תכלית החברה בעקבות מהפכת הדיווח הסביבתי | תומר ניב

תכלית החברה בעקבות מהפכת הדיווח הסביבתי*

תומר ניב**

"זו אינה יותר ממשלה של העם, על-ידי העם ולמען העם. זו ממשלה של התאגידים העסקיים, על-ידי התאגידים ולמען התאגידים."

(דברים המיוחסים לרת'רפורד הייז, נשיאה ה-19 של ארצות-הברית, מתוך יומנו, 1888)

הקדמה

בשנים האחרונות מתחוללות תמורות בעולם העסקי, דוגמת התפתחות הממשל התאגידי ואחריות חברתית של תאגידים, המערפלות את תכליתה הקלאסית של החברה להשיא רווחים לבעלי מניותיה. התעצמותם של תאגידי-העל, לצד הקצנת הפערים הסוציואקונומיים באוכלוסייה, מחייבים שינוי תפיסתי בנוגע לתפקידו של המגזר העסקי. מטרתה של רשימה זו היא לבחון כיצד מהפכת הדיווח הפיננסי והלא-פיננסי בדגש על תחום הגנת הסביבה, משפיעה על תכלית החברה. אטען כי שיקוף מידע לציבור משנה את המציאות, וכפועל יוצא מכך, חברות עסקיות מאמצות תפיסה חברתית שתוביל לחברה יציבה וצודקת יותר. יש המצטטים בהקשר זה את שופט בית-המשפט העליון האמריקאי לואי ברנדייס אשר אמר כי "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר". לטעמי אנלוגיה מתאימה יותר, הכוללת ציפייה לשינוי מצד החברות העסקיות, היא הכלל בתורת הקוואנטים – עצם הצפייה בניסוי משפיעה על המדידה הנעשית בו.

תכלית החברה

הצעת חוק החברות, התשנ"ו-1995 מתייחסת לחברה כאל מכשיר עסקי שנועד לקדם את המטרות הכלכליות של בעלי המניות, אך במסגרת השיקולים העסקיים יש לאפשר לחברה לפעול גם לקידום קהילות אחרות שאינן בעלי המניות. כלומר מותר להביא בחשבון שיקולים חברתיים, כל אימת שאינם פוגעים בשיקולים העסקיים הלגיטימיים. סעיף 11(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 מגדיר את תכליתה ומומחיותה היחסית של החברה לפעול על-פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, ומכאן נגזר מערך הכוחות הפנימי של מוסדותיה. יש הסוברים כי המחלוקת לגבי תכליתה של החברה היא פוליטית בשורשיה, כאשר הגישה המעדיפה את בעלי המניות מייצגת עמדות שמרניות ואילו הגישה המעדיפה אחריות חברתית כלפי כל בעלי העניין מייצגת עמדות ליברליות. מנגד, יש המתייחסים לתכליתה השמרנית של החברה כמשלימה את רעיון האחריות החברתית. כלומר השאת רווחים אינה עומדת בניגוד לשיקולים חברתיים, מכיוון שרווחים אלו יובילו להגדלת המיסוי על החברות ולפיכך הגדלת הרווחים של מוסדות המדינה, המייצגים את האינטרסים והציפיות של הציבור.

