סקירת חדשות מעולם המשפט | 20.3.2016

 תביעה של כ-400 גברים בגין סירוס רצוני שנעשה להם הוכרעה לאחרונה על-ידי בית-המשפט בהודו. כהן-דת השפיע על אותם הגברים לעבור את הסירוס והבטיח להם התעלות אלוהית בתמורה. הטענה המרכזית בכתב התביעה הייתה לפגיעה נפשית וגופנית שנגרמה לגברים, בהתאם לסעיף 320 לחוק העונשין ההודי המגדיר "סירוס" כפגיעה חמורה באדם. בפסקה 10 לפסק-דינו מצהיר בית-המשפט כי "אדם נורמטיבי" לא יעבור הליך של השחתת גופנית שכזו מרצון, לשם התעלות רוחנית – ובכך נקבעה הפגיעה בגופם. הסוגיה מעוררת שאלה סביב יסוד ההסכמה הרצונית לפגיעה עצמית; בתביעה זו לא היה ספק שניתנה הסכמה רצונית של גברים בגירים, אך למרות-זאת, התקבלה טענתם. הגם שמבחינה נורמטיבית, הסיבה לקבלת טענת הגברים ייתכן ותיחשב ראויה, הלכה למעשה ניתן לראות כי במדינות רבות דוגמת אוסטרליה, גרמניה וארצות-הברית תתקבל טענה בגין פגיעה גופנית (להוציא טענה של רשלנות רפואית) רק כאשר בוצע הליך כפוי על אדם, כלומר לא בהליכים רצוניים ולא כאשר עסקינן בסירוס רצוני. כך לדוגמה, במקרים רבים מבוצעים ניתוחים בילדים שמוגדים כ- intersex, במקרים אלה מתקבלת החלטה בשם הילד בעודו עולל על המשך גידולו באופן מסוים. מקרים אלו הוגדרו כהליכים כפויים ולא רצוניים שבוצעו בילד ומהווים פגיעה בו. בשנת 2013 התכנסה הוועדה לזכויות אדם של האו"ם לדיון בנושא והפצירה בכלל המדינות לעשות התאמות לחוקיהם כך שלא תתהווה פגיעה בזכויות ילדי אינטרסקס.

 בדרום קרולינה נחקק חוק חדש האוסר על ביצוע הפלות לאחר השבוע ה-20 של ההיריון, למעט מצבים בהם חייהן של הנשים נמצאים בסכנה בעקבות ההיריון, או בהתאם לקביעתו של רופא כי העובר לא ישרוד מחוץ לרחם האישה. הסנקציה בגין הפרת החוק נקבעה עד לגובה של 10,000 דולר בנוסף לשלוש שנות מאסר. ספק אם החקיקה הולמת החלטת בית-המשפט העליון במדינה בעניין Casey ו-Row v. Wade, לפיה זכותה של האשה להחליט על הריון מוגבלת כאשר לעובר יש חיות (viable), קרי בשבוע ה-23 או ה-24 או בהתאם לנסיבות רפואיות ספציפיות. מסתמן כי החוק הוא חלק ממגמת כרסום רחבה יותר בפסיקת בית-המשפט העליון ויש בו משום פגיעה בפרטיותה של האשה ההרה, והיא מוגבלת בקבלת ההחלטות הרפואיות אישיות ופרטיות עם הרופא שלה.

על פי החוק המדובר, היריון כתוצאה מאונס או גילוי עריות, ואף מצב בו ידוע מראש כי העובר ייוולד עם מוגבלויות חמורות, אינם מהווים עילה להפסקת היריון. בישראל חוק העונשין קובע כי ועדה שהוסמכה לדון בבקשה להפסקת ההיריון תאשרה אם גיל ההיריון אינו עולה על 24 שבועות מלאים; האישה טרם הגיעה לגיל הנישואין, או מלאו לה ארבעים שנה; ההיריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי או מיחסי עריות, או שהוא שלא מנישואין; העובר עלול להיות בעל מום גופני או נפשי; המשך ההיריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לאישה נזק גופני או נפשי.

 בית-המשפט העליון של בנגלדש אישר גזר-דין מוות שהוטל על פוליטיקאי לשעבר, חבר האופוזיציה, בגין ביצוע פשעי מלחמה במהלך מלחמת העצמאות בשנת 1971. מיר קאסם עלי אשר הורשע בעבירות של רצח ועינויים, היה איש עסקים וחבר המפלגה האסלאמית הגדולה ביותר בבנגלדש "ג'מעת-א-איסלאמי", אשר הייתה אחת מהסיעות שהביעו התנגדותן לפיצול מזרח פקיסטן דאז. יותר משלושה מיליון בני אדם נרצחו ואלפי נשים נאנסו במהלך המלחמה, אך המפלגה הכחישה ביצוע פשעים אלו. קאסם עלי ירד למחבוא בזמן שחברי מפלגתו נעצרו; עד שבשנת 2012 נמצא עלי והוטל עליו גזר דין מוות על-ידי הטריבונל הבינלאומי לפשעים בבנגלדש. ארגון זכויות האדם "אמנסטי" ביקר בעבר את הטריבונל על כך שהמשפט אותו ערך, בו הועמדו לדין פושעי מלחמה, לא עמד בסטנדרטים הבינלאומיים של משפט הוגן. הפעם האחרונה שבית-משפט בישראל גזר עונש מוות שבוצע היה בשנת 1962, אז הוצא להורג הפושע הנאצי אדולף אייכמן. בכתב התביעה הואשם אייכמן בחמישה-עשר סעיפי אישום, בהם פשעים נגד העם היהודי ופשעים נגד האנושות. משפטנים בעולם, ובכללם אף מי שכפרו בזכותה של מדינת ישראל לשפוט את אייכמן, ציינו את ההגינות שאפיינה את השופטים, וכן את השמירה הקפדנית על עקרון משפט ההוגן.

