סקירה: סימפוזיון ממשלות ושווקים, פרספקטיבות חדשות

ביום 11 בדצמבר 2012 נערך במרכז הבינתחומי הרצליה סימפוזיון תחת הכותרת ממשלות ושווקים, פרספקטיבות חדשות ((Governments and Markets, new perspectives בו התקיימו שלושה מושבים: שוק העבודה, תאגידים ובטוחות, וקניין ומקרקעין. להלן עיקרי הדברים.

מושב ראשון: שוק העבודה

פרופ' צבי אקשטיין (דקן בית הספר לכלכלה, המרכז הבינתחומי הרצליה) דן בנושא מדיניות תעסוקתית. פרופ' אקשטיין בחן התערבות מדינית בשוק העבודה לאורך ההיסטוריה היהודית, והצביע על מספר כיוונים לעתיד מדיניות זו.

אין ספק כי ישנו צורך להתערבות של המדינה במשק. בלעדי התערבות הממשלה, אין זה ייתכן ששווקים יתרמו לאזרחי המדינה. הלוז של המחקר הכלכלי הוא הבנת ההשפעות של מדיניות כלכלית על המשק והכוונת מדיניות, תוך הנחה – כמובן מאליו – שישנה התערבות ממשלתית במשק. בכל הנוגע לשווקי הון, שלא יכולים להתקיים ללא שליטה ממשלתית, הנקודה הזאת ברורה במיוחד. בעיה רצינית בהקשר הזה בכל הקשור לשווקי עבודה היא, שכרגע אין אפשרות לקחת הלוואת לטובת "הון אנושי", ואפשר שזהו המקום אליו יש לכוון התערבות ממשלתית. תכנית מדינית שתאפשר לאנשים משכבות חלשות ללוות כסף לטובת פיתוח וקידום אישי עשויה להוות תרומה משמעותית לשבירת הקיבעון המעמדי בארץ.

הקבוצה הראשונה בהיסטוריה שיישמה מערכת של חינוך חובה היא היהודים. חינוך ממלכתי הוא השקעה בשוק העבודה. בעידן המודרני, ידע הוא-הוא המפתח לשוק עבודה בריא. אולם, לחינוך חובה עשויות להיות השפעות  שליליות על חברה לא מתאימה. בין תקופות של חורבן הבית השני ועד להשתלטות האסלאם על המזרח התיכון, האוכלוסייה היהודית צנחה משיעור של 5% עד לשיעור של כ-1% מתוך אוכלוסיית העולם. ירידה מאסיבית זו נבעה מכך שהסקטור היהודי האגררי לא הצליח לעמוד בנטל הכלכלי של מערכת החינוך, דבר שהוביל להתבוללות בקרב הקהילות המקומיות. היהודים הנותרים החלו לעסוק במסחר בבבל, מאחר שלרשותם כבר עמדו המוסדות הנחוצים לחיי מסחר תקינים: בוררות, שו"ת, וידע של קרוא וכתוב. כל אלו אפשרו להם לעסוק במסחר באורח אפקטיבי, והקהילות היהודיות נדדו ממקום למקום בהתאם לפריסת השווקים.

בארבעה מגזרים שונים בישראל יש שיעורי אבטלה גבוהים באופן מיוחד: בקרב גברים חרדים, נשים ערביות, גברים ללא השכלה תיכונית, ואנשים עם מוגבלויות. המדינה חייבת להשקיע בהון האנושי של המגזרים הללו בשלושה מישורים: הון פיזי – לגרום להם לצאת לעבוד; הון חינוכי – לתת להם את הידע הנדרש כדי להשתלב בשוק העבודה; ולשפר גישה למשק דרך תחבורה ציבורית.

