סקירה: שולחן עגול "בין עופרת יצוקה לעמוד ענן" – מבט ראשוני על יישומו של המשפט הבינלאומי

ביום ה-9 בינואר 2013 נערך במרכז הבינתחומי הרצליה, פאנל במתכונת של שולחן עגול הדן בסוגיות ראשוניות העולות ממבצע "עמוד ענן" בהשוואה למבצע "עופרת יצוקה" לאור המשפט הבין-לאומי. הפאנל דן בשאלות הנוגעות, בין היתר, להשפעת המשפט הבין-לאומי על הפעולות הצבאיות בשני המבצעים; להתייחסות החברה האזרחית לאירועים; וכן ליכולות ההגנה האקטיבית של ישראל ("כיפת ברזל"), והשפעתן – אם בכלל –  על בחינת עקרון המידתיות המעוגן המשפט הבין-לאומי ההומניטרי. מערכת "משפט ועסקים" סיקרה את האירוע, ולהלן עיקרי הדברים.

אלוף (מיל') אביחי מנדלבליט (המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת-תל אביב) "בין 'עופרת יצוקה' לבין ' עמוד ענן' – שינוי בתפיסה המשפטית של הלחימה בצה"ל, האומנם?"

בבחינה ראשונית של הנתונים נראה כי במבצע עמוד ענן היו הרבה פחות נפגעים מאשר במבצע עופרת יצוקה, בצד זאת, באופן מפתיע אולי, אחוז הפגיעה באזרחים ביחס לכמות ההרוגים הכוללת היה גדול יותר בהשוואה לאותו יחס במבצע עופרת יצוקה. אולם בדיקה והשוואה  מעמיקה יותר ונכונה יותר תגלה שהן מספר הנפגעים והן היחס בין לוחמים לבין אזרחים היה דווקא דומה.  ראשית, בניגוד למבצע עופרת יצוקה, בו נהרגו 365 לוחמי חמאס כבר במכת הפתיחה של המבצע, הרי שבפתיחת מבצע  עמוד ענן התבצע סיכול ממוקד של אדם אחד – ראש הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד אלג'עברי – אשר בעקבותיו ירדו כל אנשי חמאס למחתרת ולכן הפגיעות בלוחמי החמאס במבצע עמוד ענן היו פחות מתוכננות מראש וממוקדות ויותר מזדמנות. נוסף על כך, כאשר מבצעים השוואה בין המבצעים יש לקחת בחשבון כי במבצע עמוד ענן לא התבצעה כניסה קרקעית, בה הפגיעה בכמות האזרחים הלא מעורבים היא, לרוב, גדולה יותר. לכן, השוואה נכונה בין המבצעים צריכה להתייחס לשבוע הראשון של מבצע עופרת יצוקה, בניכוי היום הראשון לאותו מבצע וללא השבוע האחרון למבצע עופרת יצוקה, בו הייתה פעילות קרקעית רחבה. השוואה שכזו בין כל מבצע עמוד ענן, שארך כשבוע וכלל רק תקיפות אוויריות לבין השבוע הראשון של מבצע עופרת יצוקה (בניכוי היום הראשון כאמור), שכלל גם הוא תקיפות אוויריות, מגלה נתונים דומים, הן מבחינת היקף הנפגעים והן מבחינת היחס בין לוחמים לאזרחים נפגעים.