התפיסה הרווחת בעולם המערבי של תכלית החברה היא כלכלית, ולפיה החברה העסקית נועדה לשרת את בעלי המניות. גושפנקה לכך היא פסק-דינו של בית-המשפט העליון של מישיגן בראשית המאה ה-20 בפרשת Dodge v. Ford Motor, בה נפסק כי מר פורד אחראי בראש ובראשונה לטובת הרווח של בעלי המניות, ולא לטובת שיפור תנאי הפועלים או הפחתת מחירי המכוניות לעם. גישה זו התחזקה לאורך השנים בספרם של ברלי ומינס בו טענו כי כוחות החברה צריכים להיות מופנים לבעלי המניות בשל "בעיית הנציג" אשר לגביה אפרט בהמשך, ובמאמרם של האנסמן וקראקמן שטענו כי קיים קונצנזוס נרחב לפיו דיני החברות נועדו להיטיב עם בעלי המניות. קיימים חוקים חיצוניים אחרים, כגון דיני העבודה, הבריאות, הגנת הצרכן ועוד, המגנים על הקהילות האחרות, כגון עובדים, ספקים ונושים. טיעון נוסף שמחזק את הגישה הכלכלית-שמרנית נובע מניתוח פסיכולוגי של תהליכי קבלת החלטות. לטענתו של ליכט, מנהלים רבים מושפעים מהצורך ב"סגירות קוגניטיבית". כלומר יעדיפו לקבל החלטות קלות, ברורות וזמינות, במטרה לסיים את התהליך הקוגניטיבי במהירות המירבית. בהקשר של תכלית החברה, אותם מנהלים יעדיפו לפעול לטובת בעלי המניות בלבד על-מנת להימנע מעמימות הנובעת מריבוי בעלי עניין ולצמצם את מרחב שיקול-הדעת שלהם. לפיכך אין ספק כי התכלית ה"אקסיומטית" של החברה, וזו שמהווה את הציפייה המשותפת ביותר ביחס אליה, היא השאת רווחיה. יתרה מכך פגיעה ברווחי החברה כתוצאה מאי-שקילת שיקולים עסקיים עלולה להוביל לחדלות פירעון ולהשלכות חברתיות הרסניות כגון פיטורי עובדים ונזק לציבור.

השינוי הנוגע לקיומה הבלעדי של התפיסה הכלכלית הגיע מפיו של ויליאם אלן, נשיא בית-המשפט לתאגידים בדלאוור בשנת 1985. דבריו של אלן במאמרו מצביעים כי קיימת סינרגיה בין התפיסה הכלכלית והתפיסה החברתית של תכלית החברה, ואין טעם להסתכל בראייה צרה על כל אחת מהתפיסות.[1] בשנים האחרונות אנו עדים בישראל ובעולם למהפכה של אחריות חברתית שמחייבת עיון מחדש בתכליותיה של החברה העסקית, ומחויבויותיה כלפי העובדים, הספקים, הלקוחות והציבור בכללותו.[2] כך גדלה שכיחותם של תיאוריות של ממשל תאגידי ומודלים של שיתוף ציבור, אשר אסקור בהמשך הרשימה.

עיקרון הגילוי הנאות

מבנה החברה המודרני מאופיין בהפרדה בין הבעלות לשליטה, היוצרת את "בעיית הנציג" המפורסמת. דהיינו קיים החשש שהמנהלים יעדיפו את האינטרס האישי שלהם על-פני האינטרס של בעלי המניות.[3] חשש זה מתגבר כאשר לבעלי המניות אין את כל המידע המצוי בידי המנהלים. המלומדים ג'נסן ומקלינג טבעו בשנת 1976 את המושג "Monitoring" – העלות הכרוכה בפיקוח של בעלי המניות על פעולות המנהלים, בין היתר באמצעות חשיפת מידע. כלומר הגילוי מצמצם את פערי המידע בין המנהלים לבין בעלי המניות ובכך חושף את המנהלים לביקורת על פעולותיהם. בישראל, עיקרון הגילוי הנאות הוא עקרון-יסוד עליו מושתתים דיני ניירות ערך וחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, וכדבריו של הנשיא שמגר:

"הגילוי הנאות נועד לאפשר למשקיעים מקרב הציבור שקילה רציונאלית של קניה ומכירה של ניירות ערך שנועדו להיסחר או הנסחרים בבורסה. הגילוי משיג מטרות נוספות ושלובות בזו הראשונה, אלו הן יעילות שוק ניירות הערך והפיקוח על מי שבכוחם להשפיע על ענייני החברה הנסחרת." (ע"א 5320/90)

