק שהציבור הציב, מוזמן לקבוע כללים לעצמו על דרך של פנייה להליכי בוררות. יחד עם זאת, מערכת המשפט הציבורית מוכנה לעסוק בסכסוכים עסקיים וחוזיים, מן הטעם שהציבור מפיק תועלת כלשהי מעיסוק זה. על כן נשאלת השאלה, מדוע למנוע מלאפשר לצדדים להתנות על הפרוצדורה, תחת ההנחה ששינוי זה יתרום לתועלת הציבורית הנובעת מההתדיינות בינהם?

המושג התקשרות חוזית ניתן להמשגה כמשחק (במונחים של תורת המשחקים) בצורה רחבה. הפרוצדורה המשפטית קובעת את דרכי הפעולה האפשריים של הצדדים, ה-nodes. אם יש בכוחם של הצדדים לעצב או לערוך התאמות בפרוצדורה, הרי שביכולתם להשפיע על מערך השיקולים שלהם, ולכוון התנהגות מסוימת עוד בטרם פריצת הסכסוך ביניהם. לאחר שנתגלע סכסוך בין צדדים, המשחק עלול להפוך למשחק סכום-אפס, ובשלב זה עלול להיות מאוחר מדי להסכים על הליכים חלופיים לברור הסכסוך, מאחר שיהיה ברור לשני הצדדים מיהו המרוויח ומיהו המפסיד מהחלופה.

כמו כן, שינויים פרוצדוראליים יכולים להוות "איתות" לגבי הכוונות העתידיות של כל צד. הסכמה על פרוצדורה שמקשה ומייקרת את ההליכים בפני בית-משפט תאותת לצדדים ששניהם מעוניינים במניעת סכסוכים ויחסים ידידותיים. לפיכך, ברור כי שינוי הפרוצדורה מראש מסב תועלת פרטית לצדדים.

ומה באשר לציבור הרחב? ייתכן ויהיו לשינויים דומים לאלו החצנות שליליות שבית-המשפט ירצה לסכל, כגון עלויות דיון גבוהות יותר, שינוי תקדימים, פגיעה ביושר שיפוטי וכדומה. על בית-המשפט לבחון כל התניה כזאת, ולהחליט האם יש בכוחה להועיל או להזיק לציבור. כאשר השופטים עושים זאת, עליהם להסתכל על התמונה הכוללת: לא רק על הצדדים במקרה הקונקרטי שנידון לפניהם, אלא גם על כל העסקאות עם התניות דומות שלא מגיעות לבית-המשפט כתוצאה מההשפעה החיובית של השינוי, ולהעריך האם המאזן הכולל מצדיק אכיפת תנאי כזאת, או שלא.

Kate Litvak (Northwestern University Law School),How much can we learn from refressing corporate Characteristics against the state of incorporation

שאלת המחקר אותה בחנה פרופ' קייט ליטבק היא האם דיני התאגידים משפיעים על מאפייני התאגידים עצמם. כדי לבצע מחקר מסוג זה, יש למצוע דינים בעלי מאפיינים שונים, וכמובן – לדאוג להקפיא את שאר המשתנים. ארצות-הברית מספקת זירה נוחה לבחינת שאלה זו. דיני התאגידים בארצות-הברית שונים ממדינה למדינה, והתאגידים חופשיים להתאגד בכל מדינה, מבלי לבצע שינוי בעסקים שלהם על-מנת "לעבור" ממדינה למדינה. נוצר מצב בו מדינות מתחרות ביניהן כדי למשוך תאגידים, ואנו יכולים להניח שתחרות זו משפיעה על עיצוב דיני התאגידים ואולי אף תורמת לייצור חוקים טובים יותר.

מחקרים אמפיריים בתחום טוענים שישנו קשר סיבתי (ולא מתאם גרידא) בין התאגדות במדינת דלאוור לערך החברה. ישנו מחקר לפיו הדין התאגידי בנבאדה, המתחרה הרצינית ביותר לדלאוור, הוא פחות טוב, ולכן יש בו יותר מופעים של accounting restatements, ואולי החוק בנבדאה מעודד או מושך גורמים שירצו להפר אותו. פרופ' ליטבק טענה כי מחקרים אלו בעייתיים מאחר שלכל היותר הם ביססו קורלציה בלבד בין מאפייני הדין התאגידי להשפעותיו, אך לא הצליחו לבסס קשר סיבתי של ממש. אפשר שמבנה החוק הוא הסיבה לאופן בו דיני התאגידים מעוצבים, ואפשר גם שפני הדברים הפוכים.

