על הצורך במטבעות וירטואליים מבוזרים, על כלכלת האינטרנט ועל טכנולוגיה שאינה ניתנת לפיקוח מרכזי

רשימה זו תדון בשאלה מהו ביטקוין; תסביר את הטכנולוגיה העומדת מאחוריו; ותדון בשאלת החוקיות בשימוש במטבע, כמו גם בחששות שקיימים אצל רגולטורים לגבי השימוש בביטקוין. כפי שאראה ברשימה זו, הביטקוין הינו בין-כלאיים משפטי שאינו "מטבע" ואינו "נכס", וכמו אור בפיסיקה, שיכול להיות הן גלים והן חלקיקים בתלות במדידה, גם הביטקוין הינו גם נכס וגם מטבע, בתלות בשאלה מי מודד אותו.

1. מהו ביטקוין?

בשנת 2009 פירסם סטושי נקמוטו (שם בדוי) מאמר אקדמי תיאורטי בשם "Bitcoin: A Peer-to-Peer Electronic Cash System". מאמרו של נקמוטו הסביר את הדרך בה ניתן לנהל, בצורה מבוזרת שאינה נשלטת על-ידי גורם מרכזי, מערכת שתתעד את העברות הערך מאדם אחד לאדם אחר, בלי להידרש לאמת את זהותם של האנשים, ובלי לאפשר לאף גורם מתווך להתערב בהעברה הזו.

עד לפרסום אותו המאמר, היו לא מעט אמצעי תשלום אלקטרוניים, אך כולם נשלטו על-ידי גורם מרכזי; בין היתר, מערכת PayPal ניהלה בעצמה ארנקים אלקטרוניים עבור אנשים, וכן חברות משחקי מחשב החזיקו במטבעות דיגיטליים לצורך השימוש במשחק. חלק ניכר מאותם מטבעות אלקטרוניים פיתחו שוק משני שאף איפשר הונאות רבות.

הצורך במערכת מרכזית נוצר בעקבות בעיה של "Double Spending", בה אדם מסוים יחזיק כמות מסוימת של כסף, וישלם בו בעת לשני אנשים (כיוון שאף אחד מהם אינו יכול לאמת כי התשלום אכן עבר אך ורק אליו).

הצעתו של נקמוטו היתה לייצר "שרשרת בלוקים" שתתקדם בכל עשר דקות. בהפשטה יתרה מאוד, נקמוטו הציע כי כל אחד ממחזיקי "ארנק" הביטקוין יחזיק גם יומן ציבורי של כל עסקאות הביטקוין שבוצעו. אחת לעשר דקות יסגר "בלוק" אשר ייחתם עם Hash (מיצוי חד-ערכי, דומה לספרת ביקורת, לצרכי ההפשטה), כך שתמיד ניתן יהיה לאמת את אותה העסקה על-ידי בדיקת ספרת הביקורת של הבלוק.

לאחרונה התווספו לא מעט מטבעות דיגיטליים "לאומיים" למדינות שונות: ישראל, איסלנד, ספרד ושבטים אינדיאניים בארצות-הברית. בכולם לא מדובר על יוזמה ממשלתית אלא דווקא על יוזמה קהילתית. למעט הצבע הלאומי, לאף אחד ממטבעות אלו אין הבדל טכנולוגי מול ביטקוין.

לצורך רשימה זה לא אדון בשיטה כיצד נוצרים ביטקוינים חדשים, וגם לא בשאלה הקריפטוגרפית העומדת מאחורי המערכת, אלא אצא מנקודות ההנחה הבאות (שהן מקורבות בלבד):

א. ביטקוין הוא מערכת מבוזרת להעברת ערך בין אדם לחברו, ללא התערבות מרכזית כלשהי.

ב. עסקאות הביטקוין אינן הפיכות, ולא ניתנות להכחשה או לביטול לאחר קיומן.

ג. יש 21,000,000 ביטקוינים אשר "מונפקים" על-ידי הרשת בקצב מעריכי. נכון ליום זה, הונפקו כ-12,000,000 ביטקוינים.

ד. לעסקאות ביטקוין אין עמלה.

ה. לא ניתן לזהות מי הם הצדדים לעסקה מסוימת.