משמעו של עיקרון זה הוא מסירת מידע מלא על אודות החברה. לחובת הגילוי המוטלת על החברות אשר ניירות הערך שלהן נסחרות בבורסה שתי מטרות עיקריות: הספקת בסיס מידע למשקיעים באופן המאפשר קבלת החלטות רציונאלית בנוגע להשקעותיהם; והרתעתם של בעלי השליטה בחברות ציבוריות מהטעיית הציבור תוך אפשרות לפיקוח עליהם. לכן נקבע בסעיפים 16(א) ו-36(ג) לחוק ניירות ערך שחובת הגילוי תחול לגבי כל מידע מהותי כפי שנשקף בעיניי המשקיע הסביר, וכן לגבי כל מידע נוסף שנקבע בתקנות ניירות ערך (פרטי התשקיף וטיוטת התשקיף – מבנה וצורה), התשכ"ט-1969 ובתקנות ניירות ערך (דו"חות תקופתיים ומידיים), התש"ל-1970. חובת הגילוי בשוק הראשוני (שלב הנפקת החברה לציבור) מתבצעת באופן חד-פעמי טרם ההנפקה, בעת פרסום תשקיף לפי סעיף 15 לחוק ניירות ערך. חובת הגילוי בשוק המשני (שלב המסחר בניירות הערך) מתבצעת באופן מתמשך, בעת פרסום דו"חות כספיים אחת לרבעון, דו"ח תקופתי אחת לשנה ודו"חות מיידיים בעת אירועים מיוחדים לפי סעיף 36 לחוק ניירות ערך. שוויים של ניירות ערך נגזר מטיב המידע המצוי בשוק. אחד השיקולים של חובת הגילוי הוא קיומו של שוק משוכלל שבו מחירי ניירות הערך משקפים כל מידע בעל חשיבות. לכן לדו"חות המיידיים תפקיד חשוב בגילוי המתמשך, שכן הם נועדו לתת למשקיע מידע עדכני על אירועים בעלי חשיבות המתרחשים במועדים שבין תאריכי פרסום הדו"חות התקופתיים. בנוסף ניירות הערך משמשים בעיקרם כ"מטבע" בשוק המשני, בו קיימים מספר עסקאות רב יותר מאשר בשוק הראשוני.  בנוסף עסקאות אלו מתרחשות על בסיס יומיומי בין המשקיעים. על-כן חובת הגילוי חשובה גם בשוק זה.[4]

מהפכת הדיווח

בעידן הנוכחי חברות עסקיות משפיעות על צרכנים באופן יומיומי. השפעה זו פועלת גם כחרב פיפיות – ככל שהחברה גדולה יותר, כך גדלים סיכוייה ליפול ללחצי הציבור. דוגמה פופולרית ליכולת הציבור להשפיע על חברה היא על-ידי ביוש (Shaming), כלומר ביצוע חרם על חברה כאילו הייתה אדם. הדוגמה המובהקת לכך בישראל היא "מחאת הקוטג'" נגד חברת תנובה בקיץ 2011. גם בעולם התופעה פופולרית: בספרד חרם צרכנים נגד מפעלי חברת קוקה-קולה הוביל לירידה במכירות של כ-50%. רק לאחרונה התבטא הממונה על ההגבלים העסקיים כך: "חרם צרכנים מאורגן זו תופעה מבורכת ויכולה לרסן את העלאות המחירים". כדי להתמודד עם ניהול משברים מסוג זה, חברות יכולות להיעזר בגישות של גילוי מידע חברתי כפעולות מנע למחאות ציבוריות. גם הסיבה שקיים היגיון כלכלי שיכול להשפיע על רווחיות החברה וניהול הסיכונים שלה. כלומר חברות עסקיות יכולות להפחית את הלחץ הציבורי באמצעות דיווח אחריות תאגידית. זהו תהליך של מסירת מידע אמין ומדויק המשקף את הדרך בה חברה עסקית משפיעה על סביבתה (המשקיעים, העובדים, הלקוחות, הספקים ועוד) באופן שבכוונתה להיטיב עם קבוצות אלו. מטרת הדיווח היא יצירת מחויבות של יצירת מחויבות בקרב החברות לחיזוק הפעילות הסביבתית החיובית שלהן, במטרה לאפשר לציבור להעריך את הישגי החברות ולבנות אמון בין השניים החברות לבין הציבור.

