אנשים שחושפים שחיתות בארגון ציבורי חיוניים לכלל החברה, אולם כאשר זהותם מתגלה, הם סובלים התעמרות והתעללות מידי מנהליהם וחבריהם לארגון. לעיתים ההתעללות נעשית בעזרת גורמים מחוץ לארגון, ולעיתים גורמים אלה פשוט אינם מעניקים סיוע מספק לחושפי השחיתות, וכך מאפשרים להתעללות להתקיים. פשר הפער המשמעותי בין החיוניות של חשיפת שחיתות לבין ההתנכלות השיטתית שחושפי השחיתות סובלים הוא עניינו של המחקר הנוכחי. הטענה המרכזית של המאמר היא שהיחס השלילי כלפי חושפי שחיתות קשור לאופיים הפוליטי והפרסונלי של ארגונים, ופחות למאפיינים שייחודיים לישראל או להתפתחותה. חושפי שחיתות מציבים איום לא רק על יחסי העוצמה בארגון ועל אותם עובדים שנהנים מזכויות יתר שונות, אלא גם על מבנה הכוח בחברה. היסודות שהופכים את ההתעללות לקשה להתמודדות הם טיבם של נהלים בארגון, הדינמיקה החברתית שארגונים מושתתים עליה והגיבוי המערכתי שארגונים ציבוריים נהנים ממנו. המאמר נחתם בדיון בשאלה אם ניתן להיטיב עם חושפי השחיתות מבלי לפגוע לא לצורך בארגונים.

להורדת המאמר המלא.