פרמיית השליטה בעסקות מיזוג מסוג going private | מורן אופיר (כרך כ)

מאמר זה משווה בין שני כללים משפטיים מתחרים להסדרת פרמיית השליטה בעסקות מיזוג מסוג going private, וזאת לנוכח מאפייניו של שוק ההון המקומי. כלל השוק המתואם, המאפשר הקצאת זכויות שונות לבעל השליטה המוכר את שליטתו במסגרת עסקת המיזוג ולבעלי המניות מקרב הציבור, השותפים אף הם לעסקה, נבחן אל מול כלל ההזדמנות השווה המתואם, התובע הקצאת זכויות שוות הן לבעל השליטה המוכר את שליטתו והן לבעלי המניות מקרב הציבור. ניתוח אנליטי המשווה בין שני כללים אלה תוך התמקדות בשיקולי יעילות מוביל למסקנה שכלל השוק המתואם עדיף על כלל ההזדמנות השווה המתואם, שכן שני הכללים יעילים באותה מידה במניעת עסקות חלבניות אך כלל השוק המתואם יעיל יותר בעידודן של עסקות משביחות. תוצאות ניתוח זה נבחנות במאמר לנוכח המספר ההולך וגדֵל של עסקות מסוג going private הנצפה בשוק ההון הישראלי בשנים האחרונות. תופעה מתגברת זו מעצימה את חשיבות יישומו של הכלל המשפטי הראוי, המאפשר הקצאת זכויות שונות לבעל השליטה ולבעלי מניות המיעוט, וזאת כל עוד מובטח לבעלי מניות המיעוט לכל-הפחות ערכם לפני העסקה להעברת השליטה.

להורדת המאמר המלא.

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה אופיר מורן, כרך כ, מהדורת הדפוס, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s