הנתונים הדומים נובעים, בין השאר, גם מכך שהתפיסה המשפטית של צה"ל בלחימה בשני המבצעים הייתה בסך הכל דומה.  השינוי המשמעותי ביותר בהתנהלותה המשפטית של מערכת הביטחון היה לאחר מלחמת לבנון השנייה, בה הוחלט להעמיק את הייעוץ המשפטי עד לרמת האוגדה, כולל. מאותו זמן, המפקדים הכירו את הליווי המשפטי ופעלו עמו. גם  אחרי מבצע עופרת יצוקה נערך תחקור ובעקבותיו הופקו לקחים בצה"ל, אך היקף הייעוץ המשפטי נותר על כנו לא שונה. דו"ח גולדסטון אחרי מבצע עופרת יצוקה, אשר גרר גל ביקורת משמעותי כלפי ישראל,השפיע במידה מסוימת על צה"ל, אולם זאת בעיקר בהיבט התודעתי ולא על היקף הייעוץ המשפטי. בצד זאת, מפקדים בדרגות זוטרות מכירים ומייחסים חשיבות רבה יותר למשפט הבין-לאומי – תופעה המכונה "אפקט גולדסטון". המפקדים הבינו שלגיטימציה לפעולה הצבאית היא חלק בלתי נפרד מן המבצע ולכן כמות הסיכונים שהם לוקחים היא קטנה יותר. השינוי בהבנה מתבטא גם בקרב מקבלי ההחלטות, אשר מעניקים חשיבות רבה לחזית התקשורתית והמשפטית כחלק אינטגראלי-מהותי מניצחון במערכה כללית. השינוי המשמעותי ביותר הוא ההבנה של הסיכונים אשר השתרשה בדרג המדיני- פוליטי והצבאי. בהיקף הייעוץ המשפטי לא היה שינוי בעקבות מבצע עופרת יצוקה ופרסום דו"ח גולדסטון. יתר על כו, בצד הקשיים, שהערים דו"ח גולדסטון, חשוב לומר כי למאבק בו היו גם השלכות חיוביות. לטווח הארוך, אנו רואים יותר הבנה לעמדות של צה"ל בקהילה הבינלאומית. לאחר מאמר החרטה של יו"ר ועדת גולדסטון – השופט ריצ'רד גולדסטון – השתנתה התפיסה העולמית של המלחמה מול ארגוני טרור, וכיום המלחמה נתפסת כמלחמה א-סימטרית, שכל העולם המערבי הוא צד לה. תחת תובנה זו חופש הפעולה לנוהגים לפי כללי המשפט הבין-לאומי דווקא גדל.

עו"ד תמר פלדמן (האגודה לזכויות אזרח) "מהפרט אל הכלל, אם בכלל: ניתוח תגובות ארגוני החברה האזרחית בישראל לאירועי הלחימה בעזה"

דרך ניתוח ההבדלים בין תגובות ארגוני החברה האזרחית בישראל לכל אחד מהמבצעים ניתן ללמוד על השוני בהתנהלותה של הלחימה. בישראל ישנם 11 ארגוני זכויות אדם מרכזיים אשר עוסקים בשטחים הכבושים. לא כולם עוסקים בעזה באופן שוטף. הארגונים עובדים תמיד בתיאום ומשתפים פעולה בנושאים מסוימים, אבל רק לעתים חוברים כולם יחד לאמירה ופעולה משותפת.  בעופרת יצוקה נוצרה קואליציה רחבה של ארגונים שפעלו בשיתוף פעולה יוצא דופן, כולל קריאות משותפות לרשויות, הודעות לעיתונות והפעלת בלוג משותף. הסיבה לכך הייתה התחושה המשותפת, כבר מתחילתו של המבצע, עם מכת האש הראשונה והמסיבית של צה"ל על מסדר השוטרים, שמדובר בעימות בסדר גודל אחר מאלו שקדמו לו ושנחצים קווים אדומים באופן שמחייב תגובה מיוחדת. משלביה הראשונים של הלחימה התעוררו חששות כבדים בקרב הארגונים להפרה של דיני המלחמה, בין היתר בעקבות התקיפה של בית-החולים של הסהר האדום, התקפות של צוותים רפואיים ואמבולנסים, החשכת הרצועה ודיווחים על ירי לעבר אזרחים ואזרחיות שנשאו דגל לבן. בתאריך ה-14 בינואר, כשהלחימה בעיצומה, התבררו ממדי הנזקים, והארגונים, בצעד חריג, פנו לעולם בבקשה לסיוע הומניטארי דחוף. לאחר המבצע, עם פרסום דו"ח גולדסטון והביקורות הרבות כלפי ישראל, התמקדו ארגוני זכויות האדם בניהול החקירות ודרשו מהרשויות לקיים חקירות נאותות, שיעמדו בסטנדרטים הבינלאומיים. ייתכן כי אם ישראל הייתה לוקחת אחריות על מעשייה בצורה מיידית ונטולת פניות תוך ביצוע חקירות מלאות של האירועים והחשדות להפרות של דיני המלחמה, הביקורת כלפי ישראל הייתה קטנה יותר. דוח גולדסטון והסערה שהתעוררה סביבו הם מרכזיים ביותר להבנת ההתנהלות הצבאית בעמוד ענן, כמו גם את תגובות הארגונים לעימות הזה. ארבע שנים חלפו מאז הסתיים מבצע עופרת יצוקה ובמהלכן היה משט המרמרה וההקלות בסגר בעקבותיו. לאורך השנים היו גילויים מטרידים לגבי מדיניות הסגר, אך נראה שבסופו של דבר, בשלוש שנים האחרונות עזה נדחקה מהשיח הציבורי, עד למבצע עמוד ענן. למרות שחלפו כמה שנים התברר שהפצע של עופרת יצוקה או גולדסטון עדיין לא הגליד. לכן, ביומו הראשון של מבצע  עמוד ענן ארגוני זכויות האדם נכנסו לכוננות ספיגה. אולם, לאור היקף הפגיעות בימים הראשונים, נראה היה כי מבצע זה שונה במהותו ובהתנהלותו ממבצע עופרת יצוקה. הפגיעה הממוקדת יחסית במטרות צבאיות על-ידי כוחות צה"ל בימי הלחימה הראשונים, הבהירו כי התקיפה פרופורציונאלית יותר.

