רשימה: על ההתנגשות שבין חופש הביטוי לבין חוקי בריונות ברשת | ענת ליאור

על ההתנגשות שבין חופש הביטוי לבין חוקי בריונות ברשת

ענת ליאור*

המודעות ברחבי העולם ובישראל לתופעת הבריונות ברשת גברה בשנים האחרונות באופן משמעותי, ומדינות רבות ברחבי העולם פועלות במרץ נגד התפשטותה. אין אומנם הסכמה לגבי הגדרתה של בריונות ברשת, אך מוסכם כי מדובר בשימוש של קבוצה או יחיד בטכנולוגיות של תקשורת חברתית במטרה לפגוע באחרים על ידי התנהגות נשנית עוינת ומכוּונת. רשימה זו תתמקד בבריונות ברשת המיוחסת לקטינים, להבדיל מהטרדה מקוונת (cyber harassment) המיוחסת למבוגרים.

עם עלייתה של המודעות לתופעת הבריונות ברשת מתעצמים גם מאמצי החקיקה, הן בארץ והן מחוץ לה, שמטרתם להעניק כלים אופרטיביים משמעותיים לבתי הספר, למשטרה ולרשויות השלטון במאבקם נגד מה שכונה לאחרונה "המגפה החדשה של העידן הטכנולוגי". מן העבר האחר ניצבת איתנה הזכות החוקתית לחופש הביטוי, אשר נפגעת בעקבות מאמצי חקיקה אלה. ברשימה זו אציג את ההתנגשות הבלתי-נמנעת בין השניים ואת השפעתה על חוקי הבריונות ברשת בעולם ועל מאמצי החקיקה בישראל.

בחודש יולי 2015 הקימה שרת המשפטים איילת שקד ועדה נגד אלימות ברשת, שמטרתה לבחון ולקבוע את הגבול הראוי שבין חופש הביטוי ל"חופש השיסוי", כהגדרתה. שופטת בית המשפט העליון בדימוס עדנה ארבל עומדת בראש ועדה זו. הוועדה אמורה לגבש המלצות בנושא ולהגיש יוזמות חקיקה ודרכים חלופיות לטיפול בסוגיה.

נוסף על כך, בחודש אפריל 2015 הוציא משרד החינוך חוזר מנכ"ל אשר עוסק לראשונה באופן ישיר ומפורט בסוגיית הבריונות ברשת, ומורה על הצעדים שיש לנקוט ביחס למקרי בריונות ברשתות החברתיות. החוזר מחלק את סוגי העבֵרות והפגיעות בתלמידים לשלוש קטגוריות: הקטגוריה הראשונה היא פגיעות מקוונות שלא חלה עליהן חובת דיווח למשטרה או לרשויות הרווחה ואשר מחייבות רק התערבות חינוכית במסגרת הבית-ספרית – לרוב מדובר בפגיעות חד-פעמיות; הקטגוריה השנייה כוללת פגיעות מקוונות המחייבות היוועצות עם מפקח המחוז באשר לדיווח למשטרה או לרשויות הרווחה, וזאת נוסף על דיווח למפקחי בית הספר וטיפול במסגרת החינוכית – לרוב מדובר בפגיעה ממושכת, בפגיעה של תלמיד בעובד הוראה או בפגיעה באמצעים דיגיטליים על רקע מיני; והקטגוריה השלישית כוללת פגיעות מקוונות המחייבות הגשת תלונה למשטרה או לרשויות הרווחה, וזאת נוסף על דיווח למפקחי בית הספר וטיפול במסגרת החינוכית – במקרים מסוג זה מדובר בפגיעות חמורות הכוללות פרסום של תצלום, סרט או הקלטה של עירום ו/או יחסי מין, בין אם בהסכמה ובין אם לאו.

הפעולות נגד בריונות ברשתות החברתיות יכולות להינקט בכמה רמות: הרמה החינוכית-הפדגוגית, אשר מטילה את האחריות לטיפול בבעיה על הורי התלמידים ומוריהם; הרמה האסדרתית (הרגולטורית), הפועלת לחקיקת חוקים וחוקי משנה במטרה להילחם בתופעה; ורמת ההסדרה העצמית, הננקטת על ידי הרשתות החברתיות עצמן או על ידי עמותות שונות היוזמות מהלכים שמטרתם להציע כלי עזר.

