סקירת חדשות מעולם המשפט | 17.4.2016

 בשיטת המשפט האמריקאית נבחרים, לאחר בדיקה מוקדמת, אנשים שישמשו כמושבעים במשפט. פרקטיקה נהוגה בקרב עורכי-הדין בשנים האחרונות, לאור השימוש הגובר ברשתות חברתיות ובמנועי חיפוש שונים, היא איסוף מידע מקדים על קבוצת המועמדים לשמש כמושבעים במשפט, במטרה לבנות מעין פרופיל אישיותי שאמור לאפיין אותם. כך ניתן יהיה בשלב ה-Voir dire לבחור במועמדים מסוימים לשמש כמושבעים ולפסול אחרים. יתרה מכך, במהלך המשפט ניתן יהיה להתאים טיעונים משפטיים לקהל המושבעים. פרקטיקה זו גוררת פגיעה בפרטיותם של המושבעים ואף להטות את מאזניי הצדק.

בעבר, בהנחיית לשכת עורכי-הדין האמריקאית (ABA) ניתן היה לערוך חיפוש אודות מושבעים רק אם המידע נחשב גלוי. לאחרונה, חברות הענק Google ו-Oracle (ב"המלצת" בית-המשפט הפדראלי) החליטו לחסום אפשרות חיפוש אודות מושבעים. כך, עת שמושבע יכהן במשפט פעיל תיחסם לחלוטין כל גישה אינטרנטית אליו לפני ובזמן המשפט וכך פרטיותו והוגנות ההליך ישמרו.

ישראל יונקת את חוקיה משיטת ה-Common law הנהוגה באנגליה. אף-על-פי-כן בישראל לא נעשה שימוש בחבר מושבעים.  בתקופת המנדט הבריטי היה חשש שחבר מושבעים מקומי יקבל החלטות מוטות כנגד השלטון ולפיכך לא הונהגה השיטה האמורה. בשנת 2011 הוגשה לשולחן הכנסת הצעת חוק לתיקון חוק סדר הדין הפלילי שעניינה הוספת חבר מושבעים לקבוצה של עבירות מנויות כגון עבירות מין ועבירות מכוח החוק להטרדה מינית.

 בית-המשפט העליון של ארצות-הברית אישר בקשת רשות ערעור, באשר להליך משפטי, במסגרתו אדם הנמנה עם חבר המושבעים התבטא באופן המעיד על השקפותיו הגזעניות. באותו הליך, שני מושבעים התריעו כי ייתכן והחלטתו של מושבע שלישי מושתתת על דעה קדומה, מחמת גזע. בית-המשפט בחן את השלכות יישומם של כללי "אי-ההדחה" מתפקיד המושבע, והאם הכללים מפרים את הזכות החוקתית לחבר מושבעים נטול פניות, כמעוגן בתיקון השישי לחוקה; בבקשה למשפט חוזר נחלקו דעות השופטים באשר ליישומם, עת שמתקיימת פגיעה קונקרטית בנאשם. ענייננו נדון בסמוך למקרה נוסף, בו בוחן בית-המשפט העליון האמריקני חשש להפליה על רקע גזעי בהליך בחירת מושבעים. בישראל, כידוע, אין חבר מושבעים, ולכן סוגיית הדעות הקדומות רלוונטית להחלטותיו של השופט, אשר מתבקש לפסול את עצמו מלשבת בדין, במקרים בהם עמדות אלה או השפעות חיצוניות עשויות להטות את פסיקתו. אולם, דעה-קודמת לגיטימית, אשר רכש השופט לאור ניסיונו, אינה גוררת פסלות שופט, כפי שנקבע בבג"ץ גלברט.

