פרופ' נתן לרנר – פסיפס חייו | נתן לרנר ואלונה חגאי פריי (כרך כה)

לא בכדי נחשב פרופ' נתן לרנר מומחה בין־לאומי בסוגיות הנוגעות בדת ומדינה, במיעוטים ובגזענות. כל פיסה מפסיפס חייו של פרופ' לרנר חושפת את הקשר ההדוק בינו לבין תחומים אלה, שעליהם כתב ספרים ואלפים רבים של מאמרים בספרדית, באנגלית ובעברית. מאמר זה מבקש להציג בקצירת האומר את חייו, את הישגיו, את תרומתו ואת משנתו של פרופ' נתן לרנר ז"ל, שלכובדו הוכן כרך זה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה חגאי פריי אלונה, כרך כה, לרנר נתן, מהדורת הדפוס | עם התגים , | כתיבת תגובה

רשימה: עם הסמכות באה האחריות – הרחבת סמכויות האחיות בישראל בראי דיני הרשלנות המקצועית | ירדן כרמלי

עם הסמכות באה האחריות – הרחבת סמכויות האחיות בישראל בראי דיני הרשלנות המקצועית

ירדן כרמלי*

פתח דבר

בתחילת שנות ה-2000 עלה לדיון בישראל המחסור המסתמן בכוח אדם רפואי, ועלה חשש ממשי מפני השלכות הרסניות על בריאות הציבור. אחת הדרכים שמאפשרות מתן שירותים רחב יותר לצד עלות כלכלית נמוכה יותר היא שילוב בין רופאים לבין מטפלים שאינם רופאים. מודל זה התפתח בארצות הברית ומיושם בצורות שונות במדינות כמו קנדה, בריטניה, אוסטרליה, ניו זילנד ובעשור האחרון גם בישראל. משרד הבריאות החל בהרחבה הדרגתית, אך מהירה, של סמכויות האחיות במטרה להפחית מהעומס המוטל על הרופאים. הרחבה זו באה לידי ביטוי הן בהסמכת האחיות לבצע פעולות שבעבר רק רופא יכול היה לבצע, הן ביצירת תפקידים המעניקים לאחות מתחם שיקול דעת רפואי ורחב מזה שהיה נתון לה בעבר.

טענתי המרכזית ברשימה זו היא כי העתקת המודל מהעולם המערבי נעשתה ללא מתן תשומת לב מספקת לתקינת האחיות בישראל ולקשיים העולים מטשטוש הגבולות שבין סיעוד לבין רפואה. מגמה זו עלולה לא רק להגביר את הסיכוי להתרשלות ולגרימת נזקים, אלא גם את הסיכוי שבית החולים יימצא רשלן בעת בחינת האחריות. מקצוע הסיעוד הולך ומתרחב, אך זמנן של האחיות הולך ומצטמצם. העומס במחלקה, קשיי ההסתגלות והפער המקצועי יתנקזו כולם לרגע הדיון המשפטי, אך אלה בדרך כלל לא פוטרים מאחריות. האחיות נכנסות לעולם מקצועי חדש שגבולותיו אינם ברורים, כאשר המילה האחרונה בדבר הדרך הראויה שבה היו אמורות לנהוג מצויה בידי בית המשפט. לפיכך, ישנה חשיבות גבוהה לכך ששופטים יכירו את התהליכים העוברים על מקצוע הסיעוד, על מנת שיוכלו להתחשב בהם כאחד השיקולים הרלוונטיים בדרך להכרעה שיפוטית.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרמלי ירדן, מהדורה מקוונת, רשימות | עם התגים , , , | תגובה אחת

זוגיות יחד ולחוד – אוטונומיה בתוך אינטימיות | פנחס שיפמן (כרך כד)

התופעה של בני זוג המנהלים מערכת יחסים מבלי שהם חיים יחד במשק בית משותף מאתגרת את ההגדרה המקובלת של הידועים בציבור. ביסודה של תופעה זו מונח הרצון באינטימיות אך תוך שמירת מרחב פרטי לכל אחד מבני הזוג. הרקע האופייני לכך הוא נישואים קודמים שהגיעו לקיצם והשאיפה לפתוח פרק שני כובל פחות. תופעה זו שונה מתופעות דומות, כגון קשרים זוגיים שהתרופפו אך לא נותקו, או חברוּת שטרם התגבשה לכלל זוגיות קבועה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כד, מהדורת הדפוס, שיפמן פנחס | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

Religiously Based Personal Laws and Management of Diversity in Europe | Silvio Ferrari (Vol. 25)