ו. לכל ארנק ביטקוין יש מפתח פרטי ומפתח ציבורי. המפתח הפרטי הוא זה שמאפשר הוצאת כספים, והמפתח הציבורי הינו הכתובת לשליחת כספים. למפתח הציבורי ניתן להתייחס כאילו היה מספר חשבון בנק.

כל הנחות היסוד הנ"ל אינן נכונות במלואן, אולם  הן מקורבות לצורך הבנה הרשימה הזו.

השאלה המשפטית, האם ביטקוין הוא מטבע או נכס, יכולה להשליך על המשמעות המשפטית של השימוש בו, על קבלת תשלום בו, אבל גם על סוגיית מניעת השימוש בו או ההכרה המדינתית.

2. ביטקוין והלבנת הון

לאחרונה בנק ישראל פירסם אזהרה לציבור מפני השימוש בביטקוין. המשמעות האמיתית של האזהרה היא שבנק ישראל מבין כי לא יוכל להתמודד מול השוק הרב שנוצר לביטקוין (במעמד כתיבת רשימה זה מדובר בכמה מאות עסקים בישראל, אולם הקצב גדל בכל יום), ושמבחינה חוקית בנק ישראל מודע לכך שלא יוכל להגביל את השימוש. טענת בנק ישראל היא שביטקוין משמש להלבנת הון ועבירות אחרות, ששער המטבע נתון לתנודתיות ושחשבונות נפרצים לא אחת.

במובן זה האזהרה משימוש בביטקוין אינה שונה מהאזהרה משימוש במזומן שגם כן נתון לשימוש לרעה, גניבה והלבנת הון. אולם, רשויות המדינה פועלות לצורך מניעת ההלבנה בדרכים רבות. החשש הממשי הוא מהאנונימיות של המטבע ומהעובדה כי זה ישמש להברחת נכסים. בסופו של דבר, 20% מהכסף המזומן משמש להלבנת הון, ואף אחד לא אוסר על השימוש בו.

אולם, כל מי שמכיר את רשת הביטקוין יודע כי הדבר אינו נכון. רשת הביטקוין אינה אנונימית. לכל מחזיק ארנק ביטקוין ישנו יומן ציבורי הכולל את כל העסקות שבוצעו (ומספרי חשבונות הבנק: המפתח הציבורי). כלומר, אדם יכול להלבין הון באמצעות הביטקוין כל עוד מספר המפתח הציבורי שלו אינו ידוע. מרגע שזה נודע, ניתן לעקוב אחר כל העסקות שלו. מעבר לכך, מערכת התראות זהירה יכולה אף לאתר עסקות מפוקפקות.

הפחד מביטקוין בישראל ובעולם, נובע משימושים בעייתיים שבוצעו על-ידי המטבע בעסקות רכישת סמים; אולם, הדבר אינו ייחודי לביטקוין, אלא מהווה גם חלק משוק המזומן בכלל, ועל כן יש לראות אותו כחלק מחבלי הלידה של המטבע.

3. האם ביטקוין הוא מטבע?

3.1 ישראל

לתפישתי, ביטקוין אינו מטבע במשמעו המשפטי. חוק בנק ישראל קובע בסעיף 44 כי "שום אדם זולת הבנק לא יוציא ולא יפיץ שטרי כסף, מעות, מסמך או כל דבר אחר, אשר הנגיד קבע כי הם עשויים להיות תחליף מטבע", אולם, השאלה מהו מטבע או תחליף מטבע הינה בעייתית. מטבע, על-פי החוק, מוגדר בסעיף 1 לחוק מטבע השקל החדש. כאשר אין מחלוקת כי ביטקוין אינו שקל חדש. ביטקוין גם אינו שטר כסף על-פי סעיף 42 לחוק, כיוון שאינו נושא את חותם הנגיד.

ככל הידוע לי, מערכת המשפט הישראלית לא דנה בשאלה מהו מטבע בהקשר של אמצעי תשלום דיגיטליים, ורוב פסקי-הדין בנושא דנים בזיופים. אולם, שני פסקי-דין של ערכאות נמוכות עשויים להאיר מעט את הסוגייה.