דיווח אחריות תאגידית מתחלק לשתי גישות עיקריות – וולונטרית ומנדטורית. אחד האמצעים המרכזיים למיסוד הדיווח הוולונטרי בעולם הוא ארגון ה-GRI) Global Reporting Initiative) שהוקם בשנת 1998 ותפקידו ליצור סטנדרטיזציה בינלאומית בת-השוואה של הדיווחים. הארגון פועל על-מנת להרחיב את מספר החברות המפיקות דיווחי אחריות תאגידית ומבצע את הסטנדרטיזציה באמצעות פרסום הנחיות (Guidelines). הדו"ח העדכני ביותר הוא ה-G4 שפורסם במאי 2013. הנחיותיו כוללות מגוון רחב של נושאים כגון סביבה ואנרגיה, שוויון מגדרי בין העובדים, תנאי תעסוקה ותברואה, שמירה על זכויות אדם בקהילה והוגנות כלפי הצרכנים.

בשנת 2011 פרסמה פירמת ראיית החשבון KPMG תוצאות סקר עולמי שערכה בנושא דו"חות אחריות תאגידית. בהקשר זה ראוי לציין את דרום-אפריקה, הנמצאת במקום השלישי מבין מדינות העולם בשיעור החברות המדווחות על אחריות תאגידית, עם שיעור של 97%. זאת הודות ל-"King Report", קוד הממשל התאגידי הדרום-אפריקאי, המחייב את החברות הנסחרות בבורסת יוהנסבורג במסירת דו"חות אחריות תאגידית. הקוד נחשב לאחד הקודים המקיפים והיעילים בעולם. בנוסף, דרום-אפריקה היא המדינה היחידה בעולם בה פרטים יכולים לדרוש מידע מחברות פרטיות. סעיף 32 לחוקת דרום-אפריקה קובע שלכל אדם יש את הזכות לקבל מידע מידי המדינה או מידי גורם פרטי, אף אם אינו מידע ציבורי במהותו, ובתנאי שהמידע נחוץ לשם מימוש זכות או הגנה עליה, למשל אם נשקפת סכנה לציבור.

לעומת זאת ישראל נמנתה בין המדינות המדורגות במקומות האחרונים בשיעור החברות המפרסמות דו"חות אחריות תאגידית עם 18% בלבד. על-כן נדרשה התערבות מצד הרגולטור כדי לשנות זאת ולשפר את מצב הסביבה והקהילה. אסקור כעת מספר תמורות שחלו בשנים האחרונות בתחום הדיווח הוולונטרי בישראל. בשנת 2011 פרסם בנק ישראל חוזר המורה על פרסום דו"חות אחריות תאגידית לציבור על-ידי תאגידים בנקאיים. בשנת 2014 פורסמו 19 דו"חות אחריות תאגידית (נכון למועד כתיבת הרשימה), שיא מבחינת כמות החברות המדווחות מאז שנת 2007. בשל מגמה זו ניתן לומר בנוסף כי ייתכן שהעלייה בכמות החברות המדווחות (על אחריות תאגידית) מעידה על התועלת הכלכלית שהחברות מפיקות מהתחשבות בשיקולים חברתיים במסגרת הפעילות העסקית, אך כאמור מצבה של ישראל בהשוואה לעולם טעון שיפור.

במישור הציבורי התבצע בשנת 2011 דיון מעמיק בכנסת בנושא הטלת חובת דיווח חברתי וסביבתי. הדיון נסב סביב השאלה המקדמית – מהו הסטנדרט הראוי ביותר לדיווח? מרבית המומחים ביקשו לאמץ את המסמך של ה-GRI, אך דרך נוספת שהוצגה הייתה אימוץ התקן הבינלאומי לדיווח אחריות תאגידית, ISO 26000, על-ידי מכון התקנים הישראלי. בהקשר זה טען ח"כ איתן כבל שצריך לייצר תו תקן חברתי, ולדבריו: "אני רוצה לדעת לגבי הנעליים שאני אמור לנעול לרגלי, מי ייצר אותם, האם שולם שכר הוגן, האם ניתנו תנאים סוציאליים לאותם אנשים שעבדו, האם הם עבדו בתנאים אנושיים עד שזה הגיע אלינו."

כמו-כן, בין השנים 2010–2013 הונחו על שולחנה של הכנסת הצעות חוק רבות בנושא חובת דיווח תאגידי, שהעדכנית ביותר היא הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – חובת דיווח חברתי-סביבתי), התשע"ג-2013. מטרת הצעת החוק היא חיוב חברות ממשלתיות בפרסום דו"חות חברתיים-סביבתיים לשם הגברת שקיפות התנהלותן בעיני הציבור ולשם צמצום ההשלכות השליליות של פעילותן על הסביבה, כך שהציבור יחליט כיצד לתגמל או להעניש חברות שונות באמצעות צריכת מוצריהן ושירותיהן או לחילופין ביצוע חרמות כפי שהוזכר לעיל.

