סקירה: הכנס השנתי של האגודה הישראלית למשפט וכלכלה – מושב רביעי – מערכת המשפט

ביום 31 בדצמבר 2012 נערך במרכז הבינתחומי הרצליה, הכנס השנתי של האגודה הישראלית למשפט וכלכלה. הכנס נפרש על-פני ארבעה מושבים, אשר עסקו בדיני תאגידים וניירות ערך, בדיני נזיקין, בדיני תחרות וקניין רוחני ובמערכת המשפט. מערכת "משפט ועסקים" סיקרה את הכנס, ולהלן עיקרי הדברים.

מושב רביעי:מערכת המשפט

ד"ר יהונתן גבעתי (האוניברסיטה העברית) הציג את מאמרו המשותף עם ד"ר אורן רגבי וד"ר איתי אתר Organizational Structure, Police Activity and Crime.

המאמר עוסק בהשלכות הרפורמה באחריות על בתי המעצר בישראל, אשר הועברה מן המשטרה לשירות בתי הסוהר באופן הדרגתי בין השנים 2007–2008. השערת המחקר הייתה כי החצנת עלויות המעצר על שירות בתי-הסוהר תשפיע על כמות המעצרים, סוגם ואיכותם (פרמטר הנמדד לפי ההסתברות להגשת כתבי אישום), דבר אשר יגרום לירידה בהיקף הפשיעה, באמצעות הרתעה והגדלת מספר העבריינים המצויים במעצר.

ניתוח הנתונים שנאספו על היקף המעצרים והפשיעה בישראל בין השנים 2006 ל-2009 מראה גידול דרמטי בכמות העצורים לאחר ביצוע הרפורמה. נוסף על כך, הובילה, הרפורמה הובילה לגידול של  11% באורך המעצרים בשל הפרת סדר ציבורי ועבירות רכוש.

המחקר מצביע על כך שבעבר עבירות אלו נאכפו פחות (בהסתמך על כמות המעצרים והגשת כתבי האישום), ואילו לאחר הרפורמה ניתן לזהות מגמת עלייה בכמות המעצרים ובאורכם. ואילו מנגד, חלה ירידה באיכות המעצרים. נראה כי לאחר השינוי במבנה הארגוני, לאור הגברת האכיפה והמעצרים, חלה ירידה בהיקף הפשיעה בעבירות מסוג רכוש והפרת סדר ציבורי.

ד"ר שי דותן (האוניברסיטה העברית) הציג את מאמרו When Does Complementarity Improve Deterrence. המאמר בוחן איזה מבין כללי הסמכות השיפוטית, כלל הסמכות הקומפלימנטרית (משלימות) מול כלל סמכות הפריימרי (קדימות) יפעל להרתעה בצורה מיטבית בבית-הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג (ICC).

חוקת בית-הדין הפלילי הבין-לאומי קובעת כי לבית-הדין ישנה סמכות משנית לסמכות השיפוט הלאומי, היינו סמוכה משלימה. לפי כלל זה, קיימת קדימות למערכת משפט הלאומית לחקירה והעמדה לדין בגין הפשע. ד"ר דותן טוען, כי במידה והתועלת בפתיחת חקירה פלילית ומשפט גדולה מן העלות, אזי המדינה תשפוט את פושע המלחמה. מאידך, במידה והעלות גדולה מן התועלת אז יש חשיבות לבין הדין הבין-לאומי שיכול לתת תמריץ למדינה לפתוח בהליך פלילי.

הכלל הקומפלימנטרי אכן יוצר אצל המדינה אינטרס משמעותי לפתוח בהליך מסוג זה, אך קיים חשש כי המדינה תקיים הליך "משפט כוזב". המאמר מציע להבחין בין מדינות מתוקנות, בהן יתקיים הליך הוגן וראוי, ומדינות מושחתות, בהן קיימת מידה של סבירות לטיוח תיקים ועבירות פליליות.

