מבוא לביוש | גיא זיידמן (כרך כג)

בִּיוּש (shaming) הוא תופעה עתיקת יומין, שנהייתה נפוצה ומטרידה במיוחד עם עליית הרשתות החברתיות בדורנו. באופן מפתיע למדי, לביוש אין הגדרה משפטית ברורה, לא בישראל ולא במדינות אחרות, והדיון האקדמי בנושא ובוודאי הדיון המשפטי בו מצויים בראשיתם. הכנס שנערך בשנת 2017, אשר כרך זה הוא פריו, נועד להציע דיון מעמיק ונרחב בתופעה החברתית-המשפטית של ביוש. בהתאם, לרשימה זו שתי מטרות שזורות: האחת, להציע הגדרה למונח "ביוש", תוך עמידה על האתגרים ביצירת ההגדרה והבהרת מנעד השיקולים העומדים מאחורי הבחירה בכל רכיב שלה; והאחרת, להציג את כל שישה-עשר המאמרים שבכרך זה, תוך עמידה על התרומה שהם משיאים לדיון האקדמי בתחום. המאמרים מקובצים בשלושה חלקים: הראשון מציע מגוון נקודות מבט וכלים מחקריים בנוגע למהותה של תופעת הביוש; השני בוחן את תופעת הביוש כחלק ממערך הכלים המשפטי הקיים במשפט האזרחי, הפלילי והמנהלי; והשלישי בוחן את השימוש שרשויות המדינה – לא רק בתי המשפט, אלא גם רשויות רגולטוריות – עושות בכלי הביוש. אנו תקווה כי כרך זה יפתח דיון פורה ומתמשך בתופעת הביוש.

לקריאת המאמר המלא [PDF]

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה זיידמן גיא, כרך כג, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

רשימה: הטנגו של הקורונה – ריכוז וביזור סמכויות בין השלטון המרכזי ובין השלטון המקומי בישראל | אהוד לזר

הטנגו של הקורונה – ריכוז וביזור סמכויות בין השלטון המרכזי ובין השלטון המקומי בישראל

אהוד לזר*

בחודשים האחרונים נשמעו קריאות רבות המבקשות להעביר את סמכויות הטיפול בהתפשטות נגיף הקורונה לרשויות המקומיות בישראל.[1] דמויות מרכזיות בשלטון המקומי אף קראו באופן גלוי לממשלה להעביר את הסמכויות לטיפול במשבר לרשויות המקומיות.[2] משבר הקורונה העיר מחדש את המתח בנושא חלוקת הסמכויות בישראל. השיח בנושא ריכוז וביזור (decentralization) הסמכויות בין השלטון המרכזי ובין השלטון המקומי שב להיות אקטואלי וקיבל ממדים פרגמאטיים. מטרתה של רשימה זו היא לבחון את ההיבטים המשפטים-מנהליים העומדים בלב השיקול של redistribution of power and authority. יצוין כבר עתה שהסמכויות הנדונות ברשימה זו עוסקות בהיבטים המנהלתיים של ההתמודדות עם המגיפה: בריאות הציבור, אכיפה ופיקוח, קטיעת שרשראות ההדבקה, בידוק, סיוע לאוכלוסייה וכד'; ואין ברשימה זו כוונה לאתגר את תפקיד הממשלה בעיצוב המדיניות הפיסקאלית והמאקרו כלכלית של ישראל.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה לזר אהוד, מהדורה מקוונת, רשימות | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

ביוש מעסיק תאגידי בתביעות הטרדה מינית | הדרה בר־מור (כרך כג)

ביוש הוא תופעה חברתית הולכת ומתעצמת אשר טרם זכתה בהגדרה משפטית. עם זאת, המשפט המודרני מכיר בהיקפה המתחזק, מתמודד עם מגרעותיה באמצעות הענקת הגנות משפטיות, דוגמת הגנת הפרטיות, ואף מאמץ את יתרונותיה ועושה בה שימוש כחלק מסל אפשרויות הענישה. סוגיית הביוש כסנקציה יעילה צוברת תנופה בעידן הסייבר, אך עיקר העיסוק בה נסב סביב ביוש אנושי. יתרונותיו וחסרונותיו של הביוש נבחנים במאמר זה על רקע השימוש בו לשם ביוש תאגידים מעסיקים במקרה הבוחן של הטרדה מינית.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בר־מור הדרה, כרך כג, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