איכות הסביבה כסמן ימני

התחום שמוביל בשנים האחרונות את מהפכת הדיווח והנגישות למידע הוא איכות הסביבה. העניין הציבורי באיכות הסביבה לא מפתיע; עלייתה לתודעה של תופעת ההתחממות הגלובלית והסיכונים הכרוכים בה לקיום המין האנושי הגבירו את העניין בנושא. כבר בשנת 1968 הזהיר האקולוג גרט הארדין במאמרו המיתולוגי "The Tragedy of the Commons" כי בטבע קיימים משאבים מוגבלים ומתכלים, ועל בני-האדם להשתמש בהם בתבונה כדי לשמור על יעילות כוללת. גורמים כגון עיור, צמיחה טכנולוגיית, גידול בתוצר העולמי הגולמי וצריכה מוגברת של אנרגיות שונות מובילים להתחממות כדור-הארץ. כבר היום מומחים מעריכים בוודאות גבוהה את הסיכון הקיים בהכחדת מינים באזורים נמוכים כתוצאה מהפשרת קרחונים ועליית מפלס פני הים. כתוצאה מהבנת הסיכון החליטו מדינות העולם כי נחוצה התערבות מתואמת בין כלל הממשלות כדי לעצור את התופעה, ובשנות התשעים של המאה הקודמת נוסחו מספר אמנות בינלאומיות ביניהן אמנת המסגרת בדבר שינוי האקלים ופרוטוקול קיוטו. בספרה The Economics of Enough מסבירה הכלכלנית דיאן קויל כי המשברים הכלכליים שפקדו את העולם בתחילת המאה ה-21 בשילוב ההתדרדרות של איכות הסביבה מחייבים אותנו לשנות את תרבות הצריכה לכיוון של "כלכלה מקיימת" – העדפת מחקר ופיתוח אנושי (בהתאם לצרכים וליכולות) על פני צבירת עושר חומרי עודף, שיתוף פעולה בינלאומי בהסתגלות להשפעות הגלובליות של שינויי האקלים ועידוד אחריות חברתית.[5]

כאמור, מהפכת הדיווח העולמית לא פסחה על איכות הסביבה, ובעקבות הספקות לגבי הצלחתו של פרוטוקול קיוטו, הוקם בבריטניה ארגון אזרחי בשם CDP) Carbon Disclosure Project). כיום הארגון מעניק ייעוץ סביבתי ל-3,000 החברות הגדולות בעולם ומעודד למידה וחדשנות ארגונית בנושאים סביבתיים. תוצאות הפרויקט מדהימות; בשנת 2013 חסכו החברות המשתתפות כ-11.5 מיליארד דולר כתוצאה מהקטנת עלויות הדלק, האנרגיה והשימוש בחומרים ממוחזרים.

