עוולה נזיקית יוצרת לעיתים לניזוק לא רק נזקים, אלא אף טובות-הנאה. השאלה העולה במקרים אלה היא אם יש לנכות את טובות-ההנאה מן הפיצויים, כך שהניזוק יפוצה רק בגין ההפרש שבין הנזקים לטובות-ההנאה. שאלה זו עלתה פעמים רבות בפסיקה, בארץ ובעולם, אך טרם הובררו אמות-המידה שלפיהן יש לקבוע ניכוי או אי-ניכוי. מאמר זה מבקש להציע תיאוריה לניכוי טובת-הנאה מן הפיצויים. על-פי הנטען במאמר, על-מנת שיתאפשר ניכויה של טובת-הנאה מן הפיצויים, צריכים להתקיים שני תנאי- סף: טובת-ההנאה הינה חברתית, ולא רק פרטית; והפגיעה העוולתית היא כזו שמגדילה את ההסתברות שטובת-ההנאה שנוצרה אכן תיווצר. נוסף על כך המאמר מציע שלושה שיקולים שעשויים לשכנע לא לנכות טובות-הנאה מן הפיצויים אף אם שני תנאי-הסף מתקיימים. שיקולים אלה הם השפעה שלילית של ניכוי טובת-ההנאה על תמריצי ההתנהגות של הניזוק; קשיי מדידה של טובת-ההנאה; וקיומם של נזקים בלתי-מפוצים הקשורים לטובת-ההנאה.