רשימה: שניים אוחזין באמצאת שירות – זה אומר אני המצאתיה וזה אומר אני המצאתיה | מתן סטמרי

שניים אוחזין באמצאת שירות – זה אומר אני המצאתיה וזה אומר אני המצאתיה*

מתן סטמרי**

פתח דבר

בעשורים האחרונים אנו מצויים בעידן "כלכלת המידע" המאפשר יצירת מגוון אינטראקציות חברתיות ותעסוקתיות – הן במרחבים פיזיים והן במרחבים דיגיטליים. לכך נלוות הזדמנויות חדשות בצד אתגרים עדכניים שדורשים פתרונות משפטיים יצירתיים. אינטראקציות אלה משנות כליל גם את עולם התעסוקה בו נדמה כי כבר הסתגלנו לחלק מהשינויים שהטכנולוגיה מאפשרת. כך, למשל, הסדרי עבודה מהבית מובילים לעמעום ולטשטוש ההבחנה בין מרחב אחד למשנהו – בין המרחב הפיזי למרחב הדיגיטלי, בין שעות העבודה לשעות הפנאי ובין יום ללילה.[1]

בשורות טכנולוגיות משפיעות באופן דרמטי על שגרת חיינו ומציבות אתגרים ביחס לנקודות איזון חדשות שהצדדים ליחסי העבודה נדרשים לכונן ביניהם, בין היתר, כתוצאה מהקרבה הטכנולוגית והריחוק הפיזי; בשלב הטרום חוזי, במהלך יחסי העבודה, בשלבי סיומם ואף לאחריהם. עולם התעסוקה הוא מרחב שבו ניתן לאתר קליטה מואצת של אפשרויות טכנולוגיות המשפיעות במישרין על שגרת העבודה.[2]

בשוק העבודה המקומי והגלובלי מתקיימות תמורות משמעותיות, ובעיקרן שתיים שרלוונטיות לדיוננו הנוכחי. האחת, תנודתיות תעסוקתית משמעותית לאורה נערכים מעברים תדירים בין תפקידים ובין ארגונים ברמה המדינתית והבין-לאומית; האחרת, שמושפעת מהתמורה הראשונה, העברה מסיבית של מידע בין אנשים, פלטפורמות וארגונים. באופן זה, קיימת האפשרות לשימושים שונים וחדשים במידע האנושי שנצבר, מה שמחייב מנגנוני פיקוח, בקרה ואכיפה שעשויים ליצור איזון מתבקש בין האינטרסים של כלל המשתתפים בזירה התעסוקתית. במישור יחסי העבודה ניצב, מן הצד האחד, מעסיק שמעוניין להגן על זכויותיו הקנייניות ועל מידע שהשיג ושפיתח במרוצת השנים (לרבות הגנה על סודות מסחריים, זכויות יוצרים ופטנטים); ומן הצד האחר ניצב עובד שמעוניין להתפתח ברמה האישית ולהגשים את עצמו (תהליך שלעיתים אפשרי בזכות מעבר בין ארגונים או מדינות), וליהנות מזכויות קנייניות וכלכליות שנובעות מאמצאות שפיתח במהלך עבודתו במקום העבודה.

ברשימה הנוכחית אבקש לבחון את אחת מנקודות ההשקה המרתקות, להשקפתי, בין אמצאות טכנולוגיות לבין עולם התעסוקה המודרני. על רקע מגמת הטשטוש ביחסי העבודה המסורתיים ועיצובם של מודלים חדשים, דוגמת תופעת ה-Gig economy ("כלכלת החלטורה"),[3] דרושה פרשנות מחודשת להגדרות קלאסיות, דוגמת מיהו "עובד" ומיהו "מעסיק". מלבד הצורך במתן הגדרות עדכניות למושגים הבסיסיים ביותר ביחסי העבודה, מתגבש גם צורך בבחינה מחודשת של אתגרים מסוימים שהטכנולוגיה מציבה בפני הצדדים ליחסי העבודה. כך גם ביחס לאמצאת השירות המקבלת ביטוי נורמטיבי בחוק הפטנטים, התשכ"ז־1967 (אשר יכונה להלן: החוק או חוק הפטנטים).[4]