בכל מדינות ה-OECD  קיימות תכניות "אבטלה לעבודה" (Welfare to Work). המטרה היא לגרום לאוכלוסיות בעיתיות לצאת ולעבוד. בארצות-הברית, למשל, תוכניות אלו התמקדו באימהות חד-הוריות. עסקים שהעסיקו אמהות חד-הוריות זכו להקלות במסים. התוכנית הזו נחשבה למוצלחת, מאחר שבכ-80% ממשתתפי התוכנית הייתה עלייה ברמת החיים כתוצאה מהשתתפותם. בארץ, תוכנית ויסקונסין שימשה כפיילוט, אך היא בוטלה לאחר מספר שנים בעקבות התנגדות ציבורית להפרטת עסקים, דבר שפגע באפשרות לתת ההטבות לעסקים פרטיים. מאז, ישראל חזרה להיות המדינה היחידה ב-OECD ללא תכנית כזו.

במישור החינוכי, ישראל לא משקיעה מספיק משאבים באנשים שלא ממשיכים להשכלה גבוהה. יצרנו שני סקטורים עסקיים: סקטור שמקבל משכורות שניתנות להשוואה עם עמק הסיליקון, ומנגד אלו המצויים ב"מירוץ לתחתית" עם סין ועם הגדה המערבית. הסקטור השני נפגע עוד יותר בשל דילול שוק העבודה לפועלים לא מיומנים באמצעות מהגרי עבודה חוקים ובלתי-חוקיים, המביא להורדה ברמת ההכנסות שלהם. כל מדיניות הגירה עתידית חייבת להתחשב בהשפעות על שוק העבודה הזה.

 פרופ' שרון רבין-מרגליות (דקן בית ספר רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה) עסקה בעובדים זרים במגזר הסיעודי: מקרה של חזרה לאידיאולוגיית השוק החופשי?

בישראל ישנם שלושה תחומי תעסוקה בהם מייבאים עובדים זרים: בנייה, חקלאות, וסיעוד. ההחלטה לייבא עובדים זרים מתקבלת לאור לחצי שוק, ועל-כן כאשר בתי-המשפט דנים בסוגיות של זכויות עובדים זרים, הם בוחנים אותן באספקלריה כלכלית, ולא בוחנים את הזכויות כמו שהן. זה גורם לשוק עבודה מפוצל: חלק מהעובדים זוכה לסעד משפטי בהסתמך על זכויות, וחלק אחר זוכה לסעדים לפי לחצי השוק.

כיום, שוהים בישראל כ-52,000 עובדים זרים במגזר הסיעודי. רוב העובדים מתגוררים אצל המעסיק, ולכן מדובר בעבודה בהיקף של 24/6 (לרוב יש יום מנוחה אחד בשבוע). בניגוד למגזר החקלאי והבנייה, זהו סקטור ללא מכסת עובדים, ולכן כל מי שזכאי לעובד סיעודי תורם לגידול בסך העובדים הזרים בישראל. ישנן תחזיות לפיהן בפרוס שנת 2025 ישהו בישראל 100,000 עובדים סיעודיים זרים בקירוב. כעניין שבמדיניות, ישראלים לא עובדים בסיעוד פנים-ביתי. מדיניות זו מאפשרת טיפול ברמה גבוהה ובעלות נמוכה. גם לו היו עובדי הסעד הישראלים משתכרים שכר מינימום, עלותם הייתה גבוהה הרבה יותר, ורוב אלו הנזקקים לטיפול לא היו זוכים לו. נוסף על כך, מרבית העובדים הזרים משאירים את משפחותיהם במדינות מוצאם על-מנת שיתאפשר להם להשקיע מאה אחוז מזמנם בעבודה – דבר שישראלים אינם יכולים לעשות.

עקרון יסוד בדיני עבודה הוא שאין להבחין בין עובדים או שווקי עבודה שונים בהחלת זכויות עובדים. הבחנה כזאת עלולה ליצור "מרוץ לתחתית" בענייני זכויות. זכויות עובדים הם גם ביטוי של ערכים חברתיים שחלים על כל חבר בחברה. בהתנהלותה בשוק עובדי הסעד, המדינה חותרת תחת עקרונות אלו, ומעניקה לעובדים זרים תנאים גרועים בהרבה ממה שהיא הייתה חייבת לתת לעובדים ישראלים. במקום להוות כוח נגד המדיניות הזאת, בתי-משפט ישראלים מכשירים אותה. באופן עקבי, קובע בית-המשפט העליון את זכויות העובדים הזרים לפי ניתוחים כלכליים, ובהתעלם מטענות העובדים  לזכויות אדם וזכויות עובד.