בשנים האחרונות בישראל, חל גל חקיקה אדיר של דיני איכות הסביבה. קבוצה אחת כוללת אוסף חוקים ספציפיים המחולקים לאוויר, לים וליבשה ועוסקים בהגדרת היתרי פליטה של חומרים מזהמים ומניעת מפגעי רעש, אבק וקרינה (בין החוקים העיקריים ניתן למנות את חוק אוויר נקי, התשס"ח-2008, החוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, התשע"א-2011, כללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב), התשע"ד-2014 והחוק להסדרת הטיפול באריזות, התשע"א-2011). קבוצה נוספת של חוקים עוסקת בדיווח ושיתוף ציבור. בשנת 2010 נכנסו לתוקף תקנות חופש המידע (העמדת מידע על איכות הסביבה לעיון הציבור), התשס"ט-2009 המחייבות חברות ממשלתיות ותאגידים עירוניים להעמיד לעיון הציבור מידע באתר האינטרנט שלהן הכולל ניטור סביבתי, מידע על חומרים מסוכנים, מדידות קרינה, רעש וריח ועוד. בשנת 2011 נכנסו לתוקף תקנות ניירות ערך (פרטי התשקיף וטיוטת תשקיף – מבנה וצורה) (תיקון מס' 2), התשע"א-2011 שהכלילו נושאים סביבתיים כחלק מחובת הגילוי. ככל הנראה החוק המשמעותי ביותר שחוקק הוא חוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות מרשם ודיווח), התשע"ב-2012. החוק מסדיר את הקמתו והפעלתו של מרשם הכולל מאגר מידע מקיף בנושא פליטות לסביבה והטמנה של 114 חומרים מזהמים, וחל על 500 מפעלים המחולקים ל-74 מגזרי פעילות. החוק מיישם את הוראות פרוטוקול קייב בדבר מרשמי פליטה והעברה של מזהמים, PRTR) Pollutant Release and Transfer Register), שאושרר בישראל בשנת 2012. כאמור, מלבד היתרון של הגברת השקיפות כלפי הציבור, למערכת (המציגה את מרשם הפליטות) קיימים גם יתרונות כלכליים. בדצמבר 2013 פרסם המשרד להגנת הסביבה את הדו"ח הראשון של מרשם הפליטות לסביבה לשנת הדיווח 2012 אשר נכתב בעקבות החקיקה בנושא. יש הסוברים כי הדו"ח חלקי בלבד, שכן הוא כולל רק 500 חברות גדולות, ונדרש להשלים את מאגר המידע באמצעות הוספת מפעלים בינוניים וניטור פליטות של חומרי הדברה ופליטות מאמצעי תחבורה. בספטמבר 2014 פרסם המשרד להגנת הסביבה את מדד ההשפעה הסביבתי, בו מדורגות 44 חברות תעשייה ציבוריות וממשלתיות הנדרשות לחובת דיווח. מטרת המדד היא להניע חברות לפעול להקטנת השפעתן על הסביבה, ולתרום לשיפור מצב הסביבה בישראל.

יצירת ערך משותף

לאחר הסקירה התמציתית של השינויים שחלו בדיני איכות הסביבה בישראל, במיוחד בהקשר כללי הדיווח ושיתוף הציבור, שוו בנפשכם את הפוטנציאל שיכול להיות למנגנונים דומים בנושאים של זכויות אדם, תנאים סוציאליים ומעורבות בקהילה. הקפיצה המחשבתית הנדרשת כדי לקדם רעיונות כאלו היא המעבר מראייה קפיטליסטית צרה בה חברה עסקית מתקיימת באופן עצמאי בזכות עצמה, לחשיבה משותפת של תלות הדדית בינה לבין הציבור. המודלים האסטרטגיים הקלאסיים, כגון שרשרת הערך של מייקל פורטר, הרגילו את החברות לחפש את הערך המוסף רק בסביבתן הקרובה – חומרי גלם, ייצור המוצר, המכירות והשירות. עם זאת, לאחר 26 שנים טענו פורטר וקרמר כי חברות צריכות ליצור גם ערך חברתי בשרשרת הערך שלהן. לטענתם, ניתן ליצור ערך חברתי בשלב הייצור, למשל, אם חברות יבחרו לייצר מוצרים שהם בריאים, ידידותיים ויעילים לסביבה. דוגמה למוצר שהחל דרכו כפרויקט למעורבות חברתית הוא טכנולוגיות מיקרו-פיננסיות, שבמקור שימשו לשיווק מוצרי בנקאות במדינות עולם שלישי, וכיום התפתחו לחברות המשווקות הלוואות בין אזרחים, תחום שצובר פופולריות בעולם. ניתן ליצור ערך חברתי גם בתהליך ההפצה. כך, למשל, חברת "יוניליבר" יצרה בהודו מערך הפצה לכפרים קטנים המבוסס על נשים מעוטות יכולת המקבלות הכשרה מהחברה.