במה דברים אמורים? באמצעות טכנולוגיות שמחברות באופן קולקטיבי ומתמיד מעסיקים, עובדים וצדדים שלישיים לפלטפורמות דיגיטליות נוצרת זמינות תעסוקתית שמובילה לטשטוש הגבולות. טשטוש הגבול ואף היעדרו מתבטאים בכך שמצטמצמת גם הרלוונטיות באשר למקום ביצוע העבודה, כל עוד היא נעשית בסטנדרט הדרוש. במילים אחרות, ניתנות כיום לעובדים אפשרויות לעבוד בכל שעות היום ומכל מקום (לעיתים, אפשרויות אלה הן תולדה של כורח המציאות. דוגמה עדכנית היא סגירת מקומות עבודה רבים לתקופות מסוימות במהלך התפרצות מגפת הקורונה).[5] במקרים מסוימים עובדים משתמשים באמצעים שמוענקים להם על ידי מעסיקים, בין היתר, על מנת להמציא ולפתח אמצאות שירות שאינן נוגעות במובהק למקום העבודה או לתחום עיסוקם המוגדר, וכך עשויות להתעורר מחלוקות הן במישור הקנייני והן במישור הכלכלי.

על רקע האמור, בשורות הקרובות אבחן את המורכבות והאתגרים הנובעים, בין היתר, כתוצאה מנוסחו הנוכחי של סעיף 134 לחוק הפטנטים. תחילה אציג את המסגרת הנורמטיבית בישראל המאסדרת את רכיב התמורה מכוח אמצאת השירות (להלן: התמורה או התמלוגים), ובכלל זה את פסקי הדין המרכזיים שפירשו את סעיף 134 לחוק הפטנטים. לאחר מכן אציע לבחון את יישומם של קריטריונים מהותיים, על מנת לערוך חלוקה ראויה בין הצדדים ליחסי העבודה, של התמורה הכלכלית הנובעת מאמצאת השירות. וזאת בהינתן השינויים האחרונים בשוק העבודה המקומי והגלובלי, תוך מתן הצעה לכונן מעבר מיישום של מבחן פרוצדורלי ליישום של מבחן מהותי.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מהדורה מקוונת, סטמרי מתן, רשימות | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

מת ל(ה)חיות – על הגבולות הנורמטיביים הרצויים של השימוש ברצון הנפטר להוליד ילדים לאחר מותו | יחזקאל מרגלית (כרך כד)

המאמר שלפנינו מבקש לתקף את מסקנותיהם של שני פסקי הדין המרכזיים שניתנו בשלהי שנת 2016 ובתחילת שנת 2017 ,בבית המשפט העליון ובמחוזי בהתאמה, בדבר הצבת גבולות ברורים וצרים להיקף השימוש בזרעו של נפטר. זאת, בין היתר, כנגד המגמה המסתמנת בפסיקה הן של בית המשפט לענייני משפחה והן של המחוזי בשנים הספורות שחלפו מאז ניתנו פסקי דין מנחים אלה. קווי הגזרה שהותוו באותם פסקי דין מנחים מאפשרים שימוש כאמור אך ורק במקרים שבהם הותיר הנפטר הנחיות מפורשות או לחלופין בת זוגו מלמדת על רצונו ה"משוער" של הנפטר שייעשה שימוש בזרעו לאחר מותו. קו מצמצם זה ניצב כחומה בצורה כנגד הקו המרחיב שנקטו בתי המשפט בעשור וחצי האחרונים, שאני חושש כאמור כי אנו עדים לתחילת תחיית המתים שלו, חרף העובדה שאין לו אח ורע בעולם כולו.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כד, מהדורת הדפוס, מרגלית יחזקאל | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

תופעת הביוש במרשתת וברשתות החברתיות – מיפוי משפטי שיטתי | אסף פורת (כרך כג)