פרופ' רבין-מרגליות טוענת כי שני שיקולים עיקריים מכוונים את-בית המשפט בהחלטותיו: ראשית כל, תנודת עובדים היא תופעה שוקית. עובדים בוחרים להגיע לכאן לעבוד בעודם יודעים את התנאים ואת הזכויות. הם בעצמם שקלו את השיקולים הרלוונטיים טרם הגעתם, והם החליטו שמדובר בעסקה כדאית. שנית, לבית-המשפט יש דוקטרינה של אי-התערבות בעניינים ריבוניים, ומדיניות הגירה נכנסת בתוך הקטגוריה הזאת. ואולם, כאן מתערבבים שני נושאים שבדרך-כלל מטופלים בנפרד: מי יכול להיכנס למדינה, ואילו זכויות הם זכאים לקבל ברגע שהם נכנסים. במקרה דנן, שתי הסוגיות שלובות זו בזו, מכיוון שההחלטה את מי להכניס מושפעת מהזכויות שהם יקבלו בכניסתם, והעלויות הנלוות לכך. לכן בית-המשפט נרתע מלהתערב.

מושב שני: תאגידים ובטוחות

פרופ' יניב גרינסטיין (אוניברסיטת קורנל) הציג את נושא גישות שיפוטית לשיקול דעת עסקי וערך מניות.

פרופ' גרינסטיין חקר מקרה של תגובות השוק להחלטת בית-המשפט העליון של מדינת דאלוור בעניין Smith v. Van Gorkom, בה הוטלה אחריות אישית על חברי דירקטוריון בשל הזנחת חובת הזהירות. האם כדאי לנו להסתמך על שיקול-דעתו של בית-משפט כדי לקבוע את רמת הזהירות הנדרשת מדירקטוריון עסקי? באופן כללי, שופטים נוטים לנקוט בגישה של אי-התערבות. כל עוד לא הוכח חוסר תום-לב בהתנהלות הדירקטוריון – אין עילה להתערב.

התוצאה המיידית של ההחלטה בעניין גורקום הייתה שחברי דירקטוריונים של חברות "דלאווריות" החלו לפעול באורח שמרני יותר. התנהגות זהירה כזאת מתאימה לחברות בעלות צמיחה איטית,  אך בחברות בעלות צמיחה מהירה, זהירות-יתרה עלולה לגרום לתת-השקעה ולהגבלת צמיחה. השוני הזה, בין חברות בעלות צמיחה מהירה לבין אלו בעלות צמיחה איטית, השתקף בערך מניות החברות באותו זמן: בעוד שערך המניות של חברות בעלות צמיחה מהירה ירד, הרי שערך המניות של חברות בעלות צמיחה איטית עלה.

שנה לאחר מתן פסק-הדין, העביר הקונגרס של דלאוור חוק שאפשר לבעלי מניות של חברה לוותר על הטלת אחריות על חברי דירקטוריון בגין זניחת חובת הזהירות שלהם. שלושה שבועות לפני שהחוק הזה עבר בקונגרס, המגמות של ערכי ניירות הערך של החברות התהפכו, ומניות של חברות בעלות צמיחה מהירה עלו בערכן בעוד שמניות של חברות בעלות צמיחה איטית ירדו.

לאמור לעיל ישנן שתי נפקויות עיקריות. ראשית כל, השוק אכן מגיב להחלטות בית-המשפט. שנית, מקום בו בית-המשפט התערב באופן הפוגע במגזר עסקי מסוים, יש בכוחה של רגולציה חקיקתית כדי לתקן את ההשפעות השליליות של התערבות השיפוטית.

ד"ר מורן אופיר (בית ספר רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה) הציגה את מחקרהּ בנושא תחכום משקיעים והשפעת הטיות התנהגותיות על השקעות במוצרים מובנים (Structured Products).