הראשונה היא סוגיית תווי הקניה בפסק-הדין בעניין קלאבמרקט. באותה ההחלטה, בית-המשפט קבע כי תווי קניה אשר מכילים ערך נקוב דומים למטבע, כאשר רווחיות השימוש במטבע זה פוחתת במקרים מסוימים: "הדבר דומה, במידה רבה, למצב בו ספק מקומי רוכש כמות גדולה של מוצרים מיצרן גדול, כדי למוכרם לאחר מכן ל"לקוחות קצה", תוך שהוא שומר בידו פער תיווך מסוים. אלא מאי? לאחר שהסחורה סופקה, מתמוטט היצרן ונקלע להליכי הסדר נושים. תוצאת הקריסה היא, כי ניתן עדיין להשתמש במוצרים, באותן פונקציות ודרכים שניתן היה להשתמש בהן אלמלא ארעה הקריסה – אלא, שהקריסה הופכת את השימוש לכדאי פחות". במקרה נוסף, בית-משפט לתביעות קטנות אישר פיצוי לתובע בתווי קניה.

כמו שביטקוין אינו מטבע, הוא כנראה גם אינו מטבע-חוץ. כדי להיות מטבע-חוץ עליו לעמוד בהגדרה החוקית: "שטרי כסף או מעות שהם הילך חוקי במדינת חוץ ואינם הילך חוקי בישראל". כלומר, כדי שביטקוין יהיה מטבע-חוץ וניתן יהיה לסחור בו בישראל, די בכך שמדינה אחת, אי-שם בעולם, תכיר בו כהילך חוקי והשוק החופשי יהיה רשאי לסחור בו בהתאם לשערי חליפין שיקבעו. חוות-דעת של משרד שטיינמיץ-עמינח שהוצאה לבקשת איגוד הביטקוין הישראלי טוענת אחרת, ולפיה מכירה של ביטקוין הינה כמכירת מטבע-חוץ לפי חוק, וכי השלכות המס הרלוונטיות ממכירת ביטקוין הינן כמכירה של מטבע חוץ. אולם, עד ליום זה אין מדינה אשר הכירה בביטקוין כהילך חוקי, ועל כן ספק אם הדבר אכן יוכרע כך בפסיקה.

3.2 האיחוד האירופי

במקביל לחוסר ההתייחסות הישראלית לשאלה מהו מטבע, הדירקטיבה האירופית 2009/110/EC לנטילת, רדיפה ופיקוח על עסקי תשלום אלקטרוניים מחילה הגבלות ועקרונות לפיקוח על כסף אלקטרוני, כאשר ספקי תשלום אלקטרוני נדרשים להון מינימלי, לביטוחים ולהגבלות דומות. כסף אלקטרוני מוגדר באמנה כ"ערך מוניטרי המאוחסן בצורה אלקטרונית, לרבות מגנטית, שמייצג ערך כנגד המנפיק שמייצג קבלת כספים". כדי להיות כפוף לאמנה, יש דרישה כי לכסף האלקטרוני (1) יהיה ערך מוניטרי; (2) יאפשר עסקות ו-(3) יקובל על-ידי אדם למעט המנפיק שלו.

במקרה הביטקוין, דומה כי די בכך שאין ערך מוניטרי לביטקוין (הוא אינו מונפק על-ידי בנק מרכזי), כדי להבין כי הדירקטיבה האירופית אינה חלה על הביטקוין. לצורך עניין זה, ניתן לעיין בסעיפים 5, 6 ו-18 להצהרה כדי להבין כי הביטקוין אינו ממש הולם את ההגדרות בדירקטריבה, שכן הוא אינו ניתן לפדיון על-ידי המנפיק (בהעדר מנפיק).

לאחרונה, פירסם הבנק המרכזי של בריטניה התייחסות ספציפית לביטקוין, בה נטען כי הביטקוין הוא סחורה (commodity), וכי ההבדל בין ביטקוין לבין מטבעות מקומיים (שיקבלו התייחסות עוד מספר פסקאות) הוא ששער החליפין אינו קבוע.

3.3 ארצות-הברית

התשובה לשאלה האם ביטקוין הינו מטבע בארצות-הברית היא ברורה יותר. בפסיקה של בית-משפט מחוזי בניו-יורק, בית-המשפט פסק כי "דולרים רכים", כאלו הניתנים כבונוסים לברוקרים אך אינם רכוש, אינם מטבע כיוון ש"האשראים הנ"ל לא מהווים מטבעות וניתן להשתמש בהם רק למטרות מוגבלות… תחשב באופיינם, ובמגבלות על השימוש, דולרים רכים אינם שווי מטבע. דולרים רכים דומים לנקודות נוסע מתמיד: הם מטבע מיוחד שניתן למימוש רק בצורה מוגבלת ולא מזומנים שניתנים לבזבוז ללא הגבלה".

