תופעת הביוש עתיקת היומין זוכה בשנים האחרונות בהתעניינות ציבורית ניכרת, במיוחד על רקע הקלות שבה ניתן כיום לערוך ביוש ברשתות החברתיות. עם זאת, אין בנמצא הגדרה משפטית ברורה למונח "ביוש", ואף לא למכלול השלכותיו המשפטיות. המאמר הנוכחי תורם לשיח באמצעות בחינה של תופעת הביוש השיפוטי: תופעה שבה שופטים עושים שימוש בכוחם, בעל פה ובכתב, ומביישים במתכוון שחקנים שונים בהליך המשפטי.

המאמר פותח בניסיון להציע הגדרה כללית וראשונית של תופעה זו. לאחר חלק מקדמי זה, הפרק הראשון במאמר מסווג את הביוש השיפוטי לארבע קטגוריות: (1) ביוש שמיועד לבסס את הכרעת הדין; (2) ביוש שמיועד להטיל סנקציה חברתית, כלכלית או פלילית; (3) ביוש שמיועד לשנות את התנהגות המבויש בהליך המשפטי הנוכחי או בהליכים משפטיים עתידיים; (4) ביוש שיפוטי אגבי. הפרק השני מזהה את המשתתפים השונים בהליך המשפטי – בעלי הדין, באי כוחם של הצדדים, עדים, מומחים וצדדים שלישיים – העשויים להיות מושא לביוש השיפוטי, את מטרות הביוש השיפוטי המופנה כלפיהם ואת תוצאותיו. המאמר ממשיך ומציע הבחנה נורמטיבית בין ביוש שיפוטי לגיטימי לביוש שיפוטי לא לגיטימי. יש מקרים שבהם הביוש השיפוטי עשוי להיות ראוי, כאשר הוא נעשה ממניעים שיפוטיים מוצדקים ומיועד לשרת מטרות לגיטימיות, אך יש מקרים שבהם הביוש השיפוטי אינו רלוונטי להכרעה השיפוטית, הואיל ואין לו משמעות ישימה, ולכן הוא מהווה ביוש לא לגיטימי. החלק האחרון במאמר עוסק בצורך בהעלאת המודעות להשלכות המעשיות הנובעות מהפרקטיקה השיפוטית שהתהוותה. בשים לב לסנקציות הקיימות נגד שופטים מביישים, אטען כי דרוש ניסוח של קוד אתי שיפוטי עדכני שיתמודד עם התופעה על רקע הדילמות והאתגרים שנלווים לתפקיד השיפוטי.

לקריאת המאמר המלא.