סקירה: סדנה בנושא משפט ותרבות: מיעוטים וקבוצות שוליים

ביום 27 בדצמבר 2012 התקיימה במרכז הבינתחומי הרצליה סדנת משפט ותרבות בנושא מיעוטים וקבוצות שוליים. במסגרת הסדנה הציגו שלושה חוקרים את מאמריהם: פרופ' רנטה סלצל מאוניברסיטת לובליאנה, פרופ' כריסטופר פנל מאוניברסיטת אילינוי ופרופ' סוזנה מנציני מאוניברסיטת בולוניה. להלן עיקרי הדברים:

 Prof. Renata Salecl (Senior Researcher, Institute of Criminology, Faculty of Law, The University of Ljubljana, and Recurring Visiting Professor, Cardozo School of Law & Birkbeck College School of Law), Violence as a Response to the Ideology of Choice

פרופ' סלצל עוסקת במאמרה בקפיטליזם המאוחר, ומתארת את הכישלון של אידיאולוגיית הבחירה – הגישה לפיהּ אנו מכתיבים את גורלנו באמצעות סדרה של בחירות רציונליות – על רקע מציאות המסנוורת את החיים בה באשלייה של מותרות זמינים ובאשליית קיומו של סיכוי להשיג מותרות אלו. הדינמיקה האידאולוגית בת-זמננו, והאלימות שהיא גוררת בעקבותיה (אירועי המהומות בלונדון בשנת 2011, תנועת occupy wall street), לטענת סלצל , לא פותחת קווים חדשים של דיון פוליטי.

הסובייקטים לכאורה נתפסים על-ידי אידיאולוגיית הבחירה כאדונים, אך בחירה זו מייצרת אשמה (כלפי עצמנו, על בחירות שגויות) ושיתוק (הנובע מהחרדה לטעות). סלצל מדגימה בין השאר כיצד אידיאולוגיית הבחירה מחלחלת גם לתעשיית היופי, מאחר שהגוף האנושי נתפס כנשלט על-ידי בחירה ועיצוב רציונליים מתוך מטרה להגיע לשלמות גופנית אידאלית. כך למשל, ביפן ניתן לראות כיצד חלחול זה מניב סימפטומים פסיכולוגיים שונים (תופעות של חוסר יכולת להביט במראה, או דחף לשבור מראות).

בעשורים האחרונים, שינוי אידואלוגי מסוים חל ביחס לאופן בו אנו תופסים ידע, ובמקביל לו עלתה בורות חדשה – מחד, נראה כי הסובייקט יכול להשיג מידע בקלות, ומצד שני נראה שהסובייקט לא באמת מפנים את המידע המוצג לו, ושהוא בוחר לעצום עיניים כשמוצג לו מידע כזה (זוהי התשוקה לבורות עליה דיבר לאקאן המוקדם). בספֵרה החברתית, לדעת סלצל, חלה עלייה בהתעלמות מהאמת. בד בבד, האמונה בבחירה הוחלפה ברעיון של מזל, של סיכוי. אידיאולוגיית הבחירה ייצרה הזדהות עם רעיון של סגנון חיים של מותרות. הזדהות זו משתקת אנשים ומנועת מהם להתמרד כנגד אי שיוויון חברתי.

כיצד אידיאולוגית הבחירה מסתמכת על סיכוי? בעוד שסיכוי מאפשר לכולם את ההסתברות לזכות, הוא מציע גם רגע בלתי נשלט שהוא לא רציונלי, ונוגד את הבסיס של תיאוריית הברירה. כשאנו בוחרים, עלינו לקבל את העובדה שאנחנו מפסידים את האלטרנטיבה, ובזמננו אנו יותר ויותר קשה לסובייקטים להתמודד עם ההפסד הזה. לכן ישנם אנשים רבים המשותקים מלפעול, כי הם חרדים להפסיד. כך למשל,  כשאנו מטילים קובייה, נראה שהקובייה הופכת לפתע למכניזם חדש של עוצמה. הקובייה מרככת את החרדה – כי הבחירה היא נטולת סמכות. בחברה בת זמננו, האלמנט הטראומטי של הרנדומליות הוחלף ברעיון בו ניתן לנבא סיכונים.

הבוזזים בלונדון במהומות לונדון ניסו לגנוב בגדים ממותגים ויקרים. במהומות אלו לא אותר סדר יום פוליטי מאחוריהן, אלא תסכול מחוסר-היכולת לצרוך, וזאת למרות שהצעירים הם אלו שתמיד מתייחסים אליהם בעלי הפוטנציאל להצלחה. הניהליזם וההרס העצמי שנצפו בלונדון, הן דוגמאות לניהליזם של הקפיטליזם המאוחר. הקפיטליזם מציע צמיחה וצריכה חסרת גבולות, אך עבור אלו שאינם להם דבר, ומופצצים באידיאולוגיה של בחירה, אובייקטים נחשקים, ו-unattainable dollars, לא מוצע להם דבר פרט לאידואולגיה של ריסון עצמי.

