מאמר זה הוא ראשון מבין ארבעה חלקים של פרויקט אחד הבוחן ארבעה מנגנונים של הֲנִיעה אנושית: שבועה, מתנות, פרסים וביוש. תפקידם הוא לקדם התנהגות הנתפסת כחיובית וראויה בעיני הגורם המפעיל אותם, כגון אמירת אמת, עמידה בהתחייבויות, סיוע כלכלי לנזקק, הבעת הערכה, או לחץ לשינוי התנהגות שלילית. מוסדות אלה נבחרו משלושה טעמים: (א) מדובר בשיטות הֲנִיעה עתיקות שנפוצות בכל חברה אנושית מקדמת דנא ועודן רלוונטיות גם כיום; (ב) אף שמדובר במנגנונים המוכרים לכל אדם, הם מורכבים בהרבה מתפיסתם ה"עממית", ולכן ראויים להצגה מעמיקה; (ג) אף שנעשה בהם שימוש נרחב ביחסים בין-אישיים, הם אינם בגדר "נורמות חברתיות", אלא מוסדות שזכו בהכרה ובעיגון משפטי, והמשפט מעורב בהם בצורה עמוקה מאוד. מטרת המחקר היא לבחון את התפתחותם של מוסדות אלה במהלך ההיסטוריה המערבית, ולעמוד על יחסי-הגומלין בינם לבין המערכת המשפטית. באופן ספציפי, במאמר ראשון זה נראה את תפקידה החשוב של השבועה בעבר במערכת המשפט ובייצוב המשטר המדיני וחקר האמת, ואת תפקידה המוגבל מאוד במשפט כיום.
