עיקול נכס כאמצעי אכיפה של פסק דין – פגיעה בחייב ופגיעה בצד שלישי | נינה זלצמן (כרך כז)

עיקול נכס של חייב על פי פסק דין הוא אמצעי משפטי המופעל כלפי החייב בהליכי הוצאה לפועל של פסק הדין. מטרתו היא לאכוף על החייב את ביצוע פסק הדין באמצעות נכס שבבעלותו.

חוק ההוצאה לפועל קובע שני שלבים לביצוע הליכי העיקול. בשלב הראשון יוטל עיקול על נכס של החייב. החל במועד זה, וכל עוד הוא בתוקף, העיקול "מקפיא" את הנכס כפי מצב הזכויות בו באותה עת, ומונע כל פעולה העלולה לסכל את יכולת ביצועו של פסק הדין באמצעות הנכס. בשלב השני יופעלו הליכים כופים למימוש הנכס המעוקל ולביצוע פסק הדין.

בכל אחד מן השלבים הללו נפגעת זכות הבעלות של החייב בנכס. ההבדל בין השלבים יתבטא בעוצמת הפגיעה. זה טיבו של עיקול כאמצעי אכיפה של פסק דין. אולם ייתכנו מצבים שבהם עיקול הנכס יפגע גם ב"גרעין הקשה" של כבוד האדם והחירות של החייב או בזכותו של צד שלישי, אשר לא היה "מעורב" בהליכים המשפטיים שבסיומם ניתן פסק הדין נגד החייב, ואינו חב בחוב הפסוק של החייב. הפגיעה הנוספת (בחייב או בצד שלישי) יכולה להתרחש כבר עם הטלת עיקול על הנכס (השלב הראשון של הליכי העיקול), וייתכן שהיא תתרחש רק אם וכאשר יינקטו הליכים למימוש הנכס (השלב השני של הליכי העיקול).

המאמר דן בכל אחד מן המצבים הללו. הנחת הדיון היא שאין הגבלה בחוק ההוצאה לפועל (או בחוק אחר) בנוגע לעיקול הנכס או בנוגע לאכיפת מימושו.

הדיון במצב הראשון מתמקד ב"כלל האיזון ההלכתי", והוא משמש רקע לבחינת המצב השני. הכלל ההלכתי עוצב על ידי בית המשפט העליון ככלל פרשני הנלווה אל הוראות האכיפה שבחוק ההוצאה לפועל (בהקשר של הדיון הנוכחי – הוראות העיקול), ומתווה דרך של "איזון בין תכליות חברתיות" במצבים שבהם הפעלה פורמלית-דווקנית של הוראות החוק תפגע ב"גרעין הקשה" של כבוד האדם והחירות של החייב.

עיקר הדיון במאמר מוקדש לבחינת כלל האיזון ההלכתי ולדרך הפעלתו של תהליך "האיזון בין תכליות חברתיות" במצב השני, קרי, כאשר הפגיעה הצפויה היא בצד שלישי. הנחת הדיון בחלק זה של המאמר היא שאלמלא הפגיעה בצד שלישי לא הייתה כל מניעה לעקל את הנכס.

בכל אחד משני המצבים תהליך ה"איזון בין תכליות חברתיות" ייעשה בהתאם לאופייה של ההתמודדות המתרחשת. בכל אחד מן המצבים עומדות בנקודת המוצא של התהליך שתי תכליות חברתיות: תכלית האכיפה של פסק הדין ותכלית ההגנה על הזכות הקניינית של הנושה שזכה בפסק הדין. ההבדל בין המצבים יתבטא בתכלית החברתית המתמודדת מול שתי התכליות האמורות: במצב הראשון תהא זו התכלית של הגנה על כבוד האדם והחירות של החייב, ואילו במצב השני תהא זו התכלית של הגנה על צד שלישי.

בכל אחד מהמצבים יינתן משקל נכבד לשתי התכליות הראשונות כבר בנקודת המוצא של תהליך האיזון. הטעם הוא שניתן פסק דין נגד החייב ויש לקיימו. אולם תהליך האיזון עשוי להוביל בסיומו להחלטה שבנסיבות המקרה הנדון יש לדחות את הצורך בהגשמתן של שתי התכליות הללו כדי למנוע פגיעה בכבוד האדם של החייב ובחירותו (במצב הראשון) או כדי למנוע פגיעה בצד שלישי (במצב השני).

טענתי היא שבכל אחד משני המצבים יש להתנות את הפעלתו של תהליך האיזון בהוכחת הפגיעה הנטענת ובמיקום התרחשותה במסגרת הליכי העיקול. אפשר שהפגיעה תתרחש כבר עם הטלת עיקול על נכס מסוים של החייב (השלב הראשון של הליכי העיקול), וייתכן שיהיה זה רק אם יופעלו הליכים כופים למימוש הנכס המעוקל (השלב השני של הליכי העיקול). בהתאם לכך ייערך תהליך האיזון.

באופן זה נשמר הרעיון הכללי העומד מאחורי הסדר העיקול בחוק ההוצאה לפועל, אשר מפריד כאמור בין שני השלבים של הליכי העיקול, כשכלל האיזון ההלכתי רק נלווה אל הוראות החוק, ככלל של פרשנות, ומתווה את הדרך הרצויה להפעלתן בנסיבותיו של מקרה נתון.

לקריאת המאמר המלא [PDF]

פרופ' נינה זלצמן היא פרופסור (אמריטה) למשפטים, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב.

אזכור המאמר: נינה זלצמן "עיקול נכס כאמצעי אכיפה של פסק דין – פגיעה בחייב ופגיעה בצד שלישי" משפט ועסקים כז 155–194 (צפוי להתפרסם ב־2022).

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים הוא כתב העת של בית ספר הארי רדזינר למשפטים, אוניברסיטת רייכמן
פוסט זה פורסם בקטגוריה זלצמן נינה, כרך כז, מהדורת הדפוס, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s