בישראל, בניגוד למדינות העולם המערבי, לא ננקטו עד כה פעולות חקיקה – לא בדרך של חקיקת חוקים חדשים ולא בדרך של תיקון חקיקה קיימת – במטרה להיאבק בבריונות ברשת. לעומת זאת, בכל מדינות ארצות הברית קיימת חקיקה כזו או אחרת שמטרתה להילחם בתופעה. חקיקה כזו קיימת גם בניו זילנד, באוסטרליה, ועד לא מזמן גם בקנדה. כך, למשל, בחודש יוני 2015 חוקַק בניו זילנד חוק תקדימי בשם The Harmful Digital Communications Bill, שלפיו בריונות ברשת הינה עבֵרה פלילית שניתן להטיל בגינה עונש של מאסר עד שנתיים או קנס עד לגובה של 50,000 דולר ניו-זילנדי. 18 ממדינות ארצות הברית, לרבות אלסקה, קולורדו וטנסי, קובעות אף הן כי בריונות ברשת מהווה עבֵרה פלילית.

בישראל קיימים חוקים היכולים לסייע במידת מה בהתמודדות עם נושא זה, כגון חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 וחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, אך יש הטוענים כי הנסיבות של זמננו מחייבות אותנו ליצור כלי ייעודי להתמודדות עם היכולות הטכנולוגיות שהמרשתת מציעה כיום, ולא להסתפק בחקיקה קיימת. מן הדוח לשנת 2015 שפרסמה המועצה לשלום הילד עולה תמונה עגומה שלפיה אחד מכל ארבעה ילדים נפגע מבריונות ברשת. נתון זה מציג מציאות המחייבת נקיטת פעולה למען בטחונם של הילדים ברשת. נראה כי הדרך להשיג מטרה זו היא על ידי חקיקת חוק ייעודי לנושא זה או תיקון חקיקה קיימת כך שזו תעניק עזרה גם במקרים של בריונות ברשת.

במטרה לבחון את הכלי האסדרתי המתאים ביותר לשם הגשמת מטרה זו, אבחן שני פסקי דין משמעותיים שניתנו לאחרונה בקנדה ובניו יורק אשר פסלו חוקים מקומיים לטיפול בבריונות ברשת בטענה שהם פוגעים באופן לא חוקתי בזכות לחופש הביטוי, המהווה זכות חוקתית בשתי מדינות אלה.

בחודש יולי 2014 פסק בית המשפט העליון במדינת ניו יורק, ארצות הברית, ביושבו כבית המשפט לערעורים, ברוב של חמישה שופטים נגד שניים, כי יש לפסול את החוק המקומי של מחוז אולבני האוסר בריונות ברשת (להלן: החוק), בשל פגיעתו הבלתי-חוקתית בזכות לחופש הביטוי (The People v. Marquan M., 2014 W.L. 2931482 (Ct. App. N.Y. 2014)). בפרשה זו תבעה המדינה נאשם בן שש-עשרה, תלמיד בבית ספר תיכון, אשר פרסם באופן אנונימי מידע מיני על חברי כיתתו באתר מרשתת הנגיש לציבור הרחב. החוק קבע כי פעולות העולות כדי בריונות ברשת מהוות עבֵרה פלילית מסוג misdemeanor (המקבילה לעבֵרה מסוג עוון בחוק הישראלי), שעונשה המרבי הוא שנת מאסר בפועל וקנס בסכום של 1,000 דולרים. המושג Cyberbullying הוגדר בחוק כדלקמן:

"…any act of communicating or causing a communication to be sent by mechanical or electronic means, including posting statements on the internet or through a computer or email network, disseminating embarrassing or sexually explicit photographs; disseminating private, personal, false or sexual information, or sending hate mail, with no legitimate private, personal, or public purpose, with the intent to harass, annoy, threaten, abuse, taunt, intimidate, torment, humiliate, or otherwise inflict significant emotional harm on another person."

