בשנים האחרונות נדרש בית הדין האירופי לזכויות אדם לשאלת חוקיותם של חוקים מדינתיים האוסרים עטיית כיסוי ראש. ככלל, בית הדין מסגר את השאלה המשפטית המתעוררת במקרים אלה כסוגיה של חופש הדת וההגבלות שמותר להטיל עליו. בהתאם, חלק משמעותי מהכתיבה האקדמית שניתחה את פסקי הדין הללו בחנה באופן ביקורתי את הפרשנות שנתן בית הדין לחופש הדת בכלל ולחופש הדת של נשים מוסלמיות בפרט. פגיעתו של האיסור בזכויות אחרות, כגון הזכות לחינוך והזכות לשוויון, נתפסה על ידי בית הדין, במידה רבה, כסוגיה משנית.
מאמר זה בוחן את הפגיעה בזכות לשוויון הגלומה באיסור העטייה של כיסוי ראש או כיסוי פנים. המאמר טוען כי בפרשות העוסקות בנושא זה עקרון השוויון מונח על שתי כפות המאזניים, קרי, הן העותרות והן המשיבות מסתמכות עליו לצורך תמיכה בטענותיהן. מצב זה, כך אטען, אינו נובע בהכרח משימוש לרעה בעקרון השוויון, אלא מכך שכל אחד מהצדדים מתמקד בהיבט אחר של השוויון. בעוד טענותיהן של העותרות מסתמכות על הזכות הפרטנית לשוויון, המשיבות מתמקדות בשוויון כערך חוקתי. איסור העטייה של כיסוי ראש מהווה לכן מקרה בוחן לנורמה משפטית אשר עשויה לקדם היבטים מסוימים של עקרון השוויון אך לפגוע בהיבטים אחרים שלו.
