סקירת חדשות מעולם המשפט | 13.3.2016

 בית-הדין האירופי לצדק (ECJ) פסק כי מדינה רשאית להכווין פליטים בשטחה למקומות מוגדרים למגורים, בפרט במקרים שבהם הם טרם השתלבו בחברה במדינה המארחת. העותרים, פליטים ממוצא סורי, טענו שקביעת מקום מגורים מוגדר פוגעת בזכותם לתנועה חופשית. בית-הדין אמנם התיר ייחוד מקומות מגורים מסוימים לפליטים, אך עמד על כך שהפליטים לא צריכים לסבול מנחיתות בהשוואה לזרים אחרים באיחוד האירופי, באופן זה שצריכה להינתן להם גישה שווה לזכויות סוציאליות, ולשם ייחוד מקום מגורים עבורם, צריכה המדינה לנמק זאת בסיבה הולמת.

פסק-הדין של בית-הדין מתכתב עם הערות אגב של בית-המשפט הישראלי בבג"ץ המסתננים, אשר הציע פתרונות של שליטה ופיקוח על מקום מגוריהם של פליטים כצעד פוגעני פחות בהשוואה לכליאה. עם זאת, חוקתיותו של נוהל מסוג זה טרם נדונה בישראל.

 בית-המשפט בערב הסעודית גזר לאחרונה עשר שנות מאסר ו-2000 הצלפות על אדם שהביע עמדות בעלות אופי אתאיסטי בפוסטים שפרסם ברשתות חברתיות. המשטרה הדתית, אשר אמונה בין היתר על ניטור ופיקוח של הרשתות החברתיות במדינה, מצאה למעלה מ-600 "ציוצים" של אותו אדם אשר הכילו התבטאויות בעלות סממנים אתאיסטיים. חלק מהציוצים שללו את עובדת קיומו של אלוהים, ואחרים היו ממוקדים יותר וכללו ביקורות על חלקים מהקוראן ועל היבטים שונים של האסלאם.

הנאשם, גבר בן 28, הודה בגלוי כי הוא אתאיסט, טען כי זו זכותו להחזיק באמונה זו וסירב להביע חרטה. מעבר לשנות המאסר ולהצלפות שנגזרו עליו, בית-המשפט קנס את הנאשם בסכום של 20,000 ריאל (ששווים כ-5300$).

 בית-המשפט לפשעים בסיכון גבוה בגואטמלה הכיר לאחרונה בכך שעבירות מין שבוצעו בנשים יוגדרו כפשעי מלחמה בנסיבות מסוימות. בית-המשפט פסק שפשעים נגד האנושות שביצעו שני חיילים יכללו גם אקטים של שיעבוד מיני של נשים מקומיות, וגזר עליהם עונש של 360 שנות מאסר. פסק-הדין נחשב לפורץ דרך מאחר שניתן על-ידי בית-משפט ארצי, להבדיל מתיקים דומים שנוהלו בבתי-המשפט של האו"ם. הגדרת שיעבוד מיני כפשע מלחמה בבית-משפט ארצי מהווה תקדים בעל משנה-חשיבות לקידום הצדק ברבות ממדינות אמריקה הלטינית, ושולחת מסר ברור לפיו גוף האישה אינו חלק משדה הקרב. התקדים בונה סטנדרט הוכחה המבוסס על עדויות הניצולות בלבד, ולא דורש ראיות פיזיות לצורך הרשעה, שכן בדרך כלל תיקים כאלה מתנהלים רק בחלוף עשרות שנים מעת ביצוע הפשע המיני, כאשר כבר לא קיימות ראיות פיזיות לביצועו.

 הליך פלילי ראשון באשמת הרס אתרי מורשת נפתח בבית-הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC). הרס מכוון של אתרי מורשת, היסטוריה, רפואה ודת מוגדר באמנת רומא כפשע מלחמה (פרק 8, סעיף 2(e)(iv)), אך מעולם לא הוגש כתב אישום על כך לבית-הדין הבינלאומי. במקרה הנוכחי, מואשם אחמד אל-פאקי אל-מאהדי, בכיר בארגון טרור איסלמי שפועל במערב אפריקה, באחריות ישירה להרס שיטתי ונרחב של אתרים כאלו בשנת 2012, בעיקר בעיר טימבוקטו שבמדינת מאלי. המשפט מעורר עניין רב, בין השאר משום שתוצאתו עשויה להשפיע על התמודדות עתידית עם פשעי הטאליבן באפגניסטן ודעאש בסוריה ובעיראק.

 חמש נשים הגישו תובענה ייצוגית נגד מדינת ניו-יורק בגין חוק המטיל מס על רכישת מוצרי היגיינה נשית כגון טמפונים ותחבושות הגייניות. לטענת התובעות החוק קובע סטנדרט בלתי-הוגן בשל כך שבמקביל לקביעה כי מוצרי היגיינה נשית ימוסו, הוא פוטר ממס מוצרים המותאמים לגברים, כגון מוצרים לטיפול בהתקרחות. בהתאם, טענתן המרכזית של התובעות היא כי החוק מתייחס לצרכי נשים בצורה שונה מאשר לצרכיהם של גברים ובכך מפר את חוקות ארצות-הברית וניו-יורק המכירות בזכות לשוויון כזכות חוקתית.

 בית המחוקקים בקליפורניה, ארצות-הברית, שוקל הצעת חוק שתאסור על עובדי מדינה לנסוע במימון ממשלתי למדינות שהן "נגד-הומוסקסואלים" (Anti-gay). החוק המוצע יחול על נסיעות בעלות אופי מנהלתי בלבד ולא יחול על מחוקקים או על נסיעות למטרות פוליטיות. החוק נועד להתמודד עם חקיקה שמקדמת אפליה בשם הגנה על חופש הדת, דוגמת חוק "שיקום חופש הדת" באינדיאנה, המאפשר לנותני שירות מתן יחס מפלה מטעמי דת. נכון לעכשיו, אם יעבור החוק, טרם ברור על אילו מדינות יחול, אך הוא בהחלט יחול על מדינות המקדמות חוקים מפלים כמו אינדיאנה.

