הסדרי הלכה כשומרי סף לאומיים בתורת אחד העם – הערה למאמרה של גילה שטופלר על "יחסי דת ומדינה והשפעתם על הזהות הלאומית בישראל" | רונן קריטנשטיין (כרך כה)

גילה שטופלר טוענת במאמרה כי המודל שנבחר במדינת ישראל ליחסי דת ומדינה לשם חיזוק הזהות הלאומית היהודית אינו מקיים את תכליתו, ולעיתים אף חותר תחת ייעודו. עוד טוענת שטופלר כי מנהיגים לאומיים חילונים שונים, ובמיוחד בן־גוריון, "האמינו כי בבוא העת, לאחר קום המדינה, ייעלם בהדרגה היסוד הדתי של היהדות, ששימש בתחילה בסיס ליצירתו של היסוד הלאומי של היהדות, ולאומיות יהודית מובהקת תתפוס את מקומו". שטופלר גורסת, ובצדק לטעמי, כי בן־גוריון ומנהיגים לאומיים חילונים אחרים הניחו כי יש צורך בדת רק עד אשר תעלה תורה חדשה שתהיה היא הלאומיות.

אחד העם מחזיק בתפיסה לאומית המכילה את הדת בתוכה בכל מקרה, ולאו דווקא בימים ראשונים של מעבר או בתקופה כזו או אחרת או באופן שתלוי במיקום ובתפוצה. אומנם הדת – ההלכה ונגזרותיה – אינה המשתנה המסביר היחיד של העם היהודי אליבא דאחד העם, אלא משתנה מסביר לצד משתנים מסבירים אחרים, אולם היא בלי ספק משתנה מסביר עם מקדם משמעותי. גישתו של אחד העם היא שהדת הייתה מתחילת הדרך ותהיה לתמיד רכיב בלאומיות היהודית. גישתו של אחד העם הינה גישה לאומית חילונית המייחסת משקל נכבד לדת ולביטוייה הנורמטיביים, אשר אמורים לפעול כשומרי סף במסגרת הבניית הזהות הלאומית. ייתכן שיהיו לכך תוצאות שייתפסו כ"דתיות", אולם בעיני אחד העם הן "לאומיות". אין זו גישה צרה המייחסת משקל נמוך לדת בפונקציית הלאומיות או גישה צרה המבקשת להשתמש בדת כפרמטר בלאומיות היהודית עד צמיחתה של לאומיות יהודית חדשה. אחד העם האמין כי שומרי הסף הלאומיים, בחלקם לפחות, יסודם בהלכה.

ייתכן בהחלט שגישת אחד העם תצטרף לביקורתה של שטופלר על תוצאות המיסוד הדתי, אשר אינן מביאות לידי חיזוק הלאומיות. יתר על כן, ניתן להניח כי הסדר הלכתי אשר פועל מכוח המיסוד הדתי באופן הופכי לשמירת הסף או אפילו רק אינו תורם לשמירת הסף אינו הסדר ראוי לטעמו של אחד העם. אולם ייתכן שחלק מהתוצאה הלא־רצויה ששטופלר מצביעה עליה נובעת ממחלוקת נורמטיבית ביחס למקומה של הדת (הסדרי ההלכה ומחשבתם) בלאומיות (החילונית) של העם היהודי, ואז ייתכן שגישת אחד העם לא תצטרף לביקורתה של שטופלר.

אני סבור כי הגישה האחד־עמית, אף שהיא כופרת מבחינת שומרי המצוות, ואולי דווקא משום שהיא כופרת ומייצגת פן שאינו הלכתי, הינה גישה מעשית יותר לפשרה במסגרת הפוליטית בישראל, ויכולה לסייע בגיבוש פתרון מעשי. תפיסת הדת של אחד העם – כהוגה חילוני, כהוגה ציוני לאומי, כמי ששמירת המצוות אינה נר לרגליו – שונה מהתפיסה הגורסת כי הדת היא הכרח התחלתי וכי סופה להיעלם, או אף מתפיסה המייחסת לדת משקל נמוך ונעדר ביטויים נורמטיביים, וגם בשל כך היא גישה מעשית יותר לפשרה במסגרת הפוליטית בישראל.

