מבט דסקריפטיבי ומבט ביקורתי על מערך התוספות הראייתיות בישראל ומגמותיו | גיא בן דוד (כרך כב)

ככלל ניתן לבסס הרשעה בפלילים על סמך ראיה אחת או עדות יחידה אם בית המשפט סבור כי היא מוכיחה את אשמתו של הנאשם ברמה הנדרשת בפלילים. אולם לצידו של כלל זה נקבעו בחוק ובפסיקה מקרים מיוחדים שבהם אי-אפשר להסתפק בראיה יחידה להוכחת האשמה, ונדרשות ראיות נוספות לתמיכה בראיה העיקרית. ראיות נוספות אלה מכונות "תוספות ראייתיות", והן מהוות חסם מפני הרשעה על סמך עדות יחידה. ככלל, הדרישה לתוספת ראייתית קיימת במקרים שבהם קיימת ראיה מפלילה אחת וקיים חשש בדבר מהימנותה. על מנת לצמצם את הסיכון למשגה שיביא לידי הרשעת חפים מפשע, הדין דורש ראיה נוספת כתנאי להרשעה. מטרת המאמר היא לבחון לעומק את מערך התוספות הראייתיות בדיני הראיות בישראל ואת מגמותיו – הן ממבט דסקריפטיבי והן ממבט ביקורתי.

הפרק הראשון נועד לספק מבט דסקריפטיבי מעמיק על אודות התוספות הראייתיות בדיני הראיות בישראל, בלוויית מבט משווה למשפט האנגלו-אמריקני. חלקו הראשון של הפרק יסקור את מקורותיהן, מאפייניהן והתפתחותן של התוספות הראייתיות בישראל, תוך דיון במגמות שניתן לזהות בפסיקת בית­ המשפט העליון בתחום זה. המגמה האחת באה לידי ביטוי בחלוקתן של התוספות הראייתיות לקטגוריות משנה לפי חוזקן ואיכותן. המגמה האחרת, אף שהיא מצויה בראשיתה, באה לידי ביטוי בדרישה לתוספת ראייתית דיפרנציאלית, הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, במקרים חדשים שנקבעו בפסיקה. כחלק מהדיון הדסקריפטיבי יעסוק חלקו האחרון של פרק זה בדין המשווה. במשפט הקונטיננטלי הרשעת נאשם אינה מותנית בכלל כמותי של ראיות, ואילו במשפט האנגלו-אמריקני הדרישה לתוספת ראייתית היא מצומצמת ביותר. על רקע צמצומה של הדרישה לתוספת ראייתית עד כדי ביטולה במשפט האנגלו-אמריקני, הכרת מערך התוספות הראייתיות הקיים בישראל, לרבות הקשיים שהוא מעורר, מהווה בסיס לביקורת שתידון בפרק השני.

הפרק השני מוקדש לדיונים ביקורתיים על אודות מערך התוספות הראייתיות בישראל וכן להצעת פתרונות אפשריים שעשויים לתת מענה מסוים לאותן טענות ביקורת. בחלקו הראשון של הפרק תעמוד לביקורת התשתית העיונית המצויה בבסיס הדרישה לתוספות ראייתית בהליך הפלילי. על פי תשתית זו, ההצדקה לדרישת התוספות הראייתיות היא אפיסטמית במהותה, והיא מתייחסת, על דרך הכלל, לעדויות שקיים חשש א-פריורי בדבר מהימנותן. מכאן שהדרישה לתוספת ראייתית קשורה לתכליתו של ההליך הפלילי, שהיא מניעת הרשעתם של חפים מפשע. אלא שלצד זאת הדרישה לתוספת ראייתית כובלת את שיקול הדעת השיפוטי, ובכך פוגעת ביכולתם של התביעה ובתי המשפט להביא לידי כך שנאשמים שעברו עברות יורשעו גם במקרים שבהם קיימת עדות יחידה שבית המשפט נותן בה אמון. טיעון ביקורת שני מתייחס לכך שהדרישה לתוספת ראייתית אינה עקבית, במובן זה שהיא אינה חלה על עדויות אחרות שזהות במאפייניהן הרלוונטיים לאלה שלגביהן הדין דורש תוספת, וזאת ללא כל הצדקה עניינית להבחנה זו. טיעון שלישי מבקר את העובדה שהדרישה לתוספת ראייתית ספציפית חלה על כל העדויות מאותו סוג, ללא הבחנה ביניהן.

להורדת המאמר המלא.

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה בן דוד גיא, כרך כב, מהדורת הדפוס, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s