 בית-המשפט הגבוה לצדק (High Court of Justice) בבריטניה קיבל את תביעותיהן של שתי עיירות בניגריה נגד תאגיד הנפט והדלק הבינלאומי של (Shell), בשל מעורבותו בדליפות הנפט בשטחן. העיירות טוענות לרשלנות מצד התאגיד במהלך טיפול בדליפות הנפט, שהביאה לזיהום נרחב בשטחי חקלאות ובאזורי דיג – מקורות הפרנסה של התושבים. התביעה הוגשה בעקבות מספר תביעות קודמות נגד התאגיד בהן הוכחה חובתה הנזיקית של החברה ונפסקו תשלומי פיצויים בסך 55 מליון ליש"ט, מהגבוהים אי-פעם עקב נזק סביבתי. דו"ח של אמנסטי משנת 2015 קבע שדיווחי התאגיד בנוגע לאופן הטיפול בדליפות הנפט במשך השנים היו חלקיים ולא-מדויקים.

בדין הישראלי הטלת אחריות נזיקית על תאגיד בגין נזק סביבתי אינה נפוצה. הפסיקה הכירה באפשרות הטלת האחריות הנזיקית (כך, למשל, בפרשת מודיעים ולוטם), אך דומה שבעניין נזק סביבתי אחריות זו מצומצמת יחסית לאור קושי בהוכחת קשר סיבתי או זיהוי המזיק הספציפי. כך היה למשל בפרשת נחל הקישון, שם החליט בית-המשפט שלא להטיל פיצויים נזיקיים בגין זיהום הנחל. להשלמת התמונה נציין כי הלוחמים שנפגעו בשל הזיהום בנחל הקישון הוכרו כנכי צה"ל וזכו לפיצוי ממשרד הביטחון, זאת בהסתמך על דעת המיעוט של הנשיא בדימוס שמגר במסקנות הוועדה לבדיקת הנושא בראשותו.

 בית-המשפט העליון באנגליה גיבה בפסק-דין את החלטת רשות המיסים האנגלית להגביל את הבונוסים של בכירי הבנקים. בית-המשפט פסק בסוגיית מיסוי הבונוסים שמשולמים על-ידי בנקי השקעות לבכירים בבנק וקבע שאינן פטורות ממס. הפסיקה שמה סוף לניסיוניות שונים של הבנקים הגדולים כמו – "UBS"או  "Deutsche Bank – לתכנוני מס אגרסיביים אשר מתחמקים מתשלומי מס, עבור בונוסים המוענקים כמניות בחברות ייעודיות ("offshore"). הפסיקה מחייבת את הבנקים לשלם עשרות מיליוני דולרים כהחזרי מס לרשות המיסים האנגלית. בישראל נפסק בשנת 2013 בפרשת "גליקמן" שיש לחייב בכירים להצהיר על מענקים שונים בגין עבודתם גם אם נטען שזו "מתנה", לאור העובדה שמענק או בונוס הניתן בכל צורה מבוסס על אינטרס עסקי.

 בית-המשפט העליון של כווית דחה ערעור על עונש מאסר של ארבע שנים שנגזר על אזרח שהואשם בהעלבת שופטים, עת שכתב הערות פוגעניות נגד מספר שופטים ברשת החברתית-הדיגיטלית "טוויטר". הרשעה זו מצטרפת לעונש מאסר שנגזר על עיתונאי בגין העלבת האמיר של כווית, שעה שפרסם ביקורת נגדו, ולעונשי מאסר כבדים בגין העלבת הנביא מוחמד ואמירות בגנות האסלאם. כל אלה התאפשרו לאחר שממשלת כווית החלה לעקוב אחר פעילות המשתמשים ברשתות האינטרנט. בישראל, ניכרת עלייה בהגשת כתבי אישום בגין העלבת עובדי ציבור, אשר מתרחשת במקביל להגברתה של התופעה המוכרת כ"תופעת השיימינג" ברשתות החברתיות, ובכללה העלבת נושאי משרה בממשל וברשויות. בהקשר זה נציין כי בדין הישראלי קבוע עונש של שלוש שנות מאסר בגין ביזוי או פגיעה במעמדם של שופטים בסעיף 255 לחוק העונשין. עם זאת, ביקורת המעוררת עניין ציבורי, אינה נמנית עם האיסור ונתפסת כלגיטימית במשטר הדמוקרטי, המעניק מעמד בכורה לחופש הביטוי. לצד הביקורת המותרת, בישראל מושרשת היטב צנזורה בנושאי צבא וביטחון, אשר ניכר כי משנה פניה ומותאמת בשינויים המחייבים לעידן האינטרנט והטכנולוגיה.

השתתפו בהכנת הסקירה: קורל קרטנשטיין, אבינדב פרויס, יעל בני, מתן סטמרי, אביב להט וערן בן-גל.

ערך: תומר קנת.

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה מהדורה מקוונת, סקירת חדשות מעולם המשפט, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s