This contribution aims to answer two questions: a) why legal regimes based on personal laws are almost entirely absent in Europe; and b) what conditions could make these regimes a helpful tool for managing the growing religious diversity in all European countries. The article makes a distinction between personal law regimes, where all individuals and communities are able to shape their lives according to their religious or non-religious convictions within the framework of the same legal system, and minority rights regimes that are grounded in the idea that religious minorities are entitled to enjoy a set of rights aimed at making up for the disadvantages inherent in their minority status. The article concludes that the inclusivity of the public sphere must be assured not through a system of personal law regimes, but rather through the pluralization of the legal options offered to all citizens (independently from being members of a minority) by the states’ legal systems.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כה, מהדורת הדפוס, סילביו פרארי | עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה

Israel and the International Criminal Court | Johan D. van der Vyver (Vol. 25)

Israel "reluctantly" voted against adoption of the Statute of the International Criminal Court. It did so because of the inclusion in the Statute of a crime consisting of the transfer by an Occupying Power of parts of its civilian population into the occupied territory, based on the provisions of Article 49 of the Fourth Geneva Convention of 12 August 1949 and Article 85(4)(a) of Additional Protocol I to the Geneva Conventions of 12 August 1949. The Israeli delegation at the Rome Conference attempted to justify its negative vote on the assumption that these provisions of the Geneva Conventions and their Protocol were not part of customary international law and therefore should not be included in the ICC Statute. Israel’s reasoning was not acceptable, since—as noted by a delegate from Syria—the provision in Protocol I “was approved by more countries than those present in this room today.” We argue that Israel should have justified its negative vote on quite a different basis. The offence as defined in the ICC Statute is committed by the "Occupying Power," which in this instance is the State of Israel, whereas one of the most fundamental decisions of the Rome Conference was that the ICC can only prosecute natural persons and not states or legal persons. For that very reason prosecution of the crime of aggression was kept on ice at the Rome Conference, because acts of aggression are committed by states and a Review Conference had to be convened to decide on what basis an act of state can be converted into individual liability of a natural person. For the same reason Israel should have based its concerns on the fact that the ICC cannot prosecute an Occupying Power. This article concludes that the State of Israel and Israeli citizens cannot be prosecuted in the ICC for the Jewish settlements in Palestinian Territories and that Israel should therefore ratify the ICC Statute.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה יוהאן ד' ון דר ויוור, כרך כה, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

חובת הגינות כלפי רשות מנהלית – בעקבות בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר | יצחק זמיר (כרך כו)

בפסק דין קונטרם התעוררה לראשונה השאלה אם כנגד חובת ההגינות המוטלת על כל רשות מנהלית כלפי כל אדם מוטלת גם על כל אדם חובת הגינות כלפי כל רשות. שלושת השופטים נחלקו בדעותיהם בשאלה זו, וכל אחד מהם הציג תפיסה שונה בעניין היחסים בין אדם לרשות, ובעצם בין אדם למדינה. השאלה נותרה ללא הכרעה. עם זאת, בכמה פסקי דין מאוחרים יותר דעת רוב השופטים נוטה לקבל את התפיסה שכל אדם כפוף לחובת הגינות כלפי כל רשות מנהלית.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה זמיר יצחק, כרך כו, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

המאבק באנטישמיות והמשפט הבין־לאומי | רובי סיבל (כרך כה)

מהי מהות האנטישמיות והאם היא כוללת גם שנאה של מדינת ישראל? אין אמנה בין־לאומית המתייחסת במפורש לאנטישמיות. קיימות כמה אמנות זכויות אדם המחייבות מדינות לפעול נגד הפליה גזעית, ומקובל שהפליה כזאת כוללת אנטישמיות, אולם נסיונות לכלול באמנות אלה התייחסות מפורשת לאנטישמיות נכשלו. אמצעי האכיפה של אמנות זכויות האדם חלשים, ובעיקרון מדובר רק בפרסום דוחות ביקורתיים. האם אנטישמיות נחשבת פשע בין־לאומי לפי המשפט המנהגי? רשימה זו בודקת אם האנטישמיות מהווה כיום פשע בין־לאומי או פשע מדינתי, ומתארת את האמצעים של האיחוד האירופי ומועצת אירופה לחייב מדינות חברות לפעול נגד האנטישמיות.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כה, מהדורת הדפוס, סיבל רובי | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

הגישה הסוציולוגית למשפט הבין־לאומי – ציות לכללי המשפט הבין־לאומי והפרתם | משה הירש (כרך כה)

המשפט הבין־לאומי נוצר בסביבה חברתית, והתפתחותו מושפעת מגורמים ותהליכים חברתיים. מקבלי החלטות המשתתפים בפיתוחם וביישומם של כללי המשפט בתחום זה מושפעים מתהליכים וגורמים חברתיים. כך, למשל, נציגי מדינות המכינים אמנות בין־לאומיות מושפעים מנורמות חברתיות המאפיינות את הקבוצות החברתיות שלהם, ומקבלי החלטות מדינתיים (המחליטים אם לציית להוראות הנכללות באמנות בין־לאומיות ובאיזה אופן) מושפעים מסמלים, מערכים חברתיים ומזכרונות קולקטיביים. המשפט הבין־לאומי לא רק מושפע מתהליכים חברתיים, אלא לעיתים גם משפיע עליהם. כך, למשל, החלטות של בתי דין בין־לאומיים משפיעות לעיתים על התפתחותן של נורמות חדשות בקהילה הבין־לאומית.