החוק אוסר בריונות ברשת נגד כל קטין או אדם ("any minor or person") במחוז, וסעיף ההגדרות מבהיר כי "אדם" מתייחס גם לכל תאגיד ושותפות עסקית. הנאשם טען לפני בית המשפט כי החוק אינו חוקתי, וזאת מפני שהוא מכיל טווח רחב של ביטויים מוגנים, ומשום שהוא עמום, שכן הוא אינו מעניק התראה מראש לציבור על ההתנהגות שהוצאה אל מחוץ לחוק.

בחינת חוקתיותו של חוק זה בדין האמריקאי נעשית על פי מבחן ה-strict scrutiny, כלומר, יש להוכיח כי המניע לחקיקת החוק הוא אינטרס ממשלתי מחייב, וכן כי החוק נוסח באופן צר אשר משרת את המטרה של הגנה על אינטרס זה אך אינו גולש מעבר לכך. דעת הרוב קבעה כי החוק עמום ורחב יתר על מידה, באופן העולה כדי הפרת התיקון הראשון לחוקה, הקובע את הזכות לחופש הביטוי. יתרה מזו, ובניגוד לדעת המיעוט ולבקשת המְאַסדר (הרגולטור) המקומי, דעת הרוב קבעה כי אי-אפשר לנתק את החלקים הלא-חוקתיים משאר החוק, מפני שנוסח החוק שייוותר לא ימלא את תכלית החקיקה.[1] למעשה, נוסח החוק מקיף סוגי ביטויים רבים בהרבה מכפי שנחוץ כדי למלא את תכלית החקיקה המוצהרת, קרי, להגן על קטינים מפני תופעות של בריונות ברשת. בית המשפט אמר כי אפילו התכתבות באמצעות דואר אלקטרוני בין שני מבוגרים אשר חושפת מידע פרטי על תאגיד פלוני נכנסת לתוך גדרי החוק ועלולה לעלות כדי עבֵרה פלילית. לנוכח זאת ביטל בית המשפט את החוק בשלמותו.

הערך הגבוה שהוצמד לזכות לחופש הביטוי בארצות הברית מעניק לעולם המשפט, פעם אחר פעם, פסיקות המבטאות סובלנות כלפי ביטויים, אשר נסוגה רק במקרים חמורים במיוחד ובקטגוריות מובְנות מראש. זאת, החל בפרשת Gitlow משנת 1925, שקבעה כי חופש הביטוי, המוגן בתיקון הראשון לחוקה מפני צמצומו על ידי הקונגרס, נמנה עם זכויות הפרט הבסיסיות המוגנות גם מפני פגיעתן של המדינות על ידי סעיף ההליך ההוגן שבתיקון הארבעה-עשר לחוקה; המשך בפסק דין Johnson המוכר, משנת 1989, שקבע כי חוק ההופך את הפעולה של שרפת הדגל האמריקאי לפלילית אינו חוקתי מפני שהוא מפר את הזכות לחופש ביטוי סימבולי; וכלה בפרשות רבות מהשנים האחרונות.[2] אנו למדים אם כן כי בארצות הברית ניתן ערך עליון לזכות לחופש הביטוי, ולפיכך ההלכה שנקבעה בפרשת Marquan עולה בקנה אחד עם רצף הלכות זה. נראה כי בית המשפט יכול היה להעניק סעד שונה בניסיון להותיר שכבת הגנה כלשהי לבני הנוער שסובלים מהצקות במרשתת. עם זאת, ההגדרה בחוק של "בריונות ברשת" בעייתית בלשון המעטה.

