סקירת חדשות מעולם המשפט | 3.6.2016

נשיא ארצות-הברית, ברק אובמה, חתם על הצעת חוק אשר עתידה להחליף מינוחים ״גזעיים״ הקיימים  בחוקים הפדראליים (כמו למשל "Negro" ו"Oriental") במינוחים עדכניים יותר (כמו למשל "African-American" ו"Asian-American"). בעבר, נוסח החקיקה הפדראלית כלל ביטויים פוגעניים וגזעניים עבור מיעוטים, אשר עלולים היו לפגוע ברגשות והנציחו את אי-השוויון והגזענות כלפי אותם מיעוטים. מטרת החוק החדש הינה להגדיר מחדש את מקומם של המיעוטים בחקיקה וכן לתקן את היחס כלפי אותם מיעוטים. הצעת החוק עברה פה אחד בבית הנבחרים וכן בסנאט ומהווה נדבך אחד במהלך נרחב שהתבצע על-ידי ממשל אובמה במטרה לתקן את אי השוויון הגזעי בארצות-הברית. החלפת מונחים קיימים בחקיקה במונחים אחרים, יכולה להיות רבת משמעות, לשקף ולהוביל שינוי חברתי. בישראל, אושרה הצעת חוק המחליפה את המונח ״מעביד״ בכל החוקים הקיימים במונח ״מעסיק״. בהצעת החוק נכתב כי המונח הקיים הינו בעל משמעות שלילית המתקשרת לניצול ומשפיעה על השיח המשפטי והציבורי כלפי כל מי שמעסיק עובדים ועל כן יש להחליפו במונח הטעון פחות במשמעויות שליליות. המונח הקיים, הינו תרגום של המילה האנגלית Employer אך אינו משקף את יחסי העבודה הקיימים במדינת ישראל או את המציאות העסקית הקיימת בעולם. המונח לקוח מתקופת העבדות ומרמז על יחסים כוחניים של בעלים ועבד. שינוי המנוח עתיד להקנות לו קונוטציה חיובית יותר אשר תשקף את היחסים הקיימים בין המעסיק לעובד, הן הזכויות והן החובות.

בית-המשפט המחוזי בקליפורניה דחה תביעה לביטול חוק בסן-פרנסיסקו הדורש כי אזהרת בריאות תוצב על מודעות המפרסמות משקאות ממותקים. החוק, שאושר על-ידי המועצה העירונית בשנה שעברה, דורש כי על כ-20 אחוז משטח הפרסומות שמופיעות בשלטי חוצות, לרבות על אוטובוסים ובאצטדיונים, תופיע המודעה: "אזהרה: שתיית משקאות מסוכרים גורמת להשמנת יתר, סכרת וריקבון בחלל הפה". מייצגי תעשיית המשקאות טענו כי מדובר בפגיעה בתיקון הראשון לחוקה – הזכות לחופש הביטוי. בישראל, אושרו לאחרונה על-ידי ועדת הכלכלה תקנות המאפשרות להפעיל את החוק להגבלת השיווק והפרסום של משקאות אלכוהוליים. תווית אזהרה תופיע באותיות שחורות ובולטות, בגודל שלא יפחת מ-15 אחוז משטח התווית המסחרית של המשקה. החוק אוסר על שיווק משקה משכר אלא בתנאי שקיימת על הבקבוק תווית אזהרה בולטת מפני הסכנה לבריאות כתוצאה משתייה מופרזת ואף רגילה. כמו כן אישרה הוועדה את הסעיפים לגבי מגבלות הפרסום של אלכוהול בעתונות, שלטי חוצות, ברדיו, טלוויזיה ואינטרנט.