מטרת מאמרה של פרופ' ליטבק היא להראות שניתן לשחק עם בסיס הנתונים של המחקרים הקודמים, באמצעות משתנה נוסף, כדי להראות שיש הסברים נוספים לתוצאות שנתקבלו. פרופ' ליטבק בחרה לבחון לא את ה"דלאווריות" של חברה פלונית, אלא את עובדת התאגדותה מחוץ למדינה להבדיל מאלו שהתאגדו בתוך מדינה. ניתוח משווה של השפעת התאגדות מחוץ למדינה לפי דיני דלאוור לעומת ההשפעה של התאגדות מחוץ למדינה לפי דיני נבאדה, מעלה שהתוצאות עבור החברות מנבאדה הן טובות יותר. לטענת פרופ' ליטבק, הדבר מצביע על פגם במתודולוגיה האקונומטרית של המחקר בתחום, ושגם מחקרהּ שלה, שנעשה ב-research design זהה, פגום. המהלך האמפירי העיקרי במחקרהּ, של זיהוי הימצאותה של חברה מחוץ למדינה כפרמטר כמותי, מעלה צורך בפתרונות דומים – שימוש במשתנים אינסטרומנטליים (משתנה גאוגרפי, למשל), במטרה לנבא את יחס ה-Q (ה-"Tobin’s Q")  באמצעות ה"דלאווריות'" של חברה בצורה מדוייקת יותר.

Moran Ofir (Radzyner School of Law, IDC Herzliya),  Investor Sophistication and the effect of behavioral Biases in Structured Product Investment

ההשפעה של הטיות התנהגותיות על מוצרים פיננסים מובנים נבחנת במאמרם של ד"ר מורן אופיר ופרופ' צבי וינר, שהוצג בסדנה, והינו חלק מפרוייקט רחב יותר העוסק בקבלת החלטות ביחס למוצרים מובנים. בחלקו הראשון של הפרוייקט, טוענים המחברים שרוב המוצרים המובנים בשוק מעוצבים על-מנת לנצל הטיות התנהגותיות של צרכנים.

המאמר בוחן מאפיינים שונים של של מוצרים מובנים, ובודק את האופן בו כל אחד מתקשר להטיות התנהגותיות. כך למשל, ההגנה הבסיסית שהמוצרים המובנים מציעים, נתפסת כמאפיין אטרקטיבי, לאור שנאת הסיכון (Loss aversion); רוב המוצרים המובנים מכילים מנגנון המרה אוטומטית של נכסים מפסידים, שמאפשר למשקיעים להמנע ממימוש הפסדים, ומקל במקצת על ה-disposition affect; מוצרים מובנים נוטים להציע חשיפה לסחורות ולשווקים פיננסיים אקזוטיים, בהתאם להתנהגות עדר המשקיעים, באופן שעונה על הטיית ה-herd behavior; העדפת המשקיעים להחזיק בנכסים לא נזילים (אפקט בת-היענה)  באה כדי ביטוי במנגנונים של המוצרים המובנים; וכמו כן, רוב המוצרים המובנים מסתמכים על תוצאה פיננסית שאירעה בעבר הסמוך, כגון עלייה מסוימת בערכו של נכס בסיס, מתוך הנחה שהיא תחזור על עצמה בעתיד, באופן שאינו אלא אפקט החוכמה-שבדיעבד (hindsight).

הניסוי שבמוקד המחקר כלל כ-600 נסיינים, שרובם יועצי השקעות וחלקם מנהלי תיקים. הניסוי בדק כל הטייה באופן נפרד, באמצעות הצגת סדרה של שבע בחירות השקעה בינאריות. בשל קוצר הזמנים, הדיון בסדנה התמקד ב-disposition effect – הנטייה למכור נכסים מרוויחים טרם הזמן, ולהחזיק בנכסים מפסידים לאורך זמן. כדי לבחון את השפעת האפקט על מומחים, הוצגו להם שתי חלופות השקעה: בחלופה הראשונה, כאשר נכס הבסיס מצוי בהפסד, הקרן מומרת לנכס במקום הסכם הראשוני. בחלופה השנייה, מקבלים המשקיעים פיצוי כספי שווה-ערך לקרן. לכאורה, המשקיעים אמורים להיות אדישים לתוצאה. אפקט ה-disposition יוביל להעדפה של הנכס המפסיד, על פני המזומן, מתוך תקווה שערכו יעלה. ואכן, למעלה מ-60% מהמשקיעים המקצועיים, העדיפו את הנכס.

באופן כללי, גם ביחס לשאר ההטיות שנבדקות, תוצאות הניסוי, הראו שיש השפעה של הטיות התנהגותיות על משקיעים מקצועיים.

Uriel Procaccia (Radzyner School of Law, IDC Herzliya), On the Political Economy of Complexity

פרופ' אוריאל פרוקצ'יה הציג מודל שפיתח יחד עם ד"ר יוסי צור ופרופ' שמואל ניצן, החושף השפעות רגולטוריות חדשות נוספות על אלו הקלאסיות. בעוד הרגולציה נועדה ליצור, לעצב ולייצב שוק מסוים, מצביעים מפתחי המודל על ההשפעה שיש לאופן ולקצב פיתוח הרגולציה על פירמות שונות. מפתחי המודל מציגים במאמר דרך מתמטית לכימות מדויק של השפעות אלה על פירמות של רואי החשבון בארצות-הברית.