חשוב לציין כי הדין האמריקאי אינו מחיל אותם מבחנים שהדין הישראלי מחיל בבואו לבדוק התנגשות בין חקיקה ראשית לבין זכות העולה כדי זכות חוקתית. משכך, נפנה כעת למקרה שבו בוטל חוק נגד בריונות ברשת בדין הקנדי, אשר מפעיל פסקת הגבלה הדומה לזו הקבועה בסעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בחודש דצמבר 2015 ביטל בית המשפט העליון בנובה סקוטיה, אשר בקנדה, את החוק המקומי נגד בריונות ברשת, Cyber-Safety Act (להלן: החוק הקנדי), משקבע כי זה הפר את הזכות החוקתית לחופש הביטוי המעוגנת בסעיף 2(b) לצ'רטר הזכויות הקנדי (Crouch v. Snell, 2015 NSSC 340). החוק הקנדי העניק לקורבנות הבריונות ברשת בחירה בין שתי אפשרויות – להגיש תלונה ליחידה מיוחדת שהוקמה במשרד המשפטים בעקבות החוק הקנדי, CyberSCAN Unit, או לפנות ישירות לשופט שלום בבקשה לקבל צו הגנה (במקור: "protection order") נגד הבריון לכאורה. בניגוד לפרשה האמריקאית שנידונה לעיל, במקרה הקנדי מדובר במתלונן ובמשיב בגירים, אשר ניהלו יחדיו עסקים בעבר. כאשר עלתה מערכת היחסים העסקית על שרטון, החל המשיב לרשום סטטוסים שונים ברשתות החברתיות, אשר לדעת התובע עלו כדי הפחדה התואמת את הגדרת המושג "בריונות ברשת", כפי שנקבעה בסעיף 3(1)(b) לחוק הקנדי:

"'Cyberbullying' means any electronic communication through the use of technology including, without limiting the generality of the foregoing, computers, other electronic devices, social networks, text messaging, instant messaging, websites and electronic mail, typically repeated or with continuing effect, that is intended or ought reasonably be expected to cause fear, intimidation, humiliation, distress or other damage or harm to another person's health, emotional well-being, self-esteem or reputation, and includes assisting or encouraging such communication in any way…"

לאחר שבית המשפט קבע כי החוק הקנדי, לרבות ההגדרה שלעיל, פוגעים בחופש הביטוי, הוא פונה לבחינת השאלה אם ניתן להציל הגבלה זו על ידי סעיף 1 לצ'רטר הקנדי, שהינו המקביל לפסקת ההגבלה הישראלית. כלומר, הוא בוחן אם הפגיעה נעשתה לפי חוק, אם היא נעשתה למטרה מוצדקת בחברה דמוקרטית (רכיב התכלית הראויה) וכן אם היא מידתית.

לעניין התכלית הראויה אומר בית המשפט כי החוק הקנדי נוצר כדי למלא פער קיים בחקיקה הקנדית ולספק חלופה מהירה וזולה לתביעות בגין הוצאת דיבה. החוק הקנדי נועד גם לשנות את הגישה כלפי בריונות בכלל ובריונות ברשת בפרט, קרי, יש בו מרכיב חינוכי. בית המשפט מדגיש את החשיבות שבהגנה על המוניטין של היחיד, שכן זה משרת את המטרה החשובה של טיפוח התדמית העצמית וחוש הערך העצמי של היחיד. ההגנה על המוניטין ראויה בחברה דמוקרטית, אך יש לאזנה מול הערך החשוב אף הוא של חופש הביטוי. מסיבות אלה בית המשפט קובע כי מטרות החוק הקנדי – יצירת תהליך אדמיניסטרטיבי-שיפוטי יעיל ומשתלם מבחינה כלכלית למניעת מקרים של בריונות ברשת ולטיפול במקרים שכבר קרו, כדי להגן על אזרחי נובה סקוטיה מפני פגיעה בלתי מוצדקת במוניטין שלהם וברווחתם – הינן דחופות ומשמעותיות. קרי, התכלית העומדת בבסיס החוק הינה ראויה בעיני בית המשפט.