בשבוע האחרון, הוציא שופט פדראלי צו מניעה זמני המורה על הפסקת אכיפת החוק הקפדני האוסר אחזקת נשק בוושינגטון. השופט ריצ'רד לאון, מבית-המשפט המחוזי בקולומביה, טען כי מדיניות פוליטית כדוגמת איסור חמור על אחזקת נשק צריכה "לרדת מהשולחן" לאור זכויות חוקתיות מסוימות. טענתו המרכזית היא כי החוק פוגע בליבת הזכות החוקתית להגנה עצמית, המעוגנת בתיקון השני. בתגובה לכך, גורמים רשמיים במחוז טוענים כי החוק הכרחי לצורך הגבלת הפשע והאלימות בעיר. פסיקה זו נוגדת פסיקה קודמת אשר צידדה בחוק ובמטרותיו. סוגייה הדומה בחילוקי הדעות שהיו סביבה וקשורה קשר הדוק לזכות להגנה עצמית התעוררה סביב פרשת שי דרומי. בעקבות הפרשה ב-2008 אושר החוק הקובע כי אדם לא יישא באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף מי שפורץ או מנסה לפרוץ לשטח השייך לו, כל עוד פעולתו היתה בתחום הסביר. אישור החוק עורר תגובות קשות בטענה שהוא מעניק "רישיון להרוג". תומכי החוק טענו כי החוק הכרחי לצורך צמצום אחוזי הפשיעה והרחבת הזכות להגנה עצמית.

בית-המשפט העליון בארצות-הברית קבע כי האיסור על קיום מחאות בחצר בית המשפט, אינו פוגע בחופש הביטוי כפי שעוגן בתיקון הראשון בחוקת ארצות-הברית. על פי החוק הפדרלי משנת 1949, חל איסור על קיום מחאות, בחצר בית המשפט, לרבות הנפת דגל או כל שלט אשר מזוהה עם ארגון מסוים, כאשר חצר בית-המשפט מהווה חלק מבית-המשפט. עוד קובע החוק כי מותר לקיים מחאה במדרכה הנמצאת מול בית-המשפט. בישראל, בשנת 2012, השופט פיינברג מבית המשפט השלום בירושלים הנפיק צו איסור הפגנה נגד מפגיני הימין שהפגינו ושרקו מול בית-המשפט. במקרים רבים ניתן לראות את המתח הקיים בין חופש הביטוי והזכות להתאסף, לבין החשש מפגיעה קשה בדמוקרטיה. בישראל, ניתן ללמוד משורה של פסקי דין על מעמדה של הזכות להתאסף. כך למשל, בבג"ץ סער נ' שר הפנים ומשטרת ישראל, נקבע כי מעמדה של הזכות להתאסף גבוה מאוד והיא מזכויות היסוד של האדם בישראל. בבג"ץ דיין נ' מפקד מחוז ירושלים נקבע כי הזכות להפגין נגזרת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

בית-המשפט לערעורים של המחוז התשיעי בארצות-הברית, הפך את קביעתו של בית-המשפט המחוזי של צפון קליפורניה, לפיה התיקון השני בחוקת ארצות-הברית מבטיח את הזכות לנשיאה ולמכירה של נשק. המערערים, שלושה אזרחים ממחוז אלמדה שבקליפורניה המעוניינים להקים חנות נשק במחוז, טוענים כנגד מדיניות המחוז שאינה מתירה את קיומן של חנויות נשק במרחק של עד 150 מטר מאיזור מגורים מאוכלס במחוז, ובכך אינה תואמת את הוראות התיקון השני. בית-המשפט לערעורים קבע כי הזכות לנשיאה ומכירה של נשק המנויה בתיקון השני מהווה זכות יסוד מהותית ורחבה. עם זאת, קבע בית-המשפט כי מדיניות המחוז אינה בהכרח פסולה, ועל רשויות המחוז להוכיח כי קיומה של חנות מוצרי נשק עלולה בהסתברות גבוהה לסכן את חייהם של תושבים באיזור. גם בישראל קיימת מודעות לסיכונים העולים מנשיאת נשק וזמינותו בסביבה אזרחית, בעיקר מצד מאבטחים שלוקחים את נשקם הביתה. יוזמת "אקדח על שולחן המטבח" עוסקת בסוגיה זו, ובדומה למדיניות הננקטת במחוז אלמדה, מטרתה להביא לכך שמאבטחים לא יישאו את נשקם הביתה על-מנת להפחית מקרי אלימות המערבים נשקים – וזאת באמצעות עידוד אכיפה של סעיף 10ג לחוק כלי-ירייה, תש"ט-1949 אשר קובע, בין היתר, הגבלות על הוצאת כלי-נשק ממקום העבודה.

השתתפו בהכנת הסקירה: יעל בני, אביה חן, יוסי מורל, הילה מנור וקורל קרטנשטיין.

ערך: עידו מור-חיים.

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים כתב-העת של בית-הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה
פוסט זה פורסם בקטגוריה מהדורה מקוונת, סקירת חדשות מעולם המשפט, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s