ניתוח סוציולוגי של המשפט הבין־לאומי יכול להסביר מדוע כללים מסוימים התפתחו (או נדחו), ודיון בגורמים חברתיים מוביל לעיתים להצעת פרשנות מסוימת של כללי משפט (הנכללים, למשל, באמנות בין־לאומיות). ניתוח סוציולוגי כזה מאפשר לעיתים להציע אסטרטגיות משפטיות להתמודדות עם אתגרים שמקבלי החלטות בזירה הבין־לאומית ניצבים בפניהם. הדיון במימד הסוציולוגי של המשפט הבין־לאומי אינו מוגבל לניתוח של כללי משפט פורמליים (הנכללים, למשל, בהחלטות של מועצת הביטחון או בפסקי דין), אלא עוסק גם במגוון רחב של כללים ותהליכים לא פורמליים (כגון נורמות התנהגות החלות במפגשים בין מקבלי החלטות או מִדרג לא פורמלי הקיים בקהילה הבין־לאומית). דיון במשתנים לא פורמליים כאלה יכול להאיר את הגורמים החברתיים המשפיעים על מידת הציות לכללי המשפט הבין־לאומי.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הירש משה, כרך כה, מהדורת הדפוס | עם התגים , | כתיבת תגובה

קהילות מקוונות – המרחב ההטרוטופי בדיני זכויות יוצרים | שגיא לפיד (כרך כד)

עלייתן ופריחתן של קהילות מקוונות (רשתות חברתיות ומַסָדוֹת (פלטפורמות) לשיתוף תכנים) שינו היבטים רבים בסביבת חיינו. בעוד שבעבר הייתה יכולתו של אדם להביא את יצירתו האישית לידי ביטוי המוני תלויה בבעלי עניין וכוח, עידן הקהילות המקוונות פרץ את חומות ההגמוניה, ואפשר כמעט לכל אדם להחדיר את ביטויו העצמי לתוך מרחבי יצירה שיתופיים. תמורות חיוביות אלה הציבו את עולם דיני זכויות היוצרים –  התיאורטי והדוקטרינרי – בפני אתגרים רבים. על רקע תמורות אלה ביקש הדיון התיאורטי בעשורים האחרונים להוביל לשינוי תפיסת ההפעלה הדוקטרינרית בדיני זכויות היוצרים, שעודנה מקדמת תפיסות בדבר "שרירות בעלים" של היוצר ביצירתו, תוך הפחתה עקבית במעמדם של משתמשים, יוצרים עתידיים והציבור הרחב. מאמר זה מבקש להיבנות מכתיבה תיאורטית מרובת שנים זו על סביבת היוצר, ולתרום לה. לעיתים קרובות המרחבים שהפעילות היצירתית מתרחשת בהם נתפסים בדין הדוקטרינרי ובספרות התי אורטית כמובנים מאליהם, משל היו בעלי מאפיינים תבניתיים וחוזרים אשר יכולים תמיד להילכד ברשתו של החוק החרות.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כרך כד, לפיד שגיא, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

מעמדו של משפט האיחוד האירופי כדין זר בישראל – התנהגות הפסיקה במשפט הציבורי ובמשפט הפרטי (חלק שני) | ליאור זמר ושרון פרדו (כרך כד)

ביטוי לחשיבותם ולמשמעותם של מקורות השוואתיים להתפתחות המשפט בישראל ניתן למצוא בחקיקה ובפסיקה המקומיות. מחקרים רבים בספרות המקומית בחנו והצדיקו את השפעתו של הדין הזר על התפתחות המשפט הישראלי. מחקרים אלה התמקדו ב"שיטות המשפט הגדולות" – השיטות האנגלו-אמריקניות והשיטות הקונטיננטליות. הסיבות ההיסטוריות לכך ברורות, וטבועות בעצם העובדה שהמשפט הישראלי מבוסס על שיטות משפט אלה ומשתנה ברוח השינויים החלים בהן.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה זמר ליאור, כרך כד, מהדורת הדפוס, פרדו שרון | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה