סקירת חדשות מעולם המשפט | משפט פלילי | 28.11.2013

 רגע לפני הוצאתו להורג בזריקת רעל של הרוצח רונלד פיליפס, דחה מושל מדינת אוהיו שבארצות-הברית, ג'ון קסיש, את ביצועהּ. הסיבה לדחייה הייתה רצונו של הנידון למוות לתרום את איבריו. אירוע זה מעלה תהיות רבות באשר לכנות רצונו של פיליפס, אשר ייתכן וכל כוונתו היא לדחות את קיצו, אך גם שאלות מוסריות ואתיות. מעבר לבריאותם הלקויה של האסירים הנידונים למוות, בקשות מסוג זה יחייבו את שינוי שיטת ההוצאה להורג על-מנת שלא לפגוע באיברים, וכן העמדת צוות כונן של רופאים לאורך ההליך כולו. עולה גם שאלה מן הכיוון השני: האם יש לאפשר למשפחות המושתלים זכות בחירה באשר למקור האיברים, עת שמדובר בנידון למוות. בנוסף, יש לבחון את השלכות העניין על מוסד ההוצאות להורג בכללותו, וכי האם אין חשש כי הדבר יהווה תמריץ למושבעים ולשופטים לגזור עונשי מוות מתוך הנחה כי האיברים יתרמו. 

 בית-המשפט העליון של ארצות-הברית בעניין Woodward v. Alabama דחה את בקשתו של רוצח לדון בחוקיות סמכות שופט במדינת אלבמה, שהטיל עליו גזר-דין מוות בניגוד להחלטת חבר המושבעים. בדעת המיעוט טענה השופטת סוטומאייר כי ישנן רק שתי מדינות נוספות, פלורידה ודלאוור, בהן לשופטים יש הסמכות להפוך החלטת חבר מושבעים להטיל גזר דין מוות, אך רק באלבמה השופטים משתמשים בה לעיתים קרובות מאוד. לדעתה, הגישה של אלבמה אינה עומדת בשורה אחת עם מספר החלטות של בית-המשפט העליון המחזקות את מעמדו של חבר המושבעים במתן גזר-הדין, ונובעת מלחצים פוליטיים המופעלים על השופטים, הנבחרים על-בסיס מפלגתי, ועל-כן יש לבחון אותה מחדש.

 מקרי אלימות במשפחה הפכו מזמן ל"מגיפה עולמית", ועדיין לא לכל הקרבנות יש את אותם כלים שיאפשרו להם להשתחרר מכבלי האלימות וההתעללות ולצאת לחופשי. בחברות סגורות ובקהילות דתיות מסוימות, מוצבים בפני הקרבנות מכשולים שונים, אשר משפיעים על יכולתם ורצונם לדווח, לברוח ולשתף פעולה עם רשויות החוק. במאמרה, In God's Shadows: Unveiling the Hidden World of Domestic Violence Victims in Religious Communities, מנסה מיכל גלעד (University of Pennsylvania Law School) להעניק הצצה ייחודית לתוך אותו עולם נסתר של קרבנות למעשי אלימות בחברות אלו, ולהתיר מעט את הסבך מעל המורכבות של הנושא הרגיש הזה. המחברת גם מציעה כיצד יש לטפל ולהתייחס לנושא.

 משמעות הטלת אחריות על שותף לעבירה היא כי אדם נושא באחריות על פשע שהוא עצמו לא ביצע, וזאת כל עוד הנאשם – השותף לעבירה –  סייע או שידל את המבצע, ועשה זאת עם היסוד הנפשי הדרוש. מהותו של היסוד הנפשי הנדרש במקרים אלו הייתה שנויה במחלוקת במשך עשרות שנים. במאמרו, The Mens Rea of Accomplice Liability: Supporting Intentions, מציע שריף גירגיס (Princeton University) דרך חדשה להגדיר את היסוד הנפשי של השותף לעבירה, אשר אינה מבוססת על הציפיות לביצוע העבירה, אלא על הציפיות ביחס להתנהגותו של מבצע העבירה בלבד.

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה מהדורה מקוונת, סקירת חדשות מעולם המשפט, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s