ועדת הפרלמנט האירופי בנושא חרויות האזרח אישרה לאחרונה חקיקה נרחבת אשר מטרתה לספק הגנה על הזכות לפרטיות של גולשי האינטרנט במדינות האיחוד. מדובר בהשפעה נוספת של חשיפת תוכנת המעקב PRISM בה משתמש ממשל אובמה בארצות-הברית כאמצעי ניטור על אזרחי המדינה. החקיקה החדשה תעניק כוח לגולשים באינטרנט לדרוש מחברות כמו Google למחוק מידע פרטי רגיש הנאסף עליהם. אם כי יש הטוענים כי בחקיקה החדשה קיימות פירצות שיאפשרו לעסקים להציג את איסוף המידע כאינטרס לגיטימי לטובת שיפור השירות עבור הצרכנים.

 בקליפורניה נחקק חוק חדש המחייב אתרי אינטרנט רבים לגלות מידע נוסף לגבי הדרך בה הם עוקבים אחרי הגולשים. החוק קובע כי אתרי אינטרנט שאוספים מידע אישי על הגולשים חייבים לגלות כיצד הם מגיבים להגדרת Do-Not-Track בדפדפן, והאם צדדים שלישיים יכולים לאסוף מידע אישי דרך האתר. אומנם, החוק דורש שקיפות ולא מעבר לכך, מה שהוביל את אריק גולדמן (Santa Clara University School of Law) להציג בבלוג שלו את המרוויחים והמפסידים מהחקיקה הזאת. גולדמן טוען כי בראש רשימת המפסידים נמצאים אנחנו, הגולשים, שממילא לא קוראים את "מדיניות הפרטיות" של האתרים, אך כן נוטים לקבל ללא ערעור את הגדרות ברירת המחדל של הדפדפן. מכיוון שמשמעות המונח "מעקב" היא עמומה ובלתי ברורה עבור המשתמש הפשוט, השקיפות אותה החוק מנסה לייצר תגרום לגולשים להעריך יתר על המידה את ההגנה עליהם, אף שבפועל הם עדיין ממשיכים להיות נעקבים.

 במאמרו, How Law Made Silicon Valley, מציע אנופאם צ'אנדר (University of California) הסבר חדשני לעלייתו המטאורית של עמק הסיליקון וביסוס מעמדו בסחר הגלובלי. בניגוד להסברים המקובלים בתחום, המתמקדים בגישה גיאוגרפית להון סיכון ולאוניברסיטאות מובילות, צ'אנדר טוען כי הצלחתו של עמק הסיליקון התאפשרה בזכות חקיקה מהפכנית שהובילו מחוקקים ושופטים אמריקניים על-מנת לקדם את פיתוחם של מיזמי אינטרנט, ובעיקר רפורמות שצמצמו בצורה דרמטית את הסיכון הכרוך בהפרת זכויות יוצרים, כמו גם שינויים בתחום דיני הפרטיות.

 בית-המשפט לערעורים פליליים בטקסס פסק כי החוק שאוסר על שידול אינטרנטי של קטינים אינו חוקתי, שכן הוא מפר את הזכות לחופש ביטוי המעוגנת בתיקון הראשון לחוקה האמריקאית. בית-המשפט קבע כי תחולת החוק רחבה מדי, וכי כל מה שהוא אוסר כבר אסור לפי חוקים אחרים, או מוגן על-ידי הזכות לחופש הביטוי. השופטים ציינו כי הגדרות החוק רחבות מספיק כדי לאסור שיחות על הספר "חמישים גוונים של אפור" או ההופעה האחרונה של מיילי סיירוס, ועל כן הוא אינו עומד במבחנים החוקתיים ויש לבטלו.