 עורך-דין לזכויות אזרח הגיש תביעה פדרלית נגד מושל מדינת מיסיסיפי, ארצות-הברית, בדרישה להוריד את דגל המדינה מכל בנייני הממשלה ולמחוק ממנו את סמל הקונפדרציה השנוי במחלוקת, המסמל לדעת רבים את המאבק לשימור העבדות. בשנים האחרונות כל מדינות דרום ארצות-הברית הסירו את סמל הקונפדרציה מדגלן בשל עלייה בטרור ולחץ מצד ארגוני זכויות אדם, אולם מיסיסיפי היא המדינה היחידה אשר בוחרת להמשיך לשלב את הסמל בדגלה הרשמי. כשבוע לפני שהוגשה התביעה הדורשת את שינויו של דגל מיסיסיפי, התנהלו בבית המחוקקים של מיסיסיפי ניסיונות להסרתו של סמל הקונפדרציה מהדגל. חששם של המתנגדים לדגל הנוכחי הוא שדימויי הקונפדרציה מעוררים אלימות גזענית כלפי אזרחים אפרו-אמריקנים וכן מפרים את התיקון ה-14 לחוקת ארצות-הברית, שמטרתו למנוע אפליה ופגיעה בזכויות אדם.

 בית-המשפט האירופי לזכויות אדם פסק לטובת אדם שהורשע קודם לכן בעבירה של שוטטות בזמן הפגנה שהתקיימה במוסקבה בשנת 2012. יבגני פרומקין השתתף בהפגנה נגד בחירתו מחדש של ולדימיר פוטין לקדנציה שלישית; בעיצומה של ההפגנה, קוצר מסלולה ולבסוף אף הופסקה. פרומקין שסירב להתפנות ממקום ההפגנה הוחזק במעצר למשך 36 ללא אפשרות לראות שופט, בגין הפרה של צו פיזור ההפגנה. לטענתו, הוא לא יכול היה לציית לצו באופן מיידי, בשל ההמון ששהה ברחוב והבלבול בקרבו. בית-המשפט האירופי קבע שהרשויות ברוסיה הפרו את האמנה האירופית לזכויות אדם: המשטרה הרוסית לא הבטיחה מעצר הולם, פגעה בחירותו של פרומקין והפרה את זכותו להתאספות והתאגדות. יתרה מכך, זכותו לחירות וביטחון הופרה באמצעות המעצר הארוך והלא חוקי לפני המשפט.

במקרה דומה בישראל, בית-משפט השלום בתל-אביב זיכה נאשמים אשר הפגינו מול שדה התעופה שדה דב נגד מבצע "עופרת יצוקה", אשר הואשמו בביצוע עבירות של התקהלות אסורה והשתתפות בהתפרעות לאחר הוראת פיזור. השופטת נאור ציינה כי זכות ההפגנה והמחאה היא מנשמת אפו של המשטר הדמוקרטי, אשר הוכרה בפסיקה כזכות יסוד הנגזרת מהזכות לחופש הביטוי. בנוסף נפסק שהמדינה לא הצליחה להוכיח את התמלאות יסודות העבירה של השתתפות בהתקהלות אסורה ושהמתקהלים נענו תוך פרק זמן סביר ביותר להוראות הפינוי של המשטרה. בשנת 2013 תוקן חוק סדר הדין הפלילי, כך שהסמכות להעמיד לדין בעניין הפגנות הוצאה מידיו של התובע המשטרתי ומצויה כיום בידי הפרקליטות.

 מזכ"ל האו"ם באן קי-מון הזהיר ששימוש בפצצות מצרר בשטחים מאוכלסים, מצדה של הקואליציה בהובלת ערב-הסעודית המעורבת במלחמה בתימן נגד החות'ים, עשוי להוות פשע מלחמה. פצצות מצרר הן נשק אשר נאסר בשימוש לפי האמנה בדבר חימוש מצרר משנת 2008, אותה אשררו 118 מדינות, כשערב הסעודית אינה נמנית על מדינות אלו. פצצות אלו מהוות סיכון מיוחד לאזרחים, כיוון שהן מכילות פצצות קטנות המתפזרות על פני שטח נרחב, ולעיתים קרובות אינן מתפוצצות מיידית אלא נותרות בשטח ועשויות להתפוצץ בהמשך כתוצאה ממגע או טלטול שלהן.

גם מדינת ישראל מעולם לא אשררה את אמנת חימוש המצרר משנת 2008, ויש שטוענים שצה"ל השתמש עשה שימוש בנשק מסוג זה במלחמת לבנון השנייה. עם זאת, לאחר המלחמה צה"ל שיתף פעולה עם האו"ם על-מנת להסיר את האיום הנשקף לאזרחים. עמדת ישראל ושאר המדינות אשר לא אשררו את האמנה היא כי הדיון בנושא פצצות המצרר צריך להיערך במסגרת האמנה על כלי נשק קונבנציונליים מסוימים, ואין מקום לאיסור גורף על שימוש בפצצות אלו.

השתתפו בהכנת הסקירה: גיא אבידור, דפנה גסנר, נועם רובינשטיין, דן טמיר, יובל גרנית, יהונתן רובנס, מגל דרור, יעל בני ואבינדב פרויס.

ערכה: אושרה גואטה.

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה מהדורה מקוונת, סקירת חדשות מעולם המשפט, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s