לקריאת המאמר המלא [PDF]

לקריאת מאמרה של גילה שטופלר "יחסי דת ומדינה והשפעתם על הזהות הלאומית בישראל".

פרופ' רונן קריטנשטיין הוא פרופסור חבר בבית ספר הארי רדזינר למשפטים, אוניברסיטת רייכמן.

אזכור המאמר: רונן קריטנשטיין "הסדרי הלכה כשומרי סף לאומיים בתורת אחד העם – הערה למאמרה של גילה שטופלר על 'יחסי דת ומדינה והשפעתם על הזהות הלאומית בישראל'" משפט ועסקים כה (צפוי להתפרסם ב־2022).


Halakhic Arrangements as Gate Keepers of National Identity in Ahad Ha'am's Doctrine – A Note on Gila Stopler's Article The Religion-State Relations and their Impact on National Identity in Israel | Ronen Kritenshtein

In her article, Gila Stopler claims that not only does the model of religion-state relations chosen by the State of Israel in order to strengthen the national Jewish identity not fulfill its aim, but at times it even undermines its own purpose. Stopler further claims that various secular national leaders, Ben-Gurion in particular, "believed that in time, after the establishment of the state, the religious element of Judaism, which had initially served as the foundation for the creation of the national element, would gradually disappear, and an unadulterated Jewish nationalism would take its place." Stopler argues, rightly in my opinion, that Ben-Gurion and other secular national leaders assumed that religion was needed only until the emergence of a new doctrine, which would be nationalism.

Ahad Ha'am believed in a national ideology that would include religion regardless of circumstance, and not only during the first days of transition, during a certain period of time, or in a manner dependent on location and/or diasporic community. According to Ahad Ha'am, religion – that is, halakha and its derivatives – is not the only variable that explains the Jewish people, but rather one explanatory variable among others. However, it is undoubtedly a significant explanatory variable. Ahad Ha'am's approach maintains that religion has been a component of Jewish nationalism since the beginning and forever will be. It is a secular national approach that nonetheless ascribes considerable weight to religion and its normative expressions, which are supposed to act as gatekeepers in the construction of national identity. This may have consequences that will be perceived as "religious," but in Ahad Ha'am's eyes they are in fact "national." This is not a narrow approach that attributes negligible weight to religion in the context of nationalism, nor one that seeks to use religion as a parameter in Jewish nationalism only until the growth of a new Jewish nationalism. Ahad Ha'am believed that the preservation of national identity was at least partially founded on halakha.

It is possible that Ahad Ha'am's approach will bolster Stopler's critique with regard to consequences of religious institutionalization that do not result in a strengthening of nationalism. Moreover, we can presume that a halakhic arrangement institutionalized by the state that operates counter to preservation, or even simply fails to contribute to the function of gatekeeping, is not a worthy arrangement as far as Ahad Ha'am is concerned. It is possible, however, that part of the undesirable result identified by Stopler stems from a normative controversy regarding the proper place of religion (halakhic arrangements and thought) in the (secular) nationalism of the Jewish people; in this case, it is possible that Ahad Ha'am's approach will not align with Stopler's critique.

I believe that the Ahad Ha'am approach, although heretical from the point of view of the observant Jew—and perhaps precisely because it is heretical and represents a non-halakhic perspective—is a more practical approach to a compromise in Israeli politics, and can help to formulate a practical solution. The idea of religion as propounded by Ahad Ha'am – a secular, nationalist Zionist thinker, who was not motivated by observance of the Commandments – differs from the stated view that religion is merely an initial necessity and destined to disappear, or even from a view that attributes to religion only negligible weight and lacking normative expressions. This is yet another reason that Ahad Ha'am's approach is a more practical approach to compromise within the Israeli political context.

(vol. 25, 2022)

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים הוא כתב העת של בית ספר הארי רדזינר למשפטים, אוניברסיטת רייכמן
פוסט זה פורסם בקטגוריה כרך כה, מהדורת הדפוס, קריטנשטיין רונן, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s