עיקול נכס כאמצעי אכיפה של פסק דין – פגיעה בחייב ופגיעה בצד שלישי | נינה זלצמן (כרך כז)

עיקול נכס של חייב על פי פסק דין הוא אמצעי משפטי המופעל כלפי החייב בהליכי הוצאה לפועל של פסק הדין. מטרתו היא לאכוף על החייב את ביצוע פסק הדין באמצעות נכס שבבעלותו.

חוק ההוצאה לפועל קובע שני שלבים לביצוע הליכי העיקול. בשלב הראשון יוטל עיקול על נכס של החייב. החל במועד זה, וכל עוד הוא בתוקף, העיקול "מקפיא" את הנכס כפי מצב הזכויות בו באותה עת, ומונע כל פעולה העלולה לסכל את יכולת ביצועו של פסק הדין באמצעות הנכס. בשלב השני יופעלו הליכים כופים למימוש הנכס המעוקל ולביצוע פסק הדין.

בכל אחד מן השלבים הללו נפגעת זכות הבעלות של החייב בנכס. ההבדל בין השלבים יתבטא בעוצמת הפגיעה. זה טיבו של עיקול כאמצעי אכיפה של פסק דין. אולם ייתכנו מצבים שבהם עיקול הנכס יפגע גם ב"גרעין הקשה" של כבוד האדם והחירות של החייב או בזכותו של צד שלישי, אשר לא היה "מעורב" בהליכים המשפטיים שבסיומם ניתן פסק הדין נגד החייב, ואינו חב בחוב הפסוק של החייב. הפגיעה הנוספת (בחייב או בצד שלישי) יכולה להתרחש כבר עם הטלת עיקול על הנכס (השלב הראשון של הליכי העיקול), וייתכן שהיא תתרחש רק אם וכאשר יינקטו הליכים למימוש הנכס (השלב השני של הליכי העיקול).

המאמר דן בכל אחד מן המצבים הללו. הנחת הדיון היא שאין הגבלה בחוק ההוצאה לפועל (או בחוק אחר) בנוגע לעיקול הנכס או בנוגע לאכיפת מימושו.

הדיון במצב הראשון מתמקד ב"כלל האיזון ההלכתי", והוא משמש רקע לבחינת המצב השני. הכלל ההלכתי עוצב על ידי בית המשפט העליון ככלל פרשני הנלווה אל הוראות האכיפה שבחוק ההוצאה לפועל (בהקשר של הדיון הנוכחי – הוראות העיקול), ומתווה דרך של "איזון בין תכליות חברתיות" במצבים שבהם הפעלה פורמלית-דווקנית של הוראות החוק תפגע ב"גרעין הקשה" של כבוד האדם והחירות של החייב.

עיקר הדיון במאמר מוקדש לבחינת כלל האיזון ההלכתי ולדרך הפעלתו של תהליך "האיזון בין תכליות חברתיות" במצב השני, קרי, כאשר הפגיעה הצפויה היא בצד שלישי. הנחת הדיון בחלק זה של המאמר היא שאלמלא הפגיעה בצד שלישי לא הייתה כל מניעה לעקל את הנכס.

בכל אחד משני המצבים תהליך ה"איזון בין תכליות חברתיות" ייעשה בהתאם לאופייה של ההתמודדות המתרחשת. בכל אחד מן המצבים עומדות בנקודת המוצא של התהליך שתי תכליות חברתיות: תכלית האכיפה של פסק הדין ותכלית ההגנה על הזכות הקניינית של הנושה שזכה בפסק הדין. ההבדל בין המצבים יתבטא בתכלית החברתית המתמודדת מול שתי התכליות האמורות: במצב הראשון תהא זו התכלית של הגנה על כבוד האדם והחירות של החייב, ואילו במצב השני תהא זו התכלית של הגנה על צד שלישי.

בכל אחד מהמצבים יינתן משקל נכבד לשתי התכליות הראשונות כבר בנקודת המוצא של תהליך האיזון. הטעם הוא שניתן פסק דין נגד החייב ויש לקיימו. אולם תהליך האיזון עשוי להוביל בסיומו להחלטה שבנסיבות המקרה הנדון יש לדחות את הצורך בהגשמתן של שתי התכליות הללו כדי למנוע פגיעה בכבוד האדם של החייב ובחירותו (במצב הראשון) או כדי למנוע פגיעה בצד שלישי (במצב השני).