 Prof. Christopher Fennell (Editor, Journal of African Diaspora Archaeology and Heritage, Director of Graduate Studies, and Associate Head Department of Anthropology, University of Illinois), Racism and Resilience in a 19th Century American Heartland: New Philadelphia and the Vagaries of Prejudice

מחקרו של פרופ' כריסטופר פנל הוא מחקר מולטידיסיפלינרי, הבוחן בכלים ארכיאולוגיים, היסטוריים ואנתרופולוגיים את סיפורה של ניו-פילדלפיה, עיירה שהוקמה באמצע המאה ה-19 על-ידי עבד שחור שקנה את חירותו שלו ושל עבדים נוספים. כיום, ניו-פילדלפיה, העיר העתיקה בארצות-הברית ביותר שיוסדה על-ידי אפרו-אמריקאיים, אינה אלא שטח חקלאי, ומהעיירה לא נותר זכר. במוקד המאמר נבחנה שאלת גוויעתה של העיירה, ונבדק האם וכיצד השפיעו שיקולים גזעניים על מותה.

רוב הקהילות האפרו-אמריקאיות בנות המאה ה-19 נכשלו בשל סיבות רבות. המקרה הנידון במאמר קושר את מותה של ניו-פילדלפיה בהקמת מעקף של קו רכבת סמוך, שלא עבר ישירות בעיירה. מחקרו של פנל בחן באופן שיטתי את כל החלופות למתווה הקיים של מסילת הרכבת, על-מנת לבסס את השערתו לפיה השיקולים שעמדו בתוואי שהוקם הם שיקולים גזעניים. ברמת המאקרו, טוען פרופ' פנל , כי ההשפעה של הגזענות היתה מותה של העיר.

מבחינת רציונלית כלכלית, ניתן להעלות את הטענה שגזענות היא רק דרך לתרץ שיעבוד כלכלי של אוכלוסייה. אולם תוצאות המחקר מראות שהתהליך שהביא ל"הרג" של העיירה ניו-פילדלפיה, קרי, בניית מעקף הרכב סביב העיר ולא דרכה, רק הסב למקבלי ההחלטות הפסדים. בשורה התחתונה, גורס פרופ' פנל כי גזענות מובילה לאי-רציונליות ולהוצאות יתר.

 Prof. Susanna Mancini (The University of Bologna Law School), Patriarchy as the Exclusive Domain of the Other: The Veil Controversy, False Projection and Cultural Racism

 פרופ' מנציני בחנה במאמרה את הגישות האירופאיות לאיסור על לבישת רעלה. בחינה זו מעלה שתי גישות עיקריות להנמקת האיסור: הראשונה היא גישה ליברלית העושה שימוש ברטוריקה פמיניסיטית כדי להשחיר את פני האיסלאם, בטענה שהאיסלאם מטבעו אינו דמוקרטי ואינו שיוויוני. גישה שנייה, יותר ליברלית-פמיניסטית באופייהּ, מבלבלת, לטענת מנציני, בין שחרור האישה לבין שחרורה מפריטי לבוש. אכן, חלק מההיסטוריה של שחרור האישה היה כרוך בשחרורה מפריטי לבוש כאלו ואחרים (דוגמת המחוך), אך אין תמימות דעים לגבי תפקידן של הרעלות בחשיבה המסולמית. ישנם הוגים מוסלמים הרואים ברעלה ריאקציה לחיפצון האישה המערבית, ומתוך כך יש כאלו הסוברים כי אין הנשים המוסלמיות נדרשות ללבוש את הרעלה, מאחר שהן מחפיצות את גופן שנית, ועושות בו שימוש כאמצעי ולא כמטרה.

פרופ' מנציני מעלה את חששותיה מכך שחברה ליברלית מנסה לשפוט את המוטיבציה מאחורי התנהגות מסוימת, דבר שאינו מאפיין של חברות ליברליות. החוקים נגד הרעלות ופסקי-הדין המקבילים מתבססים על כך שהרעלה מסמלת ערכים אסלמיים המתנגשים עם ערכים דמוקרטיים-ליברליים. ואולם, ישנם ענינים בהם בית-משפט אירופי (במקרה זה, בית-המשפט האיטלקי) התייחס אל הצלב דווקא כסמל של ערכים דמוקרטיים חיוביים. פרופ' מנציני רואה בכך מוסר כפול, ואולי אפשר שמדובר כאן בשכפול של המושג השמיטיאני של האחר כאויב, או כמי שקורא תיגר על דרכי החיים שלנו, ועל כן כדי שנקבל בחזרה את הספרה הציבורית, על האחר להיות מבודד, או ממוזער. זהו מרדף אחרי ספֵרה פומבית מדומינת.

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירועים אקדמיים, מהדורה מקוונת, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s