סקירת חדשות מעולם המשפט | משפט אזרחי | 5.6.2014

 חברת הנעליים .Vibram USA Inc חתמה על הסכם פשרה בתובענה ייצוגית לפיו תפצה את לקוחותיה ב-3.75 מיליון דולר, בעקבות מצג שווא של נעלי ריצה בעלות חמש אצבעות שמייצרת החברה. החברה פרסמה את הנעליים כמוצר פורץ דרך בעל סגולות רפואיות המפחית פציעות וכאבים בזמן ולאחר ריצה, וטענה כי פרסומים אלו מגובים במחקר רפואי מקיף. טענה זו נדחתה על-ידי מומחים, ובפועל התברר כי הנעליים אף מעלות את הסיכוי להיפצע. במסגרת ההסכם, החברה תחזיר בין 20 ל-50 דולר לכל לקוח שרכש את הנעליים, ובנוסף, החברה התחייבה לחדול מפרסום תכונות רפואיות לנעליים ללא גיבוי בנתונים המבוססים על מחקר אמפירי.

 חברת פנדורה, השולטת ב31% משוק הרדיו האינטרנטי בארצות-הברית, נתבעה לאחרונה בבית-המשפט העליון של מדינת ניו-יורק על-ידי חמישה תאגידי מוזיקה מהמובילים בעולם, ביניהם Sony ו-Warner, בגין אי-תשלום תמלוגים עבור יצירות מלפני שנת 1972. החקיקה הפדרלית הנוגעת לזכויות יוצרים בארצות-הברית מגינה אך ורק על יצירות שנוצרו החל משנת 1972, כך שבפועל אין חובה פדרלית לשלם עבור שימוש ביצירות פופולריות רבות (דוגמת להקת הביטלס). עם זאת, המשפט המקובל של ניו-יורק קובע כי גם יצירות שנוצרו בטרם 1972 זכאיות להגנת זכויות היוצרים. לאור אי-ההתאמה הזו יכלו החברות לתבוע את פנדורה בניו-יורק בגין הפרת זכויות ביצירות שפורסמו לפני שנת 1972 אך כאלו שנשמעו בניו-יורק בלבד.

 תאגיד הנפט הבריטי BP – British Petroleum הודיע כי יערער על החלטתו האחרונה של בית-המשפט הפדרלי לערעורים בארצות-הברית (5th Circ.) בעניין דליפת הנפט הענקית שהתרחשה במתקן הקידוח Deepwater Horizon לפני כארבע שנים. בית-המשפט קבע כי על BP לפצות עסקים שסבלו מנזקים כלכליים בעקבות הדליפה, בלא שהנפגעים יצטרכו להוכיח קשר סיבתי בין הדליפה לבין הנזק. בשנת 2010 התפוצץ מתקן הקידוח מול חופי לואיזיאנה, ובעקבותיו נהרגו 11 עובדים ששהו במקום. מאז, BP הוציאה כ-12 מיליארד דולר עבור פיצויים לנפגעים וכ-14 מיליארד דולר עבור טיהור המפגע הסביבתי שנוצר.

 פאולה פטרלה, בתו של תסריטאי הסרט "השור הזועם", הגישה בשנת 2009 תביעה נגד חברת MGM, כמעט שלושים שנה לאחר שהסרט פורסם, בטענה שהיא זכאית לחלק מהרווחים מהסרט. בית-המשפט הפדרלי לערעורים (.9th Circ) דחה את טענתה על הסף בטענת שיהוי, שכן היא חיכתה זמן רב מדי כדי להגיש תביעה בנושא. בית-המשפט העליון הפך את ההחלטה, וקבע כי הגנת השיהוי מתאימה למקרים בהם הנתבע שינה את מצבו לרעה בזמן שהתובע השתהה. בית-המשפט הוסיף כי במקרה דנן התובעת דורשת פיצויים ביחס לחלק קטן מהרווחים של חברת MGM מהסרט בלבד, שכן לפי חוק זכויות יוצרים קיימת עילה לתביעת תמלוגים במשך 3 שנים טרם תביעתה, כלומר משנת 2006.

 במאמרו "Small Property, Adverse Possession and Optional Law" מציע שיטונג קיאו (Yale University) פתרון אפשרי לבעיית הבנייה הלא-חוקית, בהתבסס על העיר שנז'ן בסין כמקרה בוחן. מצד אחד, לעתים רבות הריסה איננה רצויה או אפשרית, ומצד אחר, מתן אישורי בנייה רטרואקטיביים יביאו לעידוד בנייה לא-חוקית נוספת. קיאו מעודד ויתורים ופשרות במקום רדיפה ממשלתית. לדידו, יש לתת לדיירים הבלתי-חוקיים זכות "חזקה נוגדת" (adverse possession), כלומר יש להעניק זכויות לבעל המידע שיאפשר ניצול מיטבי של הנכס. הצד בעל המידע זה הוא בדרך כלל הדייר, ויש לתת להם במקרים מסוימיים זכות משפטית בנכס מתוקף "החזקה הנוגדת".

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה מהדורה מקוונת, סקירת חדשות מעולם המשפט, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s