מטרת המחקר הייתה לזהות התנהגות שונה אצל סוגים שונים של משקיעים. המחקר התמקד בהשפעות של הטיות התנהגותיות על משקיעים קמעונאיים ומשקיעים מקצועיים. בין ההטיות שנבדקו היו ההטיה הרגשית (Disposition Effect), שבה משקיעים נוטים להמשיך ולהחזיק בהשקעות מפסידות ליותר מדי זמן מתוך תקווה לפיה הגורל יתהפך וההשקעה תתגלה כרווחית; והשפעת העדר (Herd Effect), לפיה עצם הפופולאריות של אפיק השקעה מסוים יש בכוחה למשוך משקיעים נוספים ללא קשר לביצועים האמפיריים אותו אפיק. כך למשל, חברה הודית תהיה יותר אטרקטיבית מחברה איטלקית, על אף נתונים זהים ותוצאות זהות בשנים האחרונות.

המחקר גילה כי הבדלים בנתונים האישיים של המשקיע לא משפיעים על רמת ההשפעה של ההטיות ההתנהגויות הללו. חרף זאת, מדינות רבות מגבילות ומסדירות משקיעים פרטיים הרבה יותר ממשקיעים מקצועיים. אם שני סוגי המשקיעים ניתנים להטיות באותה מידה, אולי ההגבלה היתרה אינה רלוונטית.

פרופ' ניתאי ברגמן (בית ספר סלון לניהול, MIT) הציג את מחקרו שעסק בפשיטת רגל והשפעות הדדיות. ביסוד המחקר עמדה השאלה האם יש לחברות פושטות רגל החצנות שליליות על חברות מתחרות? אם כן, פשיטות רגל עלולות להחמיר מחזור עסקי שלילי בסקטור מסוים כי אנשים יורתעו מלהשקיע שם.

דוגמה לאופן בו החצנה מעין זו עלולה להתרחש, הוא במצב בו חברת תעופה פושטת את הרגל. פשיטת הרגל שלה עלולה להביא להגדלת היצע המטוסים במשק, מאחר שהחברה תמכור את כל הצי שלה מחד, ותפחית את הביקוש למטוסים מאידך, מאחר שהיא לא תקנה יותר, דבר שעלול להשפיע על מחירי המטוסים באופן משמעותי.

חוקרים זיהו מצבים בהם מגזרים עסקיים יורדים בערכם, במקביל לפשיטת רגל של חברה באותו מגזר או במגזר נלווה. המחקר עד כה לא סיפק מענה לשאלה האם מדובר בקשר סיבתי או שמא ישנו משתנה נעלם שמשפיע על המגזר בכללותו, כך שהן פשיטת הרגל והן הדרדור במצבו של הסקטור נגרמו על-ידו.

מחקרו של פרופ' ברגמן בחן את שוק התעופה, ועקב אחרי חברות תעופה שניהלו ציים דומים לאלו של חברות שפשטו את הרגל. ההשפעה השלילית הייתה מאוד ברורה – חברות שניהלו ציים דומים הפסידו הרבה יותר מחברות אחרות במשק, מכיוון ששוויין של הערובות לאשראי שלהם (המטוסים) צנח משמעותית.

לתובנה זו עשויה להיות השפעות מרחיקות לכת על מדיניות פשיטת רגל. אפשר שממשלות צריכות להשקיע יותר במניעת פשיטות רגל, על דרך מענקים או סובסידיות, כדי להגן על שאר המשק. לכל הפחות, על ממשלות לשקול "השהיית נכסים" (stay on assets), ולגרום לפושטי רגל לחסל את נכסיהן לאורך זמן, על מנת למנוע הצפה של השוק.

מושב שלישי: קניין ומקרקעין

פרופ' פרנק מיכלמן (הרווארד) נשא דבריו תחת הכותרת "מה לחוקות ולכל זה?"

הנחה מקובלת היא כי יש צורך בקניין לקיומו של המשק, וכי לממשלה יש צורך בקיומו של קניין, אך אין צורך בחוקה לקיומו של קניין. מדוע, אם כן, ישנה זכות חוקתית לקניין? השאלה מקבלת חשיבות יתרה בהתחשב בכך שלעיגון חוקתי של זכות יש עלויות – הדבר פוגע בהליך הדמוקרטי (ובייחוד במדינות בהן ישנה ביקורת שיפוטית). נוסף על כך, עיגון חוקתי של זכות, חזקה עליו שיצריך פרשנות והגדרת הזכות על-ידי שופטים. פרשנות זו, בתורה, עלולה להוציא מגדר הזכות מקרים שלכאורה נחזים כזכות קניינית ברורה, ולחלופין, להכיל בגדרי הזכות מקרים בהם ברור לכול כי אין עסקינן בזכות קניינית, אך בשל פרשנות מרחיבה מוחלת בהם הגנה חוקתית.