מאמר זה מנתח באופן תיאורטי ומקיף את תופעת הביוש במרשתת וברשתות החברתיות, על שלל היבטיה. מדובר בתופעה בעלת פוטנציאל הרסני, אשר פושה בעולם המערבי וגם בישראל. כידוע, אין מדובר בתופעה חד-ערכית, אלא בתופעה מורכבת ומגוּונת: שלילית וחיובית, פרטית וציבורית, אזרחית ופלילית, כזו היכולה לייצר פגיעות ישירות ועקיפות, קלות וחמורות, קצרות טווח וממושכות, ועוד. עיקר הדיון במסגרת מאמר זה יעסוק בתופעת הביוש המקוון, ויהיה כללי ורחב, אך יבקש להתמקד במפרסמים ובמפיצים, מחד גיסא, ובנפגעים הפוטנציאליים, מאידך גיסא, תוך הבחנה מתחייבת בין ניזוקים בגירים לבין ניזוקים קטינים. המאמר מבקש לשמש נדבך בסיסי בדיון הער המתקיים באקדמיה בשאלת הביוש המקוון, ולכן אין ספק שדילמות אחדות המוצגות בו בקצרה מצדיקות דיון עתידי רחב ועמוק יותר.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כג, מהדורת הדפוס, פורת אסף | עם התגים , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

הרהורים על סוגיית הפליטים ביוזמת השלום הערבית (2002–2007) | רות לפידות (כרך כה)

תוכנית השלום של הליגה הערבית הציעה לפתור את בעיית הפליטים כדלקמן: "השגת פתרון צודק לבעיית הפליטים הפלסטינים שיוסכם בהתאם להחלטת האו"ם 194." במאמר זה נבחנות השאלות הבאות: מיהו פליט? מהו פתרון צודק שיוסכם עליו? מה פשר האזכור של החלטת העצרת הכללית מס' 194(III)?

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כה, לפידות רות, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

רשימה: לא גזירה משמיים: התביעה הנגזרת כזכות קוגנטית למחצה | דרור פיזנטי

לא גזירה משמיים: התביעה הנגזרת כזכות קוגנטית למחצה

דרור פיזנטי*

סעיף 194(א) לחוק החברות, התשנ"ט־1999 מורה כי "כל בעל מניה וכל דירקטור בחברה… רשאים להגיש תביעה נגזרת". נשאלת השאלה מהו אופייה של הזכות להגיש תביעה נגזרת? האם מדובר בזכות קוגנטית או שעסקינן בזכות דיספוזיטיבית?

בית המשפט העליון טרם נדרש לסוגייה זו באופן ישיר ועד כה לא נקבעה הלכה מחייבת בנושא. ואולם, בעניין פרומן, אשר הגיע לפתחה של המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי תל אביב־יפו, נקבע כי ככל הנראה יזמים לא יוכלו להתנות על הזכות להגיש תביעה נגזרת. הפרשה נסבה בעיקרה סביב השאלה האם תניות שיפוט שנקבעו בהסכמים ובתקנון החברה מונעות הגשת בקשה לתביעה נגזרת? השופט שילה הבהיר בהחלטתו כי "מדיניות משפטית ראויה צריכה לדאוג כי נושאי משרה בחברה לא ינצלו את כוחם לרעת החברה. לפיכך, נראה כי לא ניתן להתנות על ההוראות הנוגעות להגשת תביעה נגזרת במסגרת הסכמים בין החברה לבעלי מניותיה או נושאי המשרה בה".[1]

ברשימה זו אנסה להציג מדוע לשיטתי אין ביכולתם של יזמים ובעלי מניות לבטל כליל את זכותם של בעלי המניות להגיש תביעה נגזרת, אך יש באפשרותם, מכוח עקרון חופש החוזים וכללי הפרשנות, להתנותה בתנאים מסוימים באמצעות תקנון החברה. כך, לדוגמה, ניתן להצר את הזכות להגיש תביעה נגזרת בתקנון החברה ולקבוע כי בעל מניה יהיה זכאי להגישה רק כשברשותו אחזקה מינימלית של מניות – למשל, 2% מזכויות ההצבעה; לחלופין, ניתן להגביל את הזכות להגיש תביעה נגזרת בהשקעה הונית מינימלית בחברה – למשל, השקעה מינימלית בסך 100,000 ₪; אפשרות נוספת היא התניית הזכות להגיש תביעה נגזרת בתקופת אחזקה מינימלית של המניה – למשל, רק בעל מניה אשר יחזיק במניה ברציפות במשך שנתיים יוכל להגיש תביעה נגזרת.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מהדורה מקוונת, פיזנטי דרור, רשימות | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

פרסום שכר כביוש – לקחים מ"ספר הנישומים" של שנות החמישים | גיא זיידמן (כרך כג)

רוב בני האדם חשים כי פריטי מידע מסוימים העוסקים בהם הינם אישיים, פרטיים, ואין להופכם לפומביים ללא הסכמתם. ההיקף המדויק של התחום שנתפס על ידי אנשים כפרטי ואשר זוכה בהגנתן של נורמות חברתיות או משפטיות משתנה בין חברות ובין תקופות בהיסטוריה.