אולם החוק הקנדי נכשל במבחן המידתיות. ראשית, בית המשפט קובע כי אין קשר רציונלי בין תכלית החוק לבין הכלים שהוא מעניק לקורבנות. בררת המחדל לפי החוק הקנדי היא שצו ההגנה נגד הבריון לכאורה יינתן במעמד צד אחד וללא התראה מראש. צעד כזה פוגע באופן משמעותי בזכותו של הצד האחר לטעון להגנתו. קיימים אומנם מנגנוני ערעור על ההחלטה להנפיק את הצו, אולם אין זה מספק, לדעת בית המשפט, בשל הפגיעה החמורה בזכויות המשיב בזמן ההמתנה עד לדיון בערעורו. שנית, בית המשפט קובע כי האמצעי שהחוק הקנדי נוקט אינו האמצעי שפגיעתו היא הפחותה ביותר, שכן ההגדרה של בריונות ברשת המופיעה בחוק הקנדי הינה רחבה עד כדי כך שהיא מתייחסת הן לתקשורת ציבורית והן לתקשורת פרטית. יתרה מזו, החוק הקנדי אינו מציע סוגי הגנות לפוגע לכאורה, וכן אין הוא דורש הוכחת כוונה של נזק. משכך, בית המשפט מתאר הגדרה זו ככישלון חרוץ – a colossal failure – וקובע כי החוק הקנדי אינו עומד במבחן הפגיעה הפחותה. שלישית, אף באשר למבחן המידתיות במובן הצר, המודד את התוספת השולית של הפגיעה בזכות לחופש הביטוי אל מול התוספת השולית של ההגנה על קורבנות הבריונות ברשת, בית המשפט קובע כי החוק הקנדי הינו רחב ועמום עד כדי כך שגם בפן הזה אין לו הצדקה, וזאת בשל הפער שבין כוונת המחוקק לבין תוצאות החוק הקנדי, וכן בשל הפגיעה בערכי הליבה העומדים בבסיסה של הזכות החוקתית לחופש הביטוי.

לעניין הסעד הראוי, בית המשפט קובע כי אף שהבעייתיות קיימת רק בסעיף ההגדרות ובחלק הראשון לחוק, הנוגע באופן הנפקתם של צווי ההגנה, שארית החוק הקנדי לא תוכל לשרוד בלעדיהם, ועל כן אין מנוס מלבטל את החוק בשלמותו. בית המשפט אף דוחה את בקשת המדינה לדחות את השעיית החוק הקנדי לתקופה של שנים-עשר חודשים. לדעת בית המשפט, למרות העובדה שהחוק נועד לתקן פער שנוצר בין החקיקה לטכנולוגיה, ביטולו לא יותיר את קורבנות הבריונות ברשת ללא מענה חקיקתי עד שיחוקַק חוק חדש, שכן יעמדו לרשותם האפשרויות וההגנות האזרחיות והפליליות הקיימות כיום בחוק. משכך, בצעד יוצא דופן ונדיר, בית המשפט קובע כי החוק הקנדי בטל באופן מיידי.

בזירה המקומית ניתן לראות את ההתנגשות בין חופש הביטוי לבין הכלים המוצעים להתמודדות עם בריונות ברשת בשלושה מקרים מהשנים האחרונות הנוגעים, בעיקרם, בהצעות חקיקה ובקריאות של חברי כנסת לפעול להגנת בני נוער מפני סכנות המרחב המקוון. כך, למשל, הצעת חוק שהונחה על שולחן הכנסת בחודש יוני 2015 על ידי חברת הכנסת רויטל סויד, ואשר ביקשה להחיל את הוראות חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, על המרחב המקוון, הותקפה בחריפות על ידי כתב עיתון הארץ יואב ליפשיץ, אשר טען כי הצעת חוק זו חותרת תחת חופש הביטוי ברשתות החברתיות:

"…יש ברשתות החברתיות חופש הביטוי נרחב, התורם לשיח הביקורתי שהוא מנשמת אפה של הדמוקרטיה. הצעת החוק של סויד עלולה לצמצם את חופש הביטוי ברשתות החברתיות, מאחר שהיא מבקשת להפוך את פייסבוק או טוויטר למערכות שבוררות חומרים לפרסום, בעל כורחן."