תגובות הארגונים מימי הלחימה הראשונים מבטאות את ההכרה בשוני בלחימה לצד חשש גדול מפני מה שעלול להיות: ההודעות היו כלליות באופיין, לעומת הקריאות הקונקרטיות שאפיינו את עופרת יצוקה. הצורך ליישם את לקחי עופרת יצוקה הדהד ברבות מתגובות הארגונים, כמו גם בשיח הציבורי. ארגון "בצלם" דרש ליישם את לקחי עופרת יצוקה ומנה את הכללים המכוונים. רופאים לזכויות אדם דרשו להימנע ממשגי עופרת יצוקה ולהיזהר מפגיעה בצוותי הצלה וחירום. היו ארגונים, כמו גישה, שהדגישו את ההקשר – הסגר על עזה, השליטה של ישראל על המעברים והעימות המתמשך. האגודה לזכויות האזרח השמיעה קריאה כללית להימנע מפגיעה באזרחים, ושמירה על דיני המלחמה הבין-לאומיים משני הצדדים. כפי שניתן לראות, הארגונים שבדרך כלל פונים לרשויות עם פניות קונקרטיות הגיבו בכלליות או לא הגיבו בכלל.

לאחר מספר ימים, כאשר צה"ל החל לירות לאזורי אוכלוסיה צפופים יותר בהם הרס התשתיות היה משמעותי יותר ומספר ההרוגים שאינם מעורבים בלחימה גדל, התמונה השתנתה וארגונים נוספים לצאת בקריאות יותר נקודתיות. החששות מפני העדר הבחנה וחוסר מידתיות גברו והפחד מהסלמה התעצם. לארגונים היה חשוב להביע את החששות האלו ולהעביר מסר ברור שעופר יצוקה היא לא אמת המידה. העובדה שעופרת יצוקה הייתה אם כל הזוועות לא הופכת כל זוועה אחרת לפחות מזעזעת ולא מכשירה הפרות של המשפט הבינלאומי.

ניתן ללמוד מכך שבעוד שמבצע עופרת יצוקה הוא מבצע שהתחיל בפגיעות עצומות והסתיים בפגיעות עצומות, מבצע עמוד ענן התחיל בצורה מתונה. כמות הפגיעות בימים הראשונים הייתה נמוכה אך היכולת ליישם את הלקחים ממבצע עופרת יצוקה הייתה מוגבלת מכיוון שלא הושגה הפסקת אש אחרי הוכחת עוצמת הכוח של ישראל. לכן, המבצע עבר למעגלים השני והשלישי תוך פגיעה בחיי אזרחים. בשלב זה גברו חששותיהם של ארגוני זכויות האדם, והדבר ניכר בתוצאות המבצע בימיו האחרונים, שבאה לידי ביטוי בעליה באחוזי הפגיעה בגורמים לא מעורבים.

במהלך המבצע ועם סיומו עלו חשדות להפרת דיני הלחימה ונשמעו דרישות לחקירות. גורמי הביטחון הזדרזו להודיע שיפתחו בחקירות, אולם אלו עדין לא התבצעו במלואן וחלק מן הדוחות עדיין לא התפרסמו. כרגע עוד מוקדם לקבוע אם המערכת הפנימה את לקחי עופרת יצוקה ברמת הבירור והחקירה.

ד"ר עמיחי כהן (הקריה האקדמית אונו) "להניח כיפת ברזל על החוק? נשק הגנתי, משפט בינלאומי הומניטארי ועקרון המידתיות – ההשלכות המשפטיות של השימוש במערכת כיפת ברזל"

מבצע עופרת יצוקה ומבצע עמוד ענן שונים. כמות ההרוגים וכמות ההרס לתשתיות היו נמוכים יותר בעמוד ענן ולכן ההתנגדויות והתגובות לא היו באותו קנה מידה. מה ששונה באופן בינארי בין שני המבצעים הוא השימוש בכלי נשק הגנתי כחלק אינטגראלי מהמאמץ המלחמתי  ומהניצחון. ההישג המשמעותי של ישראל הוא ההרתעה שנוצרה כלפי חמאס, אשר מתבססת בחלקה על התמודדות כיפת ברזל עם הנשק של חמאס באופן אופרטיבי. על-פניו נדמה כי כיפת ברזל היא כלי נשק הגנתי שאינו כפוף לדיני המלחמה, עם זאת, ישנם מספר מקומות בהם יש לבחון את הסוגיות הנוגעות לכלי נשק במשפט.

