שניים אוחזים: קניין, אחריות, חלוקה | נילי כהן (כרך יח)

משפט הוא זירת הכרעה בתחרות על זכויות. במקרים רבים התחרות מוכרעת על-ידי הכרזה על זוכה אחד, שיזכה במושא זכותו בעין או בערך הכספי שזכותו משקפת. זהו כלל הקצאה שתוצאתו היא שהצד הזוכה זוכה בכל ואילו המפסיד נושא בנטל כולו. אך לא אחת התחרות מוכרעת על-ידי חלוקה בין הצדדים.

הכרעה בתחרות מחייבת בירור של העובדות ואיתור הדין החל עליהן. קורה שבית-המשפט מתקשה להכריע בשאלה מה התרחש לאמיתו של דבר מבחינה עובדתית. לעיתים אף קיימת מחלוקת משפטית בשאלה מהו הכלל המשפטי או כלל ההקצאה שיש להחיל על הסכסוך. קשיים אלה חושפים את דילמת הצדק הנצחית: האם על בית-המשפט לחתור להכרעה בינרית, אשר מקבלת את גרסתו של צד אחד ודוחה את גרסת האחר, או שמא עדיפה הכרעת-ביניים הכופה פשרה על הצדדים, ואשר בה כל צד הוא מפסיד וזוכה כאחד?

רשימה זו תתרכז בנגזרותיה של דילמה זו במשפט הפרטי, כפי שאלה התבטאו בהחלטות אחדות של השופטת פרוקצ'יה. במוקד הדיון ניצבת השאלה אם ניתן להצדיק, מבחינה פורמלית ומבחינה מהותית, את המעבר מכללי ההקצאה הבינריים הקובעים את מערך הזכויות במשפט לכללים חלוקתיים. ההצדקה הפורמלית עניינה ההסמכה החקיקתית לסטייה מהסדרים קיימים על-פי שיקולים חלוקתיים; ואילו ההצדקה המהותית עוסקת בתוכנם של השיקולים העשויים להשפיע על חלוקתו מחדש של משאב, ובצידוק להפעלתם במקרים הנידונים.

הנושא יוצג על רקע תופעות משפטיות הכרוכות בשאלה האמורה: תופעה אחת מתאפיינת במעבר פורמלי מכללים בינריים לכללים חלוקתיים; תופעה אחרת, שבאה לידי ביטוי בולט במשפט הישראלי, מתאפיינת בנטייה לעמעם את כוחם של הכללים ולהעדיף עליהם עקרונות מופשטים, אשר מעצימים את שיקול-הדעת השיפוטי, ובדרך זו מאפשרים לבתי-המשפט להחיל על הסכסוך פתרונות חלוקתיים – מעין פשרה שהדין כופה על הצדדים; ותופעה שלישית נוגעת בשגשוגם של אמצעים ליישוב סכסוכים המבוססים על חתירה לפתרונות-ביניים תוך שיתופם של הצדדים בהכרעה.

הרשימה תבחן מקרים אחדים שנידונו בפסיקתה של השופטת פרוקצ'יה הכרוכים במתח בין כללי הקצאה בינריים לבין כללי חלוקה. במהלך הרשימה נבחן את הבעיות הבאות: ראשית, האם רצוי ליצור הכלאה חלוקתית בין כלל המקצה זכויות לבין כלל אחריות בכל הנוגע בהכרעה על בעלות בנכס? שנית, עד כמה כללי אחריות מהווים בסיס ליצירת הסדרים חלוקתיים בתחרות על משאב אישי? שלישית, האם חלוקה הסכמית של זכות קניין בנכס יכולה להיבלם כליל בעקבות מגבלה המוכתבת על-ידי שיקולים ציבוריים או שמא ניתן לממשה באמצעות כללי אחריות? רביעית, עד כמה שיתוף או זיקה עסקיים מצדיקים חלוקת אחריות בין מי שפרע חוב בטעות לבין מקבל הפירעון שפעל בתום-לב?

המסקנה המוצעת ברשימה זו היא שבכל הנוגע בהכרעה שיפוטית (שבה אין בית-המשפט פועל כמפשר בין הצדדים) יש לכבד באופן עקרוני את ההקצאה הקניינית הקבועה בחוק. אין זה רצוי לסטות מן ההקצאה הקניינית על-ידי פנייה לכללי-מסגרת אמורפיים המאפשרים חלוקה, אלא אם כן קיים מנגנון פנימי של שיקול-דעת במסגרת החוק עצמו. ניתן כמובן לאמץ פתרון חלוקתי אם הוא משקף הסכמה של הצדדים. בהעדר הסכמה, וכאשר מערכת כללי ההקצאה אינה ברורה, ניתן להצדיק פתרון חלוקתי המבוסס על שיקולי מוסר של אשמה וצורך.

להורדת המאמר המלא

Two Competing Parties: Property, Liability, Apportionment

Nili Cohen

Abstract

Law is an arena where a conflict between competing rights is resolved. There are cases in which the competition is concluded by awarding the right or its value to one claimant. According to such a rule of allocation, the winner takes it all and the loser assumes the entire burden. In other cases, a competition is concluded by an apportionment between the claimants.

Every ruling in a competition firstly requires the completion of fact finding, followed by the application of legal principles to the given facts. Courts frequently face difficulties in the attempt to establish the factual basis of a case, as well as in the endeavor of identifying the appropriate legal principle to be applied to a certain pattern of facts. These difficulties expose the eternal legal dilemma: should the court aim for a binary decision, rejecting one claimant's version and accepting the other's, or should it strive to reach an intermediary decision, sensitive to the possibility of error, yet imposing a compromise on the parties, making each at the same time both a winner and a loser? The article, written in honor of Justice Ayala Procaccia, focuses on this issue in private law as reflected in some of her decisions.

The core question to be addressed relates to the shift from property rules toward liability rules and its possible justifications, both formal and substantive. The formal justification concerns the legislative authorization to deviate from the existing binary property rules of allocation as a result of distributive considerations; the substantive justification specifies the contents of values and considerations underlying the redistribution of a benefit.

The problem is presented against the background of three legal phenomena, all closely related to the dichotomy of binary rules versus apportionment rules: first, the formal adaptation of rules of apportionment, replacing binary rules; second, the preference for abstract standards, which has been rather prevalent in Israeli law in recent decades, blurring the force of rules and enabling the courts to apply discretion and consequently facilitate solutions of apportionment; third, the thriving of alternative dispute resolutions based on intermediary solutions.

The cases ruled by Justice Procaccia and presented in the article unravel the tension between binary and apportionment solutions and raise the following concerns: First, is the combination between property rules and liability rules warranted? Second, could liability rules serve as a basis for distribution in a competition over a personal benefit? Third, should a contractual division of a property be rejected due to public policy considerations or should it be accomplished through liability rules? Fourth, how much does business cooperation warrant apportionment between one who mistakenly discharges a debt and another whose valid debt has been discharged and who acted in good faith?

The article concludes with the following proposal: courts should respect the proprietary allocation, as defined by the law. Discretionary power leading to redistribution should be employed only where it is authorized by the legislator or agreed upon by the competing parties. In the absence of agreement and where the rules of allocation are not clear, an apportionment based upon considerations of need and fault might be justified.

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה כהן נילי, כרך יח, מהדורת הדפוס, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s