דוגמה מרתקת לפריט מידע שנתפס גם כיום, ברוב העולם, כפרטי מאוד, אף שהוא אינו מאפיין ישיר של גופו או אישיותו של אדם, היא גובה השכר. רק חברות ספורות הצליחו להפוך פריט מידע זה לציבורי, וגם שם הדבר שנוי במחלוקת. מאמר זה יעסוק בשאלה מדוע פריט מידע זה נתפס כפרטי, ואם ראוי להמשיך לשמור על ראייתו כחסוי בהינתן שחיסיון זה מוביל כיום גם לתוצאות מזיקות לפרט ולחברה.

לצורך כך ייעשה שימוש נרחב במקרה בוחן משנות החמישים, שאינו זכור בציבור, ואשר במסגרתו, במשך שנים מספר, פרסם מס הכנסה "ספר נישומים" ובו פירוט הכנסותיהם של אזרחים רבים. הרשימה ערוכה בשלושה חלקים: הראשון עוסק בכסף, שכר ופרטיות; השני מציג את ההסדר של ספר הנישומים משנות החמישים; והשלישי בוחן אם ניתן, כדאי ואפשר לחדש הסדר זה כיום , הן לשם התמודדות עם העלמות מס והן כדי לשפר את המידע שבידי עובדים הנושאים ונותנים עם מעסיק.

להורדת המאמר המלא [PDF]

פורסם בקטגוריה זיידמן גיא, כרך כג, מהדורת הדפוס | עם התגים , , | כתיבת תגובה

כאשר השוויון מונח על שתי כפות המאזניים – מקרה הבוחן של כיסוי הראש המוסלמי | תמר הוסטובסקי־ברנדס (כרך כה)

בשנים האחרונות נדרש בית הדין האירופי לזכויות אדם לשאלת חוקיותם של חוקים מדינתיים האוסרים עטיית כיסוי ראש. ככלל, בית הדין מסגר את השאלה המשפטית המתעוררת במקרים אלה כסוגיה של חופש הדת וההגבלות שמותר להטיל עליו. בהתאם, חלק משמעותי מהכתיבה האקדמית שניתחה את פסקי הדין הללו בחנה באופן ביקורתי את הפרשנות שנתן בית הדין לחופש הדת בכלל ולחופש הדת של נשים מוסלמיות בפרט. פגיעתו של האיסור בזכויות אחרות, כגון הזכות לחינוך והזכות לשוויון, נתפסה על ידי בית הדין, במידה רבה, כסוגיה משנית.

מאמר זה בוחן את הפגיעה בזכות לשוויון הגלומה באיסור העטייה של כיסוי ראש או כיסוי פנים. המאמר טוען כי בפרשות העוסקות בנושא זה עקרון השוויון מונח על שתי כפות המאזניים, קרי, הן העותרות והן המשיבות מסתמכות עליו לצורך תמיכה בטענותיהן. מצב זה, כך אטען, אינו נובע בהכרח משימוש לרעה בעקרון השוויון, אלא מכך שכל אחד מהצדדים מתמקד בהיבט אחר של השוויון. בעוד טענותיהן של העותרות מסתמכות על הזכות הפרטנית לשוויון, המשיבות מתמקדות בשוויון כערך חוקתי. איסור העטייה של כיסוי ראש מהווה לכן מקרה בוחן לנורמה משפטית אשר עשויה לקדם היבטים מסוימים של עקרון השוויון אך לפגוע בהיבטים אחרים שלו.

לקריאת המאמר המלא.

פורסם בקטגוריה הוסטובסקי-ברנדס תמר, כרך כה, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , , , , , , , | כתיבת תגובה