המאמר מבקש לחדור את המעטה החיצוני ("הקנקן") של הליך ה- ENE) Early Neutral Evaluation, ובעברית – "הערכה ניטרלית מוקדמת") ולהציג את תוכו האמיתי, במטרה להציע דרך ראויה לאימוץ ההליך אל מערכת המשפט בישראל.
הליך ה-ENE מוכר בעולם כאחת מן החלופות להליך השיפוטי (ADR – Alternative Dispute Resolution), אולם לטענת מאמר זה, הוא אינו ראוי להתייחסות כזו. המאמר מציג יסודות אינהרנטיים להליך אשר עומדים בסתירה מהותית-פנימית ליסודות ולרציונלים שתנועת ה-ADR נשענת עליהם ולתכליות שהיא מבקשת לקדם. לנוכח זאת, ולנוכח העובדה שקיימת רתיעה בציבור הישראלי משימוש בדרכי ה-ADR (בצד התגברות הנטייה ליישוב מחלוקות בבתי-המשפט), עולה הצורך בחשיבה מושכלת בדבר האופן שבו ראוי לאמץ את הליך ה-ENE אל מערכת המשפט בישראל.
נכון להיום כבר השתרשה פרקטיקה כלל-עולמית של שימוש בהליך ה-ENE לשם סגירת תיקים במהירות יחסית והפחתת העומס מעל מערכות בתי-המשפט. מן הניסיון הרב שנצבר בעולם בתחום זה עולה כי ההליך עשוי להיות לעזר רב למערכת המשפט בישראל, הכורעת תחת העומס. דא עקא, אם הוא ייתפס בישראל כאחת מדרכי ה-ADR ויאומץ אל מערכת המשפט ככזה, רבים הסיכויים שהוא לא יאומץ כלל על-ידי ציבור המתדיינים הפוטנציאלי, והוא עלול להישאר "אות מתה" בספר החוקים. מאמר זה מציע אם כן לאמץ את הליך ה-ENE אל המשפט הישראלי כחלק בלתי-נפרד מהליכי הדיון האזרחי, ולא כאחת מחלופות ה-ADR, וזאת על- ידי שימוש בפרק שהוסף בנובמבר 2007 לתקנות סדר הדין האזרחי.