אנו נוהגים לבחון עצמנו רק לפי מדינות המערב, אך ביפן, למשל, הגישה היא שהחברה העסקית שייכת לכל מחזיקי העניין ולא רק לבעלי המניות. חברת הבירות "אסהי", המחזיקה ביפן בנתח שוק של 40%, רואה בכל מחזיקי העניין, לרבות בבעלי המניות, כלקוחות החברה שיש לספק את רצונותיהם. בפילוסופיה העסקית של החברה המורכבת משמונה עקרונות, רק העיקרון האחרון עוסק בצמיחה כלכלית ועמידה בציפיות בעלי המניות. שבעת העקרונות הראשונים עוסקים בסיפוק צרכי הלקוחות, בבטיחות ואחריות סביבתית, באתיקה ועוד. כמו כן, הפילוסופיה העסקית של ענקית הרכב "טויוטה" מורכבת מחמישה עקרונות של כבוד – לחוק, לתרבויות, לסביבה, ללקוחות ולעובדים. למרות חוסר הפוקוס על בעלי המניות, החברות הללו רווחיות מאוד עבורם, ומציגות ביצועים כלכליים יציבים לאורך זמן. בדיון סביב תכלית החברה, חשוב לזכור שגם כאשר התכלית היא השאת רווחים, קיים הבדל בין השאת רווחים טהורה, לבין השאת רווחים המערבת הגשמת תכלית חברתית.

סיכום

העולם התאגידי הפנים את החשיבות של שקיפות וגילוי מידע לציבור, ואין זה משנה אם עומדת מאחורי זה השקפה תועלתנית או השקפה אלטרואיסטית. התפיסה השתנתה, וכיום רוב החברות הגדולות בעולם מדברות בשפה של אחריות חברתית ומדווחות על פעילויותיהן בנושא. אך המסקנה המתבקשת היא עובדתית – מאז חקיקתו של חוק החברות החדש לפני כ-15 שנים, לא שינה המחוקק הישראלי את עמדותיו. לדעתי גישה זו תשתנה בשנים הקרובות בעקבות שתי תופעות מרכזיות. האחת, תופעת הגלובליזציה המאפשרת העברת מידע מהירה יותר בין מדינות, בין חברות ובין אנשים. כתוצאה מכך הציבור התעורר, וקמו תנועות מחאה החל מ-"Occupy Wall Street" בארצות-הברית ועד "מחאת המילקי" בישראל. האחרת, התחממות כדור-הארץ הטומנת סכנות ממשיות להמשך קיומנו. לדעתי לאחר שתחום הקיימות יוטמע בתהליכי קבלת החלטות מדיניים, תופנם גם חשיבותו בתכלית החברה העסקית. ברוח מגמה זו ובמבט צופה פני עתיד, נראה כי להבדיל מהתפיסה הקפיטליסטית הנוכחית, מתגבשת תפיסה כלכלית רחבה ומתחשבת יותר, בה חברות עסקיות יתרמו לשגשוג הקהילות בהן הן מתקיימות.


אזכור הרשימה: תומר ניב "תכלית החברה בעקבות מהפכת הדיווח הסביבתי" אתר משפט ועסקים (2015) http://www.idclawreview.org/2015/06/10/blogpost-Niv-Tomer.

*       רשימה זו מבוססת על עבודה שנכתבה במסגרת סמינריון בהנחייתו של ד"ר עלי בוקשפן, כחלק מלימודי תואר ראשון במשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה.

**    תומר ניב הוא סטודנט בשנה הרביעית ללימודי תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים, המרכז הבינתחומי הרצליה. ברצוני להודות לירדן שניאור, לנל בן-עמי, להילה מנור ולשחר פרידמן מכתב-העת "משפט ועסקים" על הערותיהם המועילות.

[1]       William T. Allen, Our Schizophrenic Conception of the Business Corporation, 14 Cardozo L. Rev. 261 1992.

[2]       עלי בוקשפן המהפכה החברתית במשפט העסקי (2007).

[3]       זוהר גושן "'בעיית הנציג' כתיאוריה מאחדת לדיני התאגידים" ספר זיכרון לגואלטירו פרוקצ'יה 239 (1996); אירית חביב-סגל דיני חברות פרק ז (2007).

[4]       לאה פסרמן-יוזפוב "השימוש בגילוי של חברות נסחרות כאמצעי ליצירת נורמות חברתיות" קרית המשפט ג 489, 496 (2003).

[5]       Diane Coyle, The Economics of Enough: How to Run the Economy as if the Future Matters 2011.

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה מהדורה מקוונת, ניב תומר, רשימות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s