ראשית, בוחן הכותב את התמריצים של החיילים והקצינים לבצע פשעי מלחמה: במידה וכל המדינות היו מתוקנות אז יש להחיל את עקרון המשלימות, שכן אין חשש לטיוח וכל מדינה תעשה כמיטב יכולתה למצות את הדין. מנגד, לו כל המדינות היו מושחתות אז יש להחיל את עקרון הקדימות.

מאחר שעסקינן במאזן כמעט שווה בין מדינות מתוקנות למושחתות יש לבחון דרך ביניים. המאמר בוחן שלוש חלופות אפשריות. הראשונה, שינוי ביכולות השיפוט של בית-הדין נפסלת שכן קיים קושי רב בשינוי באמנת רומא לאור שריונה. חלופה שנייה היא שינוי כללים על דרך של פרשנות – קביעה של סטנדרטים לפתיחת חקירה על-ידי בית-הדין הבין-לאומי (ראו, לדוגמה, את עניין קניה). חלופה שלישית היא הבניית כללים שונים למדינות שונות, לייצר מצב שבו מדינות מצטרפות באופן וולונטרי למשטר אחר תחת אותו בית-דין. יש צורך לתת אינטרס למדינות אלו להצטרף למשטר הנכון. טענת המאמר היא כי מדינות מושחתות ירצו להוכיח את עצמן בפני הקהילה הבין-לאומית ועל-כן יראו נכונות להיכנס למשטר מסוג פריימרי.

 מאמרם של פרופ' אייל זמיר, פרופ' אילנה רייטוב וד"ר דורון טייכמן (האוניברסיטה העברית), Seeing is Believing: The Anti-Inference Bias.

מחקרים רבים טוענים כי אנשים מסתייגים מהטלת אחריות על בסיס ראיות נסיבתיות בלבד, גם מקום בו הראיה הנסיבתית יותר אמינה מאשר ראיה ישירה. נסיונות עכשיוויים לתת הסברים לדפוסי התנהגות אלו מתמקדים בגורמים כגון הנטייה האנושית לייחס הסתברויות סובייקטיביות נמוכות לראיות נסיבתיות, טבעה הסטטיסטי של ראיה מסוג זה, והעובדה כי ראיה ישירה יכולה לשלול בקלות ניכרת כל תיאוריה עובדתית לגבי מחויבות.

המאמר מתאר מערך בן ארבעה ניסויים המראים כי גם כאשר הגורמים לעיל ניתנים לשליטה, חוסר הרצון להטיל אחריות בהסתמך על ראיות נסיבתיות נותר בעייתי. כך למשל, אנשים מגלים יותר נכונות להרשיע נהג במהירות מופרזת על בסיס מצלמת תנועה מאשר על בסיס שתי מצלמות המתעדות באותו זמן בדיוק מכונית החולפת על פניהן – כאשר מהירות הרכב בחלק הרלוונטי של הכביש ניתנת להסקה.

בדיקה אחרת בחנה את נכונותם של אנשים להרשיע נהג אוטובוס, שעצר בצד לאור תקלה באוטובוס,  בעבירה של הסעה מעבר לכמות המותרת על סמך בדיקתו של השוטר. במקרה זה, מחד עמדה האפשרות כי השוטר ספר 54 נוסעים (בניגוד ל-50 המותרים) ואפשרות שנייה הייתה כי יזמין שני מיניבוסים (25 איש כל אחד) ואז ימצא כי נשארו עוד 4  נוסעים נותרים. במבחן זה עלה כי  הנכונות להרשיע עומדת על 64% במקרה הראשון, ואילו באפשרות השניה עומדת היא על 38%. יחד עם זאת שממצאים אלו אינם בהכרח  מפריכים את התיאוריות הקיימות, הם מראיםם כי אותן תיאוריות הן חלקיות ומצביעים על קיומה של הטייה עמוקה כנגד הטלת אחריות בהסתמך על היסק.

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירועים אקדמיים, מהדורה מקוונת, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s