עלבונן של הגופות – ביוש וכבוד במאבק סביב ניתוחים שלאחר המוות בישראל | רון רוט (כרך כג)

מאמר זה עוסק במאבק הציבורי שהתנהל בישראל נגד חוק האנטומיה והפתולוגיה, התשי"ג-1953, ונגד הניתוחים שלאחר המוות שבוצעו מכוחו. מאבק זה הובל, בעיקר בשנות השישים, על ידי התארגנות חרדית שכינתה את עצמה "ועדה צבורית להגנת כבוד האדם", והוצג כמאבק על חופש הדת ולמען זכות המת על גופו. אולם מאמר זה מבקש להצביע על נוכחותו השלטת (אך החמקמקה לעיתים) של מרכיב נוסף במסגרת מאבק זה – ביוש. הביוש, כפי שנטען, היה גורם מכריע בעיצוב המאבק בניתוחי הגופות. זאת, הן כאחד ממניעי המאבק והן ככלי חשוב בטקטיקת הניהול שלו.

אגב גלילת סיפורו ההיסטורי של המאבק וניתוח תפקיד הביוש במסגרתו, המאמר נוגע במגוון שאלות עקרוניות נוספות העולות מנושא מורכב זה. בין שאלות אלה ניתן למנות את שאלת הביוש לאחר המוות, את שאלת יחסה של ההלכה לנתיחת מתים, את שאלת זכויותיו של המת והבעלות על גופתו, ואת שאלת מעמדה של משפחת הנפטר בסוגיית נתיחת המתים.

להורדת המאמר המלא.

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה כרך כג, מהדורת הדפוס, רוט רון, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s