דוגמה אחרת להתנגשות האמורה נגזרת מהעובדה שמדינת ישראל טרם חתמה על אמנת בודפשט בדבר פשעי מחשב ("Budapest Convention on Cybercrime") משנת 2001, אשר פועלת להרמוניזציה בחוקים מקומיים במטרה להילחם בפשעים המבוצעים באמצעות מחשב. אמנה זו, אם תיחתם, תאפשר למשטרת ישראל להגיע לשרתים הנמצאים מחוץ לגבולות המדינה ולפעול להסרת תכנים פוגעניים מהרשת. בדיון משותף של ועדת המדע וּועדת זכויות הילד בכנסת, שנערך בחודש נובמבר 2014, התברר כי זה יותר מעשור ישראל מעכבת את חתימתה על אמנה זו. בתגובה על כך אמרה יושבת ראש הוועדה לזכויות הילד, חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס, כי "…אצלנו, קידשו יותר מדי את חופש הביטוי". אנו רואים כי ההתנגשות בין הניסיון לפעול נגד הבריונות ברשת לבין חופש הביטוי מהווה גורם מרכזי (אם כי לא היחיד) שמעכב את פעולות החקיקה נגד תופעת הבריונות ברשת.

מקרה נוסף הממחיש את ההתנגשות האמורה אירע בסוף חודש דצמבר 2015, כאשר יישומון ישראלי חדש בשם BlindSpot נעשה זמין להורדות במכשירי הטלפון הנייד ולוּוה מסע שיווקי נרחב. יישומון זה מאפשר לכל משתמש שמתקין אותו לשלוח הודעות טקסט אנונימיות לאנשי קשר מבלי שהנמנעים יוכלו לדעת את זהות השולח. היישומון מגלם אם כן את חופש הביטוי האנונימי במלוא הדרתו, מחד גיסא, בהתאם להלכת מור של בית המשפט העליון, אך טומן בחובו גם סכנה אדירה לניצול כלי זה לפגיעה במשתמשים ביישומון, מאידך גיסא. איגוד האינטרנט הישראלי פרסם רשומה (פוסט) בעמוד הפייסבוק שלו שבה כתב כי "בצד החשיבות שאנו רואים בחופש הביטוי ובשמירה על האנונימיות, נדרשת אחריות ציבורית והבנה שהאפליקציה עלולה מהר מאוד להיהפך לכלי נשק בידי משתמשים לא אחראיים". יישומון זה אף הצליח להסעיר את הרוחות בכנסת, כאשר חברות הכנסת מיכל רוזין ומירב בן-ארי יצאו במתקפה ציבורית נגדו. חברת הכנסת רוזין הגישה הצעה לדיון מהיר בוועדת המדע והטכנולוגיה שיעסוק "בהשלכות החברתיות והפליליות האפשריות משימוש ביישומון". ישיבה זו אכן נערכה ביום 18.1.2016, אך לא הגיעה למסקנות אופרטיביות. בנוגע לזכות לאנונימיות, ובתוך כך לחופש הביטוי האנונימי, אמרה חברת הכנסת רוזין כי "אנונימיות היא זכות כל עוד היא לא מהווה כלי להשפלה, ביזוי והסתה בידי המשתמש בה". חברת הכנסת בן-ארי שלחה מכתב למנכ"ל "אפל ישראל" ולמנכ"ל "גוגל פליי ישראל" שבו ביקשה לבטל את האפשרות להוריד את היישומון מחנויותיהן המקוונות. בעקבות הפצתו של יישומון זה הגיש חבר הכנסת דוד ביטן הצעת חוק פרטית בשם "הצעת חוק למניעת התחזות, אנונימיות והטעיה באינטרנט, במחשב ובטלפון הסלולרי, התשע"ו-2016". לפי הצעה זו, מפעיל יישומון אשר קיבל דרישה לחשוף את פרטיו של מתחזה או של שולח מסר אנונימי (לענייננו, "בריון ברשת") ולא העבירם בתוך פרק הזמן שנקבע ייחשב אחראי גם הוא לשליחת המסר. לפי ההצעה, יהיה אפשר לחסום באופן מיידי את פעילות היישומון, ולהטיל על מפעילו קנס של עד מיליון שקלים ללא הוכחת נזק. הצעה זו זכתה בכינוי "חוק הבליינדספוט". משרד המשפטים, בתגובה על כך, מגבש הצעת חוק ממשלתית בנושא. נכון למועד כתיבתן של שורות אלה טרם הבשילו יוזמות אלה לכלל חוקים.