 הפרקליט הראשי בבית הדין לצדק של האיחוד האירופי (CJEU) המליץ להרחיב את התקדימים שנקבעו בעניין חוק זכויות היוצרים האירופאי והאמריקאי, ולקבוע כי מתן קישור (Link) ליצירות המוגנות בזכויות יוצרים ללא הסכמת היוצרים, אינה עולה כדי הפרת זכויות יוצרים. הפרקליט הראשי טוען כי קישורים ישירים לתמונות שממילא זמינות באופן חופשי לציבור ברשת, אינם אלה שהופכים את התמונות לציבוריות, ובשל כך אינם מפרים את זכויות היוצרים. בנוסף, אותם הקישורים ליצירות אינם בבחינת "תקשורת לציבור" (Communication to the public) כפי שמוגדר בסעיף 3 לצו זכויות היוצרים האירופי, ועל כן לא עולים כדי הפרת זכויות יוצריהם. הפרקליט הראשי הביע חששו כי במידה ולא תתקבל פרשנותו לעניין קישורים ישירים ליצירות המוגנות תחת זכויות היוצרים, הדבר יוביל לתמריץ שלילי עבור המעוניינים לשתף מידע ובכך יזיק לשיתוף המידע ברשת, כפי שנעשה היום בצורה יעילה.

בישראל, חוק זכויות יוצרים, מגדיר את סוגי היצירות שעליהן חלה הגנת זכות יוצרים. בעניין‏ אן.אם.סי יונייטד אנטרטיינמנט בע"מ נ' ‏BLOOMBERG Inc, נקבעה קביעה הזהה לקביעתו של הפרקליט הראשי, לפיה הקישור כשלעצמו אמנם מקל על אנשים מקרב הציבור לאתר את היצירה המפרה אך אין הוא זה שיוצר את אפשרות הגישה, מכיוון שאפשרות הגישה כבר הועמדה לרשות הציבור ברשת, ועל כן הקישור עצמו אינו מהווה "העמדה לרשות הציבור" ובכך לא מפר את זכויות היוצרים. .

 שופטת בית-המשפט המחוזי בקליפורניה ((Central District of California, Western Division, אישרה צו מניעה קבוע, לפיו יש להסיר את סמל "הצלב הלטיני" מחותמת מחוז לוס אנג'לס שבקליפורניה. בשנת 2004 הוחלט להסיר מהחותמת כל סממן דתי, אולם עשר שנים מאוחר יותר, הוחזר הצלב לאחר שהוצע להוסיף לחותמת צלב קטן שישקף את חשיבות תפקידה ההיסטורי והתרבותי של הפעילות המיסיונרית לפיתוח המחוז. התובעים טענו כי הצגת הצלב מקדמת אמונה אחת, כאשר הממשל אמור לייצג את כולם ללא תלות בדת כלשהי. מנגד טענו נציגי המחוז, כי הצלב לא מהווה הצהרה דתית אלא מתאר את חשיבותו ההיסטורית-תרבותית. בית-המשפט קבע כי ייצוגו של הצלב על החותמת מהווה העדפה לא חוקתית לטובת הדת הנוצרית.

סוגיית מעמדו הדתי-תרבותי של הצלב נדונה גם בערכאות שיפוטיות באירופה. בשנת 2009 הוגשה עתירה לבית-הדין האירופי לזכויות אדם על-ידי אזרחית איטלקייה ממוצא פיני, שביקשה להסיר מקירות בית-הספר של ילדיה את סמל הצלב, זאת לאחר שערכאות המשפטיות באיטליה דחו את בקשתה באותו הנושא ב-2002. בית- הדין קבע בפסיקה תקדימית כי בהצבת צלבים בכיתות בית-הספר מופרת "זכותם של הורים לחנך את ילדיהם על פי ערכיהם ושל חופש הדת של התלמידים", וקרא להסירם. עם זאת, בשנת 2011 הפך בית הדין את ההחלטה והוחזרו הצלבים לכיתות בתי הספר. בית-הדין תיאר את הצלב כ"סמל פאסיבי ללא השפעה דתית בהשוואה להשתתפות בפעילויות דתיות".