עם זאת, יש לעיגון חוקתי השפעות חיוביות. ראשית, החוקה היא מסמך שמבטא את עקרונות היסוד של החברה. הוספת זכות לקניין מאותתת לכול שיש חשיבות עמוקה לקניין, העולה לרמת אינטרס אישי מהותי. יתרה על כן, יש בכך כדי להעביר מסר חד-משמעי לבתי-המשפט כי נכסים אינם "סתם" קניינו של אדם, אלא חלק ממגילת זכויות היסוד של כל פרט בחברה, ואין להתייחס אליהם בפזיזות. כמו כן, הדבר מעניק לבית-המשפט כלים לאזן ולווסת זכויות אחרות שנמצאות בחוקה.

פרופ' אמנון רובינשטיין (בית ספר רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה) העיר שבישראל, הזכות לקניין נכללה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו על-ידי מפלגות השמאל, שחששו שמפלגות חרדיות יפעלו נגד משקי חזירים ונגד בתי-כנסת רפורמיים. הזכות לקניין שימשה, במקרה הזה, כדי להגן על זכויות מרכזיות יותר לדמוקרטיה ליבראלית, כמו חופש הדת והדעה.

פרופ' לי אן פנל  (בית-הספר למשפטים, אוניברסיטת שיקגו) – הציגה את מחקרה בנושא קרקע ומידע.

במקרים רבים, סכסוכי שכנים ושימושים נוגדים בקרקע נובעים מבעיות של חוסר מידע. בעולם של מידע מושלם, בעיות כאלו לא היו מתעוררות, או למצער קל יותר היה ליישב את סכסוכים אלו מבלי להידרש להתערבות בית-המשפט. רוב המידע הרלוונטי קיים, אך הוא מפוזר, וקשה לאגד אותו בפורמט שימושי. הדרכים הקלאסיות לאגד את המידע (כמו למשל, קביעת מחירים, משא ומתן ישיר, תוכניות מתאר, והשתתפות ציבורית בתכנון מקומי) אינן יעילות דיין. האם בעולם המודרני על טכנולוגיית המידע ושיטות שיתוף המידע החדשות שבו, ישנן דרכים יותר טובות לאגד את המידע?

במספר תחומים, הבעיות נובעות דווקא מהיעדר מידע. כך, למשל, חסרה אינפורמציה על ההשפעות של שימושי קרקע מסוימים (מטרד מרעש, זיהום, וכו') על תכניות עתידיות לשימוש במקרקעין (היקף בנייה, שימוש המבנה), או על ההעדפות האמיתיות של הציבור. מיקור מידע המוני (crowd sourcing) מאפשר לקבל מידע בזמן אמת על השימוש במקרקעין מסוימים, על השפעות סביבתיות, על העדפות הציבור ביחס לתכנון עתידי וכדומה. שימוש נבון במידע מסוג זה יאפשר לועדות תכנון ולפרטים לעשות שימוש יעיל יותר במקרקעין המצוי ברשתם ברשותם.

פרופ' אמנון להבי (בית ספר רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה) הציג את מאמרו מושגים של כוח: שליטת הרוב ואחריויות בישויות משפטיות פרטיות.

תאגידים, ועדות שיתופיות ואיגודי פועלים, הם דוגמאות של ישויות שיתופיות שמוסדרות בחוק. ללא גופים כאלו, המאפשרים פעולה שיתופית של אנשים רבים החולקים אינטרסים דומים, קשה לדמיין כיצד העולם המודרני היה מתנהל. בעוד שכלכלנים מתייחסים אליהם כגופים דומים, משפטנים מתייחסים לכל אחד מהם בצורה שונה. פרופ' להבי טוען כי על אף השוני בהתפתחות היסטורית והכללים הספציפיים שמסדירים גופים אלו, לכולם יש מטרות ואתגרים בסיסיים משותפים, ולכן ניסיון להבין את יחסי הכוח ודרכי קבלת החלטות בתוך ארגונים אלו יכול להוביל לתיאוריה משפטית אחידה שתעזור למשפטנים להבינם.