דוגמות אלה ממחישות את העובדה שההתנגשות העומדת בלב רשימה זו לא פסחה על המחוקק הישראלי בבואו להתמודד עם תופעת הבריונות ברשת בישראל, וביקורת רבה מושמעת הן על קידוש חופש הביטוי יתר על המידה תוך הפקרת בני הנוער לתחלואות הרשת החברתית, מחד גיסא, והן על הפגיעה הקשה בהיקף ההגנה על הזכות החוקתית לחופש הביטוי, מאידך גיסא.

מכל האמור לעיל ניתן לגזור, לדעתי, שתי מסקנות חשובות: ראשית, אין ספק שקיימת הבנה לגבי חשיבות התכלית של נקיטת פעולות נגד בריונות ברשת, בין משפטיות ובין לבר-משפטיות. שנית, בבואנו לנסח חוק מקומי בישראל או לתקן חקיקה קיימת על מנת להילחם בתופעה זו, יש חשיבות מכרעת לאופן שבו נגדיר את התופעה. על ההגדרה להיות מנוסחת באופן מדויק ותכליתי, שישרת את רצוננו להגן על בני נוער וילדים מפני תקשורת מקוונת פוגענית והרסנית, אך מבלי לגרום פגיעה יתרה בחופש הביטוי. יצירת הגדרה כוללנית יתר על המידה היא בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת", וזאת לנוכח הבעייתיות הרבה הטמונה בה בכל הנוגע בהגבלת חופש הביטוי, שהוא זכות ראשונה במעלה בכל משטר דמוקרטי. שיקולים אלה צריכים לעמוד לנגד עיניו של המחוקק הישראלי בבואו ליצור ו/או לתקן אסדרה אשר תפעל נגד האלימות הגועשת ברשת.

לבסוף, אציין כי לטעמי יש לקבוע סנקציה פלילית נגד מעשים העולים כדי בריונות ברשת רק במקרים קיצוניים, כגון הטרדה על רקע מיני או הטרדות והצקות מכוּונות חוזרות ונשנות הגורמות נזק משמעותי לקורבן, כפי שאכן נעשה בחקיקה קיימת, דוגמת חוק מניעת הטרדה מאיימת, חוק למניעת הטרדה מינית ועוד. הטיפול בשאר המקרים, אשר אינם עולים כדי עבֵרה פלילית לפי חוקים אלה, צריך להיעשות במסגרת הבית-ספרית, כחלק מהניסיון למצוא פתרון חינוכי שמטרתו תהא לא רק עונשית, אלא גם משקמת ולימודית. אך זה כבר נושא לרשימה אחרת.

* עורכת דין, סטודנטית לתואר שני במשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה. הרשימה מבוססת על עבודת תֵזָה בהנחייתם של פרופ' אמנון רובינשטיין וד"ר אדם שנער.

[1] Haley E. Phillips, Online Bullying and the First Amendment: State Cyberbullying Statutes After People v. Marquan M., 93 N.C. L. Rev. Addendum 179 (2015).

[2] ראו, למשל: Citizens United v. Federal Election Commission, 558 U.S. 310 (2010), שם נקבע כי הגבלת הוצאות של תאגידים וארגונים פוליטיים במהלך בחירות מפֵרה את הזכות לחופש הביטוי; Snyder v. Phelps, 562 U.S. 443, 131 S. Ct. 1207 (2011), שם נקבע כי ביטוי אשר נוגע בסוגיה ציבורית ומובע על שטח ציבורי אינו יכול להיחשב הוצאת דיבה, אף אם הביטוי "שערורייתי"; Brown v. Entertainment Merchants Ass'n, 131 S. Ct. 2729 (2011), שם נקבע כי משחקי וידיאו הם צורה ייחודית של מדיום תקשורתי אשר מוגנת על ידי התיקון הראשון לחוקה; ופרשת McCutcheon v. Federal Election Commission, 134 S. Ct. 1434 (2014), שבה נקבע כי הגבלות לגבי סכומי הכסף הכוללים שיחידים יכולים לתרום למסעות בחירות של פוליטיקאים במהלך מעגל בחירות של שנתיים אינן חוקתיות, באשר הן מפֵרות את התיקון הראשון לחוקה.

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה ליאור ענת, מהדורה מקוונת, רשימות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s