 חוק חדש במדינת מיסיסיפי יאפשר לעובדי מדינה לסרב להנפיק רשיונות לנישואין חד־מיניים ולחברות פרטיות לסרב להעניק שירותים לקהילה הגאה. החוק גם יאפשר למעסיקים להשתמש בדת כסיבה לקביעת מדיניות כמו קוד לבוש וגישה לשירותים. בעוד שחסידי החוק טוענים כי הוא יגן על יכולתם של אנשים לדבוק בדתם ולנהוג לפי מצפונם, מבקרי החוק טוענים שהחוק יאפשר למעסיקים להפלות עובדים באין מפריע.

ההתנגשות בין חירות דתית, נטייה מינית וזהות מגדרית הינה נושא שנוי במחלוקת בארצות הברית, וחקיקה זו נועדה "להתמודד" עם ה"חוקים נוגדי־אפליה" האמריקאיים שאוסרים, בין היתר, על אפליה בעבודה מחמת זהות מגדרית ומינית. התנגשות מסוג זה באה לידי ביטוי בישראל בעניין יעקבוביץ' כאשר בקשתן של זוג לסביות להינשא באולם אירועים מסוים נדחתה. בעלי האולם טענו כי הדחייה מוגנת על-ידי חופש הדת שלהם, אך  הטענה נדחתה בין היתר בנימוק שמדובר באפליה אסורה מתוקף חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים.

 מנכ"ל ומייסד חברת אובר, העוסקת במתן שירותי תחבורה שיתופית ברחבי העולם, ניצב בימים אלה בפני תובענה ייצוגית של צרכנים בשל תיאום מחירים. התביעה קוראת תיגר על ההיגיון העומד בבסיס המודל העסקי של אובר, לפיו החברה יוצרת קשר בין נוסעים ובין נהגים, מספקת אפשרות תשלום מאובטח ובתמורה גובה עמלה מתוך הסכום שמשלם הנוסע. הנוסחה לחישוב סכום התשלום מצויה אף היא ביישומון של "אובר", והנהגים מחויבים לגבות תשלום אך ורק לפיה.

התובע הייצוגי, לקוח אובר מארה"ב, טוען ששיטת הפעולה של החברה מבוססת על תיאום מחירים ולכן מגבילה את התחרות בין הנהגים ולא מאפשרת להם לקבוע מחיר שוק משוכלל. הדבר נטען במיוחד כנגד תעריף שעות העומס ("Surge Pricing") בו השתמשה אובר, אשר קבע מחירים גבוהים במיוחד כאשר הביקוש עלה על ההיצע. כנגד התובענה הוגשה בקשה לסילוק על הסף, אשר נדחתה, בנימוק שהתביעה ביססה די הצורך את טענותיה.

כניסתה של אובר לישראל עוכבה בעבר ע"י משרד התחבורה, בנימוקים שונים. בין היתר הוזכרה התחרות שצפויה להיווצר בין נהגי אובר ובין נהגי המוניות. עם זאת, יש להניח שאילו הייתה תובענה מקבילה מוגשת בדין הישראלי, בבסיסה הייתה עומדת טענה להסדר כובל אנכי. כך למשל בעניין לויט, שם הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בעילת הסדר כובל אנכי בשל תיאום מחירים בין חברת HP ובין רשתות שיווק. חוק ההגבלים העסקיים יוצר חזקה חלוטה שהסדר הכולל כבילה הנוגעת למחיר נחשב כהסדר כובל. לבסוף התובענה הייצוגית לא אושרה מאחר ולא עלה בידי המבקש להוכיח אפשרות סבירה שהיא תוכרע לטובת הקבוצה, כמתבקש בחוק התובענות הייצוגיות.

.

השתתפו בהכנת הסקירה: אביב להט, מתן סטמרי, קורל קרטנשטיין, יעל בני, אבינדב פרויס, יובל גרניט.

ערך: תומר קנת.

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה מהדורה מקוונת, סקירת חדשות מעולם המשפט, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s