טענתי היא שבכל אחד משני המצבים יש להתנות את הפעלתו של תהליך האיזון בהוכחת הפגיעה הנטענת ובמיקום התרחשותה במסגרת הליכי העיקול. אפשר שהפגיעה תתרחש כבר עם הטלת עיקול על נכס מסוים של החייב (השלב הראשון של הליכי העיקול), וייתכן שיהיה זה רק אם יופעלו הליכים כופים למימוש הנכס המעוקל (השלב השני של הליכי העיקול). בהתאם לכך ייערך תהליך האיזון.

באופן זה נשמר הרעיון הכללי העומד מאחורי הסדר העיקול בחוק ההוצאה לפועל, אשר מפריד כאמור בין שני השלבים של הליכי העיקול, כשכלל האיזון ההלכתי רק נלווה אל הוראות החוק, ככלל של פרשנות, ומתווה את הדרך הרצויה להפעלתן בנסיבותיו של מקרה נתון.

לקריאת המאמר המלא [PDF]

פרופ' נינה זלצמן היא פרופסור (אמריטה) למשפטים, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב.

אזכור המאמר: נינה זלצמן "עיקול נכס כאמצעי אכיפה של פסק דין – פגיעה בחייב ופגיעה בצד שלישי" משפט ועסקים כז 155–194 (צפוי להתפרסם ב־2022).


Enforcing a Judgement by Attachment of the Debtor's Asset – Violation of the Debtor's Rights and Violation of a Third Party's Rights | Nina Zaltzman

Attachment of a debtor's asset is one of the legal means used to enforce a judgement. According to the Execution Law, the proceedings of attachment involve two stages. In the first, the debtor's asset is seized in order to prevent any action that might hinder the execution of the judgment by means of the asset. In the second stage, compulsory proceedings are employed to realize the seized asset either by its selling or by other coercive means.

In each of these stages, the debtor's right to property is being violated. The difference between the two stages is reflected in the degree or extent of the violation. This is the nature of attachment as a means of enforcing judgements.

However, there may be situations where attachment of a particular asset will also prejudice the debtor's basic right to human dignity or the rights of a third party who was not involved in the legal proceedings against the debtor and who is not liable for the debt owed by the debtor according to the judgment.

In each of the situations the additional violation may occur when the debtor's asset is seized (the first stage of the attachment proceedings) or when compulsory proceedings are being taken to realize the asset (the second stage). The article deals with both of these situations. The analysis assumes that there is no provision in the Execution Law (or in any other law) that restricts the seizure of the specific asset or its realization.

The discussion of the first situation focuses on the "halachic balance rule" which was developed by the Supreme Court as an interpretive rule to supplement the provisions of the Execution Law (in the current discussion, the provisions relating to the attachment). The halachic rule determines the balance between social values in situations where there is a risk that strict application of a particular provision of the Execution Law will also prejudice the debtor's basic right to human dignity.

The main part of the discussion in the article is devoted to the application of the "halachic balance rule" in the second situation, when there is a risk that a third party's rights will be violated if one of the attachment provisions is strictly applied.

In each of the two situations, the process of balancing between social values will apply in accordance with the circumstances of the specific case. There are two social values underlying the process in each of the situations: The enforcement of a judgment, and the protection of the plaintiff's property rights as those are reflected in the judgment. The difference between the situations is reflected in the social value that the two aforementioned values are up against: In the first situation, it is the protection of the debtor's basic right to human dignity; in the second, it is the protection of the third party's rights.

In both situations, the first two values should be given significant weight from the outset. This is because a judgment has been decided against the debtor, and it should be executed. However, the balancing process may lead to a decision that these two values should be put aside, in view of the specific circumstances of the case and in order to protect the defendant's basic right to human dignity (in the first situation) or to protect a third party's rights (in the second).

I will argue that in both of these situations the balancing process should be dependent on proving the claimed violation and on the stage of the proceedings in which it may occur. Thus, it may occur when the debtor's asset is seized (the first stage of the attachment proceedings) or when compulsory proceedings are being taken to realize the asset (the second stage). The balancing process should be applied accordingly.

In this way, differentiation between the two stages of the attachment process is maintained, whereby the "halachic balancing rule"—in the role of an interpretive rule—only supplements the provisions of the Execution Law and determines how they will be applied in the circumstances of a specific case.

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים הוא כתב העת של בית ספר הארי רדזינר למשפטים, אוניברסיטת רייכמן
פוסט זה פורסם בקטגוריה זלצמן נינה, כרך כז, מהדורת הדפוס, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s