נניח היפותטית כי ההסתברות ליירוט טיל קסאם קרובה למאה אחוזים. האם כאשר חוליית טרור יורה מקרב אוכלוסייה אזרחית, וההסתברות לפגיעה בגורמים לא מעורבים גדולה יותר, מתקיים עיקרון המידתיות ביירוט אותה חוליה? עיקרון המידתיות אוסר על פגיעה מופרזת באזרחים ביחס ליתרון הצבאי שיצא מהמתקפה. כלומר במקרה הספציפי, עיקרון המידתיות אינו מתקיים. עם זאת, בהסתכלות כללית על מכלול הנסיבות בו המחבלים מנסים לבצע ירי חוזר ונשנה מתוך אוכלוסיה אזרחית על-מנת לקבל "חסינות", מתקבלת שאלה מורכבת על תוקפה של יצירת הרתעה באמצעות פעולה צבאית כפעולה מידתית.

האם קיומה של כיפת ברזל בעורף צריכה להילקח בחשבון בהפעלת הכוח בתקיפה? למעשה האם ניתן לדרוש ממדינה בעלת יכולות טכנולוגיות גבוהות יותר להקפיד יותר על השימוש בכוח, כלומר, האם הדרישה ממדינות מפותחות יותר היא גבוהה יותר. לפי פרופ' גבריאלה בלום (אוניברסיטת הרווארד), הדרישה השונה היא לגיטימית. לטענתה, יש לבחון "רווחה הומניטארית מצרפית", המודדת כיצד ניתן להגן על יותר אזרחים. אם דרישות גבוהות יותר ממדינות מפותחות יותר יביאו לתוצאה זו אז נדרוש אותה. מהתזה הזו ניתן להסיק שכאשר למדינה ישנו נשק הגנתי חלה עליו חובה להפעיל אותו. על פני השטח נדמה כי כיפת ברזל אכן מצמצמת את היקף הפגיעה באזרחים, אולם השימוש בנשק הגנתי הוא יקר ( 50,000$ לטיל בודד X 1500 יירוטים), נתפס כאקט תבוסתני תחת הישג צבאי, ומוגבלות ההגנה מאלצת את המדינה לבחור על איזה אזרחים יש להגן. כמו כן, השימוש בכיפת ברזל מאפשר לגורמים פוליטיים יד קלה יותר על ההדק, שכן הסיכוי שאזרחים מן הצד השני ייפגעו קטן, ולכן הפחד של המדינות מלצאת לאקט מלחמתי קטן. כלומר, כאשר אין פחד מן הקסאם ההחלטה בדבר יציאה למבצע תהיה פשוטה יותר, שכן כמות האזרחים הפוטנציאלית שתינזק תהיה קטנה יותר. מנגד, כאשר מדינה אינה חוששת מפגיעת טילים הלגיטימציה למלחמה קטנה.

לטענת ד"ר דפנה ריצ'מונד ברק (המרכז הבינתחומי, הרצליה) השינוי המשמעותי חל במערכות התודעה ובתקשורת ולא בהיבט המשפטי.

על פי פרופ' יורם שחר (המרכז הבינתחומי, הרצליה), בעוד במשפט פלילי האינטואיציה אומרת לנו כי יש להגן על החלש מפני החזק, עולם המשפט הבין-לאומי טרם הגיע לתובנה זו, על אף נכונותה. לדוגמה, כאשר אדם מתגונן מפני אדם חלש ממנו בהרבה, במקום בו יוכל למנוע את הנזק על-ידי החזקת אותו אדם לא ניתנת לו לגיטימציה להשתמש באמצעים רדיקליים יותר (למשל כלי נשק). ניתן להבין מכך שאכן לחזק ישנן יותר חובות. עם זאת, לטענת ד"ר כהן, על-מנת להחיל דין זה יש לקבוע מהו חזק ומהו חלש, ובהיעדר מדד אובייקטיבי יש להתייחס לכל המדינות בצורה זהה.

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירועים אקדמיים, מהדורה מקוונת, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s