בין יתר מאפייני השוק המודרני נכלל אלמנט הידע. הידע כיום הוא רחב מבחינת תחומי התפרסותו, ועמוק מבחינת מידת השליטה בכל אחד מאותן תחומים. אי לכך, הרגולציה כל הזמן מתעדכנת ומתפתחת אף היא, בהתאם להתפתחויות השווקים. מכאן נגזר הכרח כפול של הפירמות שנותנות שירותים – הכרח ראשון הוא הצורך בהקמת מחלקות ותת-מחלקות רבות, בהתאם להתמחויות השונות, ובמקביל, הכרח שני הוא הצורך לחדש ולעדכן ללא הרף את הידע המקצועי ואת ההתאמות המקצעויות לחידושי רגולציה.

המחברים מצביעים על כך שבעוד שבעבר, העלות המרכזית להן נדרשו הפירמות נבעה מתהליך רכישת ידע, כיום קיימות עלויות גבוהות מאוד לתחזוקת, שימור ופיתוח הידע, הנדרשים כדי לשמור על רלוונטיות ביחס לשוק ולרגלוציה. בתנאי שוק אלה לפירמות קטנות קשה מאוד לשרוד, וקשה אף יותר להיכנס לשוק. המחברים מביאים כדוגמה במאמרם את השפעות ה-Daleware Statute, אשר מתיישבות באופן קוהרנטי עם ממצאי מחקרם.

המאמר מציג את הקשר שבין ההתפתחותה המואצת של הרגולציה לבין כמות פירמות רואי החשבון המסוגלות לשרוד ולהיכנס לשוק. מסקנת המחברים היא שככל שהרגולציה מתחדשת באופן תדיר ואגרסיבי יותר, מצטמצם מספר הפירמות בשוק, ומנגד הפירמות הגדולות נדרשות לגידול נוסף. המחברים מראים, אפוא, מיהו היוצא נשכר ובאילו תנאים, מהרגולציה המודרנית.

 Nadav Shoked (Northwestern University Law School), Quasi-Cities

מטרת מאמרו של פרופ' נדב שוקד היא להראות יסוד של חוסר קוהרנטיות בשיטת השלטון המקומית בארצות-הברית. החלוקה הקלאסית השוויונית והמוכרת לערים (cities) נסדקה במעט עם היווצרו של מוסד חדש – Quasi-Cities ("מעין עיר") – שפועל כרשות מחוזית מיוחדת.

מעבר לשוני הדקלרטיבי הנובע מהסיווג הנומינאלי, ישנו הבדל מהותי במעמדם החוקי של הערים מול המעין-ערים המתבטא במידת כפיפותם לנורמות המשפט הציבורי והמנהלי. בעוד שברור ונהיר שהעיריות של הערים הן גופים ציבוריים הכפופים לחלוטין למשפט הציבורי והמנהלי, מעמד המחוז המיוחד מקנה לרשויות אלה מעמד מעין תאגידי, שמקרב אותן לנורמות המשפט הפרטי. הבשורה החדשה אותם נושאים המעין-ערים היא עצם היכולת של האזרחים לבחור האם הם רוצים להיות חלק מהשלטון המוניציפאלי או לא, זכות שאיננה ניתנת למי שמתגורר בעיר מהסוג הקלאסי. את כוחן שואבות המעין-ערים מתוך עצמן, בעוד שהעיר הקלאסית נשענת ונתמכת בשלטון המרכזי.

המאמר אינו נוקט בעמדה ביחס לעדיפות הפרגמטית או הנורמטיבים של איזה מבין שני המצבים, אלא מעלה טענה לפיה הדבר נעשה מבלעדי מחשבה ותכנון לגבי "תפקידה של העיר" בעידן בו אנחנו חיים. נוסף על כך, יוצר המצב האמור, מעין אי-שוויון, משום שבעוד שייעודם של שני סוגי הגופים שהוצגו הוא זהה, חלות עליהם חובות שונות. מכאן נובעת, בעקיפין, שונות בחובות המוניציפליות החלות על אזרחים בארצות-הברית לפי מיקומם הגיאוגרפי. פרופ' שוקד הציג מספר דוגמאות יישומיות המתארות את ההבדל בין שני המודלים העירוניים, וסיכם בכך שנדרשת להיווצר אחידות נורמטיבית מחייבת בעניין, או למצער הזדמנות בחירה שוויונית לתושבים.

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירועים אקדמיים, מהדורה מקוונת, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s