על-מנת לפעול ביעילות, להפחית עלויות עסקה, וליצור התחייבויות אמינות, גופים שמנהלים עסקים באופן שוטף נוטים להתאגד וליצור ארגון מאוחד שיאפשר למי שעומד בראשו לנהל את כל ההליכים השוטפים מבפנים, מבלי להיות תלוי בכוחות שוק חיצוניים. מדובר באינטגרציה אנכית. בד בבד עם האינטגרציה האנכית, יש צורך בפעילות אופקית שיתופית, כלומר יצירת דרכי פעולה שיסדירו את יחסי הכוחות בתוך הארגון באופן שיימנע את תופעות ה-commons או ה-anti-commons. כדי לעשות כן, חברי הארגון חייבים ליצור התחייבויות אמינות בינם לבין עצמם, וזה נעשה לרוב דרך שלושה מנגנונים: העברת נכסים מחברי הארגון לארגון עצמו; העברת סמכויות לנציגים או גוף חיצוני ועצמאי כמו דירקטוריון; ומשילות הרוב בנושאים שדורשים קבלת החלטות באופן ישיר.

החוק מתייחס לכל סוג של ארגון באופן שונה. תפקיד החוק בהסדרת כוחם המשפטי של ארגונים אלו, הוא לוודא שהכוח הארגוני לא יוצא משליטה ולא משמש ככלי לנצל או לעשוק את המיעוט או את החברים החלשים. אצל תאגידים ציבוריים לדוגמה, ישנה הבנה כי קיימים רוב ומיעוט קבועים יחסית בקרב בעלי המניות. הכוח המשפטי נועד לאזן את המגרש, ולוודא כי כל הפעלה של כוח נעשית באופן הוגן. בבתים משותפים, לעומת זאת, ההנחה היא כי קיים שוויון בין החברים, וכי יחסי רוב ומיעוט משתנים לפי הסוגיה הנדונה. לכן יש צורך ברוב פשוט כדי לקבל החלטות לרווחת הכלל, אך נדרשת הסכמה כמעט פה-אחד להחלטות שמטיבות עם חבר מסוים או עם קבוצה מסוימת, וכן לקבל החלטות שמשפיעות למפרע. באיגודי פועלים, הכוח הארגוני מושפע מכוחות פנימיים כגון קשרים פוליטיים, אינטרסים פרטיים, והיררכיות פנימיות. תפקיד המשפט הוא ליישר את העיוותים שעלולים להיווצר כתוצאה מכוחות אלו, ולהטיל חובת נציגות "הוגנת" על מקבלי ההחלטות, דבר שאינו פשוט או ברור כלל.

כאמור, בכל אחד מהארגונים הללו יש צורך בכללים שונים על-מנת לווסת את הכוח הארגוני הפנימי הייחודי להם. אולם הכללים שייבחרו בכל שיטת משפט יהיו שונים,  זאת מכיוון שיש שוני בתפיסות הכוח בין כל חברה וחברה. הבדלים תרבותיים, כלכליים, והיסטוריים משפיעים על הערכת הכוח בכל חברה באופן שמייחד חברות ושיטות משפט בנושא זה. מחקר שחודר לתוך הארגונים השונים ומשווה את ההסדרים המשפטיים שקיימים עבורם בשיטות משפט שונות, יכול לתרום רבות להבנת הישויות המשפטיות השיתופיות.

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירועים אקדמיים, מהדורה מקוונת, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על סקירה: סימפוזיון ממשלות ושווקים, פרספקטיבות חדשות

  1. פינגבאק: סקירת חדשות מעולם המשפט | 21.3.2013 | משפט ועסקים

  2. פינגבאק: סקירת חדשות מעולם המשפט | 28.6.2013 | משפט ועסקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s