החוק הישראלי למניעת הטרדה מינית — איפה אנחנו במלאת לו עשור? | אורית קמיר (כרך ט)

המאמר מציין מלאת עשור לחוק הישראלי למניעת הטרדה מינית, ועורך לו “חשבון נפש". הוא מורכב משני חלקים: הראשון מציג את מניעי החקיקה ואת מטרותיה העיקריות; והשני סוקר את מידת הגשמתה של כל אחת מן המטרות, בוחן את הסיבות להצלחה או לכישלון בהגשמה, ובודק את התאמת הכלים החקיקתיים למטרה החברתית –המשפטית.

מניעי החקיקה ומטרותיה מוצגים בחלקו הראשון של המאמר בהתבסס על נוסח החוק ועל היכרות אישית עם הליך החקיקה. מניעי החקיקה היו קיומה של הטרדה מינית בחברה הישראלית, מצד אחד, והעדר מוחלט כמעט של מודעות ציבורית לתופעה ולנזקיה, מן הצד האחר. מטרתה הראשונה של החקיקה הייתה העלאת המודעות לעצם קיומה של תופעת ההטרדה המינית, למשמעויותיה (תוך קישורה לשאר סוגי האלימות והאפליה נגד נשים) ולפגיעתה בכבוד האדם בכלל ובכבוד חוה בפרט. מטרתה העיקרית של החקיקה הייתה מניעת הטרדה

מינית — החוק נועד להשיג מטרה זו בעזרת הגדרה מפורטת של ההתנהגויות האסורות, הפללתן (כמסר מרתיע ורציני), קביעת פיצוי ללא הוכחת נזק שקורבן הטרדה יכול לגבות מן המטריד, והטלת אחריות על מעבידים לעשות כל אשר

ביכולתם למנוע הטרדה מינית והתנכלות בגינה במקום העבודה. מטרותיו הנוספות של החוק הן עידוד נשים (וגם גברים) להגיש תלונות על הטרדות מיניות; העצמת נשים באמצעות הקביעה המשפטית המפורשת כי אמירת “לא" שלהן היא שהופכת המשך התנהגות מינית ל"מטרידה" ולאסורה על–פי חוק; איתות למערכת המשפט כי המחוקק מבקש, בשם החברה הישראלית, נקיטת יחס רציני ונחרץ כלפי תופעת ההטרדה המינית על גילוייה השונים.

המסקנות העולות מן הדיון בחלקו השני של המאמר הן כי בפתח העשור השני לקיומו של החוק למניעת הטרדה מינית מתחולל בישראל מהפך תודעתי סביב נושא ההטרדה המינית. מהפך זה מתחולל, בין היתר, בזכות הבשלות הציבורית, בזכות בתי–המשפט שנטלו על עצמם להוציא את החוק מן הכוח אל הפועל, ובזכות התקשורת שהעלתה את הנושא לסדר–היום הציבורי. עם זאת, כדי שהתהליך החברתי–המשפטי יוכל להתקדם ולהשיג את מטרותיו, יש לפעול בתקיפות ליישום החוק במקומות העבודה, להביא לידיעת הציבור את ההגדרות של ההתנהגויות האסורות על–פי חוק, ולהבהיר את הקשר בינן לבין הפגיעה בכבוד האדם; יש להעצים נשים ולעודדן לזהות את רצונותיהן ולבטאם; ויש לבחון מחדש את האופן שבו החוק מאפשר לנשים לבחור בין הליך פלילי, הליך אזרחי וכזה המסתמך על דיני העבודה, ולהעשיר את הספרות המקצועית בתחום העבודה הציבורי.

להורדת המאמר המלא

Israel's Sexual Harassment Law After Its First Decade: An Assessment of Its Achievements and Failing

Orit Kamir

             This article examines Israel's sexual harassment law on its tenth anniversary, offering an analysis of its achievements and shortcomings. The article consists of two parts: the first outlines the law's incentives and goals, and the second considers whether each of these goals has been reached to date, and the reasons for their success and failure.

The law's most immediate goal was to raise public consciousness and call attention to sexual harassment, to its significance and implications, to its proximity to other offenses against women, and to its negative impact on human dignity. Primarily, the law was intended to prevent sexual harassment through a detailed definition of prohibited courses of conduct, through criminalization of the prohibited behaviors, through the establishment of compensation that requires no proof of damage, and through the legal requirement that employers do everything in their power to prevent sexual harassment in the work place, and address it effectively when it does occur. Additional goals were to encourage women (and men) to file sexual harassment complaints; to empower women through the legal determination that a woman's "no" transforms sexual references into prohibited harassment; to indicate to the judiciary that sexual harassment must be treated seriously.

The conclusions presented in the second part of the article are that the law has indeed triggered a meaningful transformation in public awareness and in prevailing social norms. The main actors responsible for bringing about this change have been the judiciary, the media, and most importantly – thousands of Israeli women who embraced the new law. However, employers, their legal advisors and Israel's legal academia have not done their share. In order for the law to be fully implemented, legal advisors must advise employers of their duties, and academics must generate a professional discourse. Further, the public must be made aware of the legal definitions of the prohibited behaviors and of the three distinct courses of action the law offers victims (criminal, civil and workplace rights). Women must be soicalized to express their preferences clearly. These are the goals for the next decade.

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה מהדורת הדפוס, קמיר אורית, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s