במקרה שנדון בבית בבית-המשפט העליון של ארצות הברית בשנות ה-30 של המאה ה-19, נדונה השאלה של מטבעות מקומיים (כאלו שהונפקו על-ידי קהילות עצמאיות לצרכי שימוש עצמי). במקרה הנ"ל דובר על הנפקת דולרים עצמאיים של מדינת מיזורי, אשר הכילו שימוש לצרכי תשלום מיסים, ובעצם לעקוף בכך את מגבלת ההנפקה. בית-המשפט פסק כי "The denominations of the bills, from ten dollars to fifty cents, fitted them for the purpose of ordinary circulation; and their reception in payment of taxes, and debts to the government and to corporations, and of salaries and fees, would give them currency". כלומר, לצורך הפיכת מטבעות מקומיים שהונפקו על ידי גורמים לא-ממשלתיים למטבע, יש צורך שלמטבע יהיה אופי צמוד למטבע הממשלתי.

ראובן גרינברג מסביר במאמרו כי התנאים בחוק האמריקאי נועדו למנוע זיוף של שטרות, ולא לצורך איסור על הנפקה של מטבעות מקומיים עצמאיים. דבר זה מתחזק לאור הצהרת הרשות למניעת פשיעה כלכלית בארצות-הברית הקובעת כי שימוש במטבעות אלקטרוניים מבוזרים אינו טעון רגולציה, אולם החלפה של כאלו בהילך חוקי אכן דורשת רישום כנותן שירותי מטבע.

ההנחיות, למרות שהן מסובכות הגדרתית, מסבירות (בקצרה, ובמבט מלמעלה) כי: (1) בגדול, אין מניעה לשימוש במטבעות וירטואליים כאמצעי תשלום עבור שירותים או סחורות, בכפוף להיתרים הוירטואליים; (2) שירותי המרת מטבעות וירטואליים למטבעות אמיתיים דורשים רישוי בארצות-הברית (בעיקר מטעמים של מניעת הלבנת הון).

אך ההנחיות שנועדו להסדיר את הסחר ב"מתכות יקרות" (שירותים שונים שמבטיחים לך רכישה של חלק מסטוק וירטואלי של זהב, לדוגמה) ואת בעיות הלבנת ההון שצצות בעקבות השימוש במטבעות וירטואליים כמו ביטקוין, עשויות גם לייצר בעיה ללא-מעט מפתחי אפליקציות או סטארטאפים שמשתמשים במטבע וירטואלי כתגמול למתן שירותים. לדוגמה, Facebook Credits, אמצעי התשלום של פייסבוק, עשוי להיות כפוף גם הוא להסדרה. ההסדרה חלה על ספקי שירותי מטבע אשר מאפשרים לאדם אחד לרכוש מטבע וירטואלי, לרכוש בו מוצרים או שירותים מאדם אחר, ולאפשר לאותו אדם להמיר את המטבעות הוירטואליים לכסף. כך זה, לדוגמה, כאשר Facebook מאפשרת\דורשת ממפתחים לעבוד רק עם מודל ה-Credits שלה.

3.4 סיכום-ביניים: ביטקוין אינו הילך חוקי, אך אינו אסור על-פי דין

הילך חוקי הינו אמצעי תשלום מדינתי המחייב אחרים לקבלו. ביטקוין, כטבעו, אינו הילך חוקי במדינה כלשהי. אולם, לביטקוין יש ערך מקובל (בהתחשב בכך שיש בורסות המחליפות אותו בכסף), וישנם לא מעט עסקים המוכנים לקבלו כאמצעי תשלום, בדיוק כשם שהם מקבלים תווי קניה, או מחליפים סחורה בשירותים (ברטר).

4. האם ביטקוין הוא סחורה?

