המושג "דיאלוג חוקתי" הולך וצובר תנופה בישראל בשנים האחרונות. בכתיבה החוקתית ניתן לזהות יותר ויותר אזכורים שלו, הצדקות דרכו ודיונים בטיבו. למרות פריחה זו, עד כה לא עצרה הכתיבה החוקתית לבחון אם במשפט החוקתי הישראלי אכן מתקיים דיאלוג. על כך מחקר זה מבקש לענות.

על בסיס הספרות העיונית הקיימת, המאמר מפתח מתודולוגיה חדשה למדידת דיאלוג, המורכבת הן מנקודת המבט של בית המשפט והן מנקודת המבט של המחוקק. במסגרת זו נבחנים הרטוריקה השיפוטית להצדקת ביקורת שיפוטית חוקתית, דוקטרינות מבוססות תגובה, סעדים חוקתיים ותגובות חקיקתיות. מאמר זה מציע מחקר אמפירי איכותני רחב היקף שמתפרש על פני מאות פסקי דין, ומבקש לבחון את ארבעת המדדים הדיאלוגיים הללו דרכם. מסקנת המאמר היא כי מבחינה דסקריפטיבית המשפט הישראלי מתאפיין ככלל בסממנים דיאלוגיים חזקים מאוד, אם כי בשנים האחרונות ניתן לזהות תחילתו של שינוי מגמה. מסקנה זו מבקשת להעשיר ולפתח את השיח בשאלות שעולות ממושג הדיאלוג ומן האופן שבו הוא נטמע במשפט הישראלי. בד בבד המאמר מעלה גם תהיות אחדות לעתיד לבוא לאורם של הממצאים העולים ממנו.

לקריאת המאמר המלא.