ביטקוין הינו, יותר מכל, קובץ ממוחשב. אם יקבע כי ביטקוין הוא רכוש או סחורה, הרי שיש לכך משמעות בהיבט הקנייני; על-פי חוק המיטלטלין, מיטלטלין הינם "נכסים מוחשיים". ביטקוין אינו נכס מוחשי. מדובר בקובץ ממוחשב שמכיל רישום בעלות. לאחרונה, ה-IRS האמריקאי קבע כי עסקאות שמבוצעות בביטקוין שקולות לסחר חליפין (ברטר), והמס המתקבל ממכירת ביטקיון הוא כמו המס על מכירת רכוש. כלומר, משפטית, ביטקוין עשוי להיות מוצר, וכאשר אדם רוכש מוצר בביטקוין הוא צריך לשלם מס רווחי הון על הפרשי השער בין רכישת הביטקוין למימוש שלו.

אולם, בפסיקה הישראלית ניתן למצוא לא מעט התייחסות לנכסים שאינם מוחשיים תחת חוקי המיטלטלין הרלוונטיים. לדוגמה, בפסק-הדין בעניין מגנטיקס נעשה שימוש בעילה מתחום העוולות המסחריות לצורך העברת בעלות בשם מתחם של אתר אינטרנט (Domain); במקרים מתחום דיני העבודה נפסק כי קבצים אישיים הינם "רכוש" של העובד; לדוגמה, בפסק-הדין המנחה בעניין טלי איסקוב.

כלומר, קבצי מחשב המכילים מידע הינם רכוש לכל דבר. במקרה של ביטקוין, מאפייני המיטלטלין קיימים, ישנה סחירות מלאה וחופשית בקובץ, ישנו מרשם מרכזי (בדומה לטאבו, רישום משכונות וכדומה) וכל קובץ ניתן לחלוקה אטומית (ביטקוין אחד ניתן לחלוקה ל-100,000,000 מטבעות בעלי ערך של סאטושי אחד: 0.00000001 ביטקוין).

5. מסקנה והמלצות: ביטקוין הוא בן-כלאיים יחיד ומיוחד שישוכפל במטבעות אחרים

על פניו, התפישה כי ביטקוין הוא סחורה אמורה לשלוט. אולם, לביטקוין יש היבטים מטבעיים, כאמור. ראשית, ביטקוין הוא גורם מתווך ואין לו ערך טבעי ואינהרנטי. הוא דומה במצב זה לזהב או ליהלומים. אומנם אין גורם מרכזי שישלם עבורו כסף, אולם יש לו שוק פתוח דיו כדי לאפשר זאת. מעבר לכך, ישנם מספר עסקים העוסקים בהמרת ביטקוין למטבעות מקומיים ולהפך, ועל כן ניתן לראותו כאמצעי תשלום.

לשיטתי, הפתרון לשימוש בביטקוין הוא הפיכתו ליציר כלאיים חדש; הכרה בכך שביטקוין אינו מטבע, אולם כדי להקל את השימוש בו, יש להכיר בו כרכוש לצורך דיני הקניין, וכמטבע חוץ לצורך דיני המס והלבנת ההון. הדבר יאפשר שימוש חופשי ללא הגבלה במטבע על-ידי אזרחים שמעוניינים לייצר כלכלה נטולת עמלות, להעביר כספים לארצות זרות ללא עמלה ובצורה מיידית, ולאחסן את כספם בצורה מאובטחת.

עם זאת, הדבר יאפשר לרשויות הלבנת ההון והמס לפקח על השימוש בביטקוין על-ידי פיקוח על חלפני ביטקוין; קבלת רישום מלא של עסקות חריגות; וקבלת תקבולי מס מתחום שכיום אינו ממוסה כלל. מעבר לכך, הדבר יאפשר למערכת הפיננסית הישראלית להציע שירותים על רשת הביטקוין כמו אחזקה מאובטחת יותר של מטבעות (שנתונים כיום לפריצה ולמניפולציה), חלפנות ביטקוין פנים-בנקאית והשימוש ברשת הביטקוין על-ידי בנקים להקטנת עמלות העברות לחו"ל.

יהונתן י. קלינגר הוא עורך-דין; מוסמך במשפטים מהמרכז הבינתחומי הרצליה (2007); וסטודנט בתכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר-אילן ללימודי תואר שלישי. הוא משמש, בין היתר, כיועץ המשפטי של איגוד הביטקוין הישראלי, ומספק שירותים למספר חברות העוסקות בתחום התשלומים האלקטרוניים.

אזכור הרשימה: יהונתן י. קלינגר "ביטקוין: מטבע, סחורה או בן-כלאיים חדש?" אתר משפט ועסקים (2014) idclawreview.org/2014